לפי תמונת המצב בעת סגירת הגיליון ברור לכול איך זה התחיל. ברור פחות מה בעצם המפגינים דורשים ולמי ועל מה בדיוק מכוון הזעם הגדול. ולאיש עדיין אין השערה איך ומתי זה ייגמר. נכון לעכשיו המשטרה ברחבי ארה"ב עצרה אלפי מפגינים מתפרעים ובערים רבות הוטל עוצר לילי. המהומות שהתחילו לאחר שהשוטר הלבן חנק למוות את השחור ג'ורג' פלויד הולכות ומתגברות. ביום שני בלילה, גם ראש העיר ניו יורק ביל דה בלאזיו, איש השמאל הליברלי שתחילה קרא לנקוט יד רכה כלפי המפגינים וסירב להטיל עוצר לילי על העיר, נאלץ לקבל את עמדת הממשל הפדרלי והמושל קומו, ולהסכים להטלת העוצר. זאת מחשש להתפשטות המהומות ומעשי הביזה ברחבי העיר הענקית.

אף שלמעשה מדובר במחאה של האזרחים האפרו-אמריקנים מול התנהגות המשטרה, ואולי הממשל בכלל, בפועל הפרשה מעוררת מחדש מתחים מן העבר בין הקהילה האפרו-אמריקנית והציבור היהודי, ולמרבה הצער כבר היו מקרים, בקליפורניה למשל, שבהם הופנה הזעם גם כלפי חנויות בבעלות יהודית. בעקבות המתח שהתגבר, עסקנים ופעילים בקראון הייטס, השכונה של הרבי, קראו לציבור היהודי שלא לצאת מהבית למעט לצרכים חיוניים ולגלות זהירות וערנות מוגברת. כידוע, האוכלוסייה בקראון הייטס מעורבת – אלפי משפחות יהודיות חיות בשכנות לאלפי משפחות של אפרו-אמריקנים, והיחסים בין שתי הקהילות ידעו ויודעים עליות ומורדות במשך השנים.

כדי לעשות סדר בדברים, לנסות להבין את המצב הפעם גם בהשוואה לעבר ולקבל המלצות איך לעבור את גל המהומות שהכול מקווים שיסתיים במהרה ללא נפגעים חלילה וללא נזקים, פנינו אל הרב יהושע העכט, 'שייע' בפי כל, עסקן ציבורי ותיק בין חסידי חב"ד בניו יורק שלא אחת משמש גם כדובר ומסביר של הקהילה בפני אישי ציבור וכלי תקשורת.

•

כשמדברים על אלימות או חשש לאלימות בקראון הייטס, זה מזכיר מיד את אירועי קיץ תנש"א. מה שקורה עכשיו דומה או שונה?

"שונה מאוד. בתנש"א הבעיה הייתה מחאה של אפרו-אמריקנים בעקבות תחושה שהמשטרה והממשל לקחו צד ונקטו במכוון מדיניות שמעדיפה את הציבור היהודי ומפלה אותם לרעה. כזכור, הפרעות הגיעו לשיאן ברצח הנורא של יעקב רוזנבאום הי"ד, אך למעשה נמשכו כשלושה ימים, ואז, מאוחר מדי ולאט מדי, המשטרה החזירה איכשהו את השקט לשכונה, אם כי המתח לא התפוגג באחת.

"הפעם האירוע לא קשור בשום צורה לקראון הייטס. האירוע שבעקבותיו התעוררה המחאה אירע במיניאפוליס שבמינסוטה, וגם ההתנהגות של השוטר הייתה פסולה לכל הדעות. יש סרטון שבו רואים בבירור שהעציר מתחנן אל השוטר שיחדל מלדרוך על צווארו וטוען שהוא לא יכול לנשום והשוטר לא עוזב אותו. מה שקרה הוא שהמפגינים לא מסתפקים בכך שהשוטר נעצר ויועמד לדין על הריגה, אלא הם טוענים שכל האירוע התרחש כי חייהם של שחורים נחשבים פחות בעיני המשטרה וסיסמת המחאה היא 'חיים שחורים נחשבים'. אל מול המחאה הזו התשובה של הציבור היהודי חדה וברורה מאוד: יש לכם טענות כלפי המשטרה או אפילו כלפי הממשל הפדרלי? תטענו אותן בקול גדול, אבל מה אתם רוצים מאיתנו?

"וכמו שאמרתי, כל העניין לא קשור לקראון הייטס יותר מאשר לקהילות יהודיות אחרות הן בניו יורק הן ברחבי ארה"ב. יותר מזה: אפילו בפרעות תנש"א שבמפורש היו אירוע של קראון הייטס, אישי ציבור ועיתונאים בעלי השפעה טענו כבר אז שהתלונות של השחורים על כך שהמשטרה, העירייה והממשלה מפלות אותם לעומת הקהילה היהודית, חסרות שחר. אני זוכר שאחד הפוליטיקאים הבכירים באותם ימים פרסם הודעה שתוכנה היה בערך כך: השחורים טוענים שהם לא מקבלים הגנה וסיוע מספיקים מהמשטרה, שירותים מספיקים מהעירייה ותקציבים מספיקים מהממשלה. הכול נכון. אבל זה בדיוק היחס אשר לו זוכה גם הקהילה היהודית בקראון הייטס, כך שגם אם הדרישות צודקות, אין שום מקום לטענות על אפליה ולכן אין כל צידוק להפניית הזעם כלפי הקהילה היהודית.

"ואת זה צריך להסביר בכל פגישה עם אנשים בציבור השחור, במיוחד עם המנהיגים שלהם, ולומר את האמת: אתה מוחה כי יש לך תחושה שמפלים אותך לרעה ולא נותנים לך לממש את כל הזכויות שלך? זה בסדר גמור. גם אני רוצה שלא יפלו אף אחד ושכל אזרח בארה"ב יקבל את מלוא הזכויות שלו. לכן אין שום עילה ואין שום תועלת לכך שבמסגרת המחאה המוצדקת שלך תכעס עלי, וודאי שאין לך שום סיבה לפגוע בי. אני לא האויב שלך ולא הכתובת להביע מולה את מחאתך.

"ואם מדברים על המסר למנהיגי הקהילה השחורה, כאן המקום להזכיר שכאשר ראש העיר ניו יורק דאז, דינקינס, בא לרבי אחרי הפרעות בתנש"א, הרבי לא השמיע בפניו ביקורת על התנהגותו הכושלת אלא הזכיר לו כי מתפקידו כראש העיר לראות את כלל תושבי העיר כקהילה אחת ולא להביט על יהודים ולא יהודים כעל שתי קהילות, ולפעול לטובת כולם כאחד.

"באותה מידה צריך לדעת את האמת שגם המחאה כנגד המשטרה כגוף אחד לא מוצדקת. כיום, הרבה יותר מאשר לפני שלושים שנה, יש במשטרה אלפי שוטרים אפרו-אמריקנים, ובלי שיתכוונו לכך הם מוחים ומפגינים נגד עצמם.

"מצד אחר, נראה שהפעם האירועים חמורים הרבה יותר. ראשית, עושה רושם שיש כאן התפרצות של שנאה גדולה. שנית, כידוע ממשל טראמפ הוציא סכומי עתק כדי לסייע לאזרחי ארה"ב מבחינה כלכלית בימים אלה של משבר הקורונה. עם זאת, מיליוני בני אדם שהיו רגילים לצאת לעבודה יום יום ולהביא משכורת הביתה, לא עבדו כבר חודשיים, ורבים מאוד מהם עדיין מובטלים. זה מכניס אותם ללחץ ולמתח נפשי, וכשמישהו כבר נמצא בסיר לחץ וכולו מלא רגשות של אכזבה ותסכולים, האירועים האלה מהווים מבחינתם הזדמנות לפרוק את המתח ואת הרגשות הקשים והמלחיצים. וכמו שאומרים, מי שכבר עצבני, נוטה יותר להתעצבן.

"וכשיש גם עצבים, גם כעס וגם תסכול, ומכניסים את הכול לסיר אחד ועוד מוסיפים מלח ופלפל, ברור שהתבשיל מבעבע בשצף-קצף והתוצאה היא כאוס גדול. תוהו ובוהו".

"צריך להדגיש גם כי לפי הדיווחים, ולדעת אנשים שעוסקים במיגור פשע, המפגינים והמתפרעים מתחלקים לשניים. חלק אחד הוא אלה שהמחאה שלהם אידאולוגית והם דורשים צדק שלדעתם לא נעשה ומוחים כלפי המשטרה שלדעתם מפלה אותם.

"החלק הנוסף הוא מה שמכונה פורעים מקצועיים. פושעים שמנצלים הזדמנויות כאלה של כאוס כדי לשדוד, לבזוז חנויות או סתם לגרום נזקים לשם נזק והרס. כפי שפורסם, ליד אחת ההפגנות הגדולות מצאה המשטרה מצבור של אבנים שמיועדות לבנייה, אף שבאותו אזור אין כעת שום אתר בנייה. ברור שהאבנים הובאו לאזור ההפגנה בידי הפורעים המקצועיים כאמצעי לפגוע, לשבור, להזיק ולהרוס".

• הראיון המלא מתרסם השבוע במגזין 'כפר חב"ד'