היום י"ז סיוון חל היארצייט של הרה"ח ר' חיים שרייבר, שהיה מורה בתלמוד תורה בכפר חב"ד, ומגבאי בית הכנסת 'בית מנחם'.

הוא ורעייתו מרת מינדא ע"ה, לא הותירו אחריהם זרעא חיה וקיימא, ומודעות נתלו היום בריכוזי אנ"ש, כדי להזכיר ללמוד עבורו משנה, או לומר 'קדיש' לע"נ.

בכפר חב"ד מציינים כי הרב החסיד ר' צבי גרינוולד ע"ה (עד לפטירתו) נהג להזכיר לציבור לומר משנה ו'קדיש' לעילוי נשמתו, מידי שנה ביארצייט.

היה מסור בכל ליבו ומאודו לענייני בית הכנסת, ובתוקף תפקידו היה אחראי על התרומות והנדבות לבית הכנסת. 

*

הנה סיפור שממחיש את הדברים ממלחמת המפרץ, אותו סיפר ר' שמואל ריבקין, על ר' חיים שרייבר:

"יו"ד שבט תשנ"א. היה זה בעיצומה של מלחמת המפרץ הראשונה. 

תושבי הכפר התוועדו בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, כשלפתע נשמעה אזעקת אמת (בסופו-של-דבר זו הייתה אזעקת שווא) שבישרה על ירי טילי סקאד לעבר ישראל, כמו רבות אחרות כמעט מידי לילה באותה תקופה.

"כולם רצו החוצה מרוב בהלה ולא נשאר אף אדם בבית-הכנסת", מספר ר' שמואל ריבקין.

"במדרגות, עצר אותי ר' חיים שרייבר ע"ה שהיה מגבאי 'בית-מנחם' אליו התמסר מאוד ושאל, "כמה לחייב את העלייה לתורה של י' שבט?"...

עניתי לו בחופזה: "ר' חיים, מה איתך? אתה לא שומע שיש אזעקה?", והוא עונה: 'זה יותר חשוב', והמשיך: 'אז כמה לחייב'?... 

ר' מוליק מוסיף ומציין, כי ר' חיים היה זוכר את כל העולים לתורה בכל חדרי בית-הכנסת, בדיוק רב...

*

למערכת הגיעה תגובת אחד הגולשים, שזוכר אנקדוטות מעניינות על ר' חיים שרייבר ע"ה:

"היה נאמן בצורה בלתי רגילה לבית הכנסת, לרכוש בית הכנסת ודייקן עד לרמת האגורה. כמו שעון רץ לכל התפילות מהראשונים ומשתתף קבוע בשיעורים הקבועים של ר' אברהם לידר ע"ה ואחרים.

תנוחה אחת מובהקת שלו היתה בריקון ה'כספת' הקבועה בקיר 'חדר שני' בבית מנחם. את הקבלות וכתב היד המסולסל שלו אני זוכר היטב. 

כמדומני שהכספת המיתולוגית סולקה ממקומה בקיר בשעתו. היתה כמו קיר זכרון לדמותו ורעש צלצול המטבעות היה חלק בלתי נפרד מחוויית המתפללים שבאו לשלשל כמה מטבעות לפני התפילה.

"הכספת המיתולוגית" בבית הכנסת 'בית מנחם'. איור: יחיאל אופנר

מדבקות בכתב ידו היו שם מעל כל חריץ: בית מנחם, מקווה, כולל לוי יצחק, גמ"ח וכדומה.

לא יודע עד היום להגדיר למה, הוא לא חילק 'צוכריות' לילדים או היה חייכן גדול. אבל היה דמות אהובה ומוערכת על כולם. מעניין שלמרות דקדקנותו לא זוכר שמעולם הרים קול על ילדים וכדומה.

יהי זכרו ברוך, דמות מיוחדת מאוד..."

יהי זכרו ברוך.