בשבת זו יקראו בכל העולם - מלבד בארץ הקודש - את פרשת בהעלותך. 

אחת מפרשיות פרשה זו, הינה פרשת "פסח שני". 

מספרת התורה בפרשה: "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא", כל עם ישראל עמד להקריב את קרבן הפסח, אולם היו כמה יהודים שהיו מנועים מלהשתתף עם כל עם ישראל במצווה זו.

מי היו אותם "אנשים", ישנה על כך מחלוקת במסכת סוכה: רבי יוסי הגלילי אומר "נושאי ארונו של יוסף היו", רבי יצחק אומר "עוסקין במת מצוה היו", ודעתו של רבי עקיבא היא: "מישאל ואלצפן היו, שהיו עוסקים בנדב ואביהוא". 

בפרשת שמיני, אחרי פטירתם של נדב ואביהוא, מספרת התורה: "ויקרא משה אל מישאל ואלצפן בני עוזיאל דוד אהרן, ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש", על פי הוראתו המפורשת של משה רבינו הם נטמאו בהתעסקותם עם נדב ואביהוא - 

ובשל כך, כאשר הגיעה ההוראה על הקרבת קרבן הפסח, מישאל ואלצפן לא יכלו להשתתף עם כל עם ישראל, "ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא".

•

יום ח"י בסיון זהו יום היארצייט של מזכירו של הרבי, הרב ירחמיאל בנימין הלוי קליין ע"ה, מי שהיה "בכל ביתי נאמן הוא", כלשון התורה בסוף הפרשה.

באחת ההזדמנויות ששוחחתי איתו על העבודה שלו אצל הרבי עשרים וארבע שעות ביממה, שבע ימים בשבוע, שלוש-מאות ששים וחמש יום בשנה - הוא סיפר לי שפעם אחת הוא נסע לשהות בשבת עם משפחתו בימי הקיץ ב"קאנטרי", "בהרים", והיה זה בשליחותו -בקשתו של הרבי.

היתה זו שבת קיץ, שלפי הסדר לא היתה צריכה להיות בשבת זו התוועדות של הרבי. 

לקראת סוף השבוע הגיע ל-770 אורח נכבד ממדינה אחרת, אורח שהיה בן-בית אצל הרב קליין ע"ה.

כשהרב קליין היה בחדרו של הרבי, אמר לו הרבי, שכיון וייתכן והאורח שלו עלול לחשוב שכיון שהוא הגיע, אולי יהיה זה מתאים שהוא יזכה והרבי יתוועד בשבת זו, אבל הדבר לא בסדר-היום של הרבי - 

לכן, ביקש הרבי מהרב קליין, שייסע לשבת ל"קאנטרי", ייקח איתו לשם את האורח שלו - וכך הרבי יוכל להמשיך את סדר היום שלו כפי רצונו...

•

כולם התפללו עם הרבי את תפילות אותה השבת, כולם "עשו את הפסח", אולם אדם אחד היה חסר, "ויהי אנשים .. ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא",

והסיבה להיעדרותו היתה, כדעתו של רבי עקיבא, האומר "מישאל ואלצפן היו", הסיבה היא: "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן", הוא היה עסוק בשליחותו ובהוראתו המפורשת של משה רבינו.