בבואנו מחג השבועות, שבו הורה הרבי להקדים בכינוסים מקדימים של אחדות כהכנה לקבלת התורה, הנה סיפור נפלא המלמד עד כמה היה לו לראשון לציון הגר"מ אליהו ע"ה התבטלות לרבי.

הרבי ביקש בקשה נפשית להתכנס ולערוך התוועדות באהבה ובאחווה. בישיבת 'תורת אמת' יזמו כינוס במוצאי שבת ושלחו להודיע לכל אנ"ש, בהתרעה קצרה ביותר, להגיע לישיבה להתוועדות.

מארגני ההתוועדות חשבו איך לכבד את המעמד והחליטו להזמין את הראשון לציון. הם סרו לביתו וביקשו שיגיע. הרבנית אמרה שלבעלה הרב יש חום קרוב ל-40 מעלות ואיננו יכול לבוא. למרות זאת, הם ביקשו לומר לרב שההתוועדות הזו היא בקשה נפשית של הרבי.

כאשר הרבנית אליהו אמרה זאת לבעלה, הוא אמר: אם כך, אקום ואלך. הוא קם ממיטתו, התלבש בבגדיו המעטירים ולאחר כמחצית השעה הגיע להתוועדות כאחד החסידים הממלאים את רצונו של הרבי בהתמסרות רבה.

כאשר נכנס להיכל ישיבת 'תורת אמת' שפשפנו כולם את עינינו למראהו, שכן אדם בתפקיד כה רם מגיע בדרך כלל לאירועים לאחר הזמנה מכובדת של פמליית רבנים המגיעה מראש ומתאמת את הביקור, ואילו כאן הגיעו אל ביתו יוזמי ומארגני ההתוועדות, שכלל לא הכירם, ודפקו על דלת ביתו בהתרעה של מחצית השעה. התבטלות במיטבה.

•

בשנה הראשונה לאחר נישואיי התגוררתי בשכונת הר נוף בירושלים, שהיתה אז שכונה חדשה והיינו מראשוני המתיישבים שם. בית הכנסת חב"ד לא היה שם ומי שחפץ במניין חב"די היה הולך עד לשכונת גבעת שאול הסמוכה, שם באיזור התעשיה היה מבנה ששימש את חסידי חב"ד לתפילות ולהתוועדויות. בראש בית הכנסת עמד הרב מרדכי שטרן.

היה זה בחודש אב תשמ"ו ולבית הכנסת נכנס פורע ערבי והשחית את בית הכנסת ובין היתר פגע בספר התורה וחיללו. כאשר כתבו לרבי על מה שאירע, הרבי התייחס לאירוע בצורה חריגה ונדירה ביותר וכתב שורת הוראות מה לעשות לאחר שחיללו את ספר התורה.

מכתבו של הרבי עם עשרת ההוראות לתיקון חילול ספר התורה ובית הכנסת מודפס בספר היכל מנחם חלק ב' (עמוד מ"א).

ההוראה העשירית בשורת ההוראות היתה: "תקותי ע"פ מארז"ל יגעת ומצאת שימצאו אדם העורך ברית מילה בשבת קודש זה וישכנעוהו לעשות בבית הכנסת וישתתף בית הכנסת בהוצאות הסעודה".

מכתבו של הרבי עם עשרת ההוראות הוא נדיר ביותר וכדאי לעיין שם. בין היתר, הרבי הורה לכתוב ספר תורה חדש, להביא לשם ילדי תשב"ר שילמדו שם במשך שלושים יום, לייסד קרן גמ"ח, להשתדל שיתפללו באותה שבת באי כח של בתי הכנסת האחרים בשכונה, להוסיף בקופות צדקה בבית הכנסת, להוסיף בשיעורים ועוד ועוד.

בראשית המכתב הרבי כותב: "כמובן לכל לראש כל שצריך לעשות כעל פי שו"ע ומנהגי ישראל, וכיו"ב היל"ת, לכן צריך להיות שאלת רבני ירושלים ת"ו וכו'".

כיון שרבי מרדכי אליהו התגורר בקרית משה, על גבול גבעת שאול, הוא הוכנס לעובי הקורה וליווה את סדרת האירועים המצויינים במכתבו של הרבי, מתחילתם עד סופם ואף הגיע רגלית ממרחק - יחסית לגילו - להתפלל את כל תפילות השבת בבית הכנסת.

גיסי, הרב קלמן וינפלד, היה אז תמים מן המניין בישיבת 'תורת אמת' וסייע לרב מרדכי שטרן, ששימש אז כמשגיח בישיבה, לארגן את כל הנדרש.

בימים שלפני השבת הוא עבר בכל בתי הרפואה בירושלים - בהדסה עין כרם, הדסה הר הצופים, שערי צדק, ביקור חולים ומשגב לדך - כדי לאתר ילד שנולד ביום השבת, כדי למול אותו באותה שבת בבית הכנסת כפי הוראת הרבי.

דא עקא, ככל שהתאמץ למצוא הוא לא הצליח. יחד עם עוד כמה מחבריו הפכו עולמות ואנשים לא הסכימו לנדוד עם היולדת לבית לא להם ולשהות שם שבת שלימה ולגרום לכל המכרים ובני המשפחה ללכת דרך ארוכה, עד לקצה העיר ירושלים כדי להשתתף בברית.

בסופו של דבר מצאו חסיד סטרופקוב שהסכים לערוך את הברית לבנו בבית הכנסת בגבעת שאול, אלא שהלה התנה זאת בתנאי שהאדמו"ר מסטראפקוב יהיה הסנדק. תחילה אמר האדמו"ר שאין הוא יכול ללכת כברת דרך כה ארוכה, ממאה שערים ועד לקצה שכונת גבעת שאול. אך הרב שטרן אמר לו שיעזרו לו בגיוס תרומות לשיפוץ בית הכנסת שלו, שהיה באמצע שיפוצים דחופים, וכן שכנעו שזוהי הוראת הרבי באופן מפורש ונתן את הסכמתו.

למרבה הצער בערב שבת נחלש האדמו"ר והודיע שלא יוכל למרות רצונו העז ללכת את כל הדרך וההוראה הזו לא התקיימה.

כאשר הגיע לבית הכנסת הראשל"צ הגר"מ אליהו להתפלל את תפילת שחרית ביום השבת הוא ציפה שלאחר התפילה תתקיים הברית. כשראה שאין ברית ושמע לא הצליחו למצוא תינוק לקיים ההוראה זעק לעבר האחראים:

"אתם אינכם חסידים! הייתם צריכים ללכת לבית היולדת ולחטוף אותה בכל דרך עם התינוק ולהביאו הנה. היכן המסירות נפש שלכם?!"

•

היו שנים שהייתי מלווה את דודי הגרח"י אייזנבך בחול המועד כאשר היה הולך לבקר את הגר"מ אליהו. הבית היה מלא בעשרות אנשים שבאו להקביל את פני רבם ברגל, והיה קשה להגיע אליו ללחוץ את ידו מפאת הצפיפות, אך כשראה מרחוק את דודי היה מורה לכולם לפנות דרך ופינה לו מקום לידו והיו משוחחים שעה ארוכה בענינא דיומא כאילו אין מבקרים.

החביבות שלו לרבני חב"ד שעמדו עמו בקשר תמידי והעבירו לו מסרים ובקשות מהרבי לא ידעה גבולות וההערצה שלו לתנועת חב"ד ולעומד בראשה היתה מן המפורסמות.