מערכת COL | יום כ"ב סיון ה׳תשס״ה 29.06.2005

רעיון לדרשה בבתי הכנסת לפרשת קרח

COL מפרסם גם השבוע דרשה מוכנה לפרשת השבוע פרשת קורח עבור השלוחים והתמימים ההולכים לבתי כנסת לחזרת דא"ח. הדרשה ב'כתבה מלאה'
רעיון לדרשה בבתי הכנסת לפרשת קרח
רעיון לחזרה בבתיכ"נ – פ' קורח

פרשת השבוע עוסקת בחטאו ומחלוקתו של קורח נגד משה ואהרן. קורח מתקומם נגד המינוי של אהרן לכהן גדול, ואומר למשה רבינו: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'"?! ולמעשה, הכוונה שלו היא להיות בעצמו הכהן הגדול. את הסוף המר כולנו יודעים: קורח ועדתו נענשו בעונשים חמורים: עדת קורח עצמה נבלעה באדמה, ואלו המצטרפים לקורח נשרפו בעת הקטרת הקטורת.

כשאנו קוראים בתורה את דברי טענתו של קורח: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'" – כשכוונתו הפשוטה היא, מדוע רק הכהנים יכולים להקריב קרבנות בבית המקדש, ולמה הלויים לא יוכלו לעשות זאת גם כן (קורח עצמו היה לוי) – הרי שזה מזכיר לנו טענות דומות הנשמעות גם בימינו בקשר לכל מיני תחומים.

יסודה ושורשה של הטענה הוא הצורך באחדות. אלו שמשתמשים בטענה זו באים בעצם עם כוונה טובה: לאחד את כולם, לא לעשות הבדלים בין הקבוצות ובין הסוגים – אלא שכולם יהיו אותו דבר. וכאמור, בעצם מדובר בדבר טוב, ואכן כל אחד צריך לעשות ככל יכולתו כדי להביא לשלום ואחדות בין הקבוצות השונות; אבל אחדות אין פירושה אחידות. אחדות לא פירושה שכולם אותו הדבר – בפירוש לא. אחדות פירושה שכל אחד עושה את תפקידו שלו, שבו הוא שונה מחבירו, ודוקא כך הוא מסייע בידי חבירו ומביא לאחדות אמיתית.

דוגמא פשוטה לדבר: יש מצוה על הכהנים לברך את העם, ברכת כהנים. יבוא יהודי 'רגיל', לא כהן, ויטען, כמו קורח: "כל העדה כולם קדושים"! מדוע אתה הכהן חושב שאתה יותר ממני, ואתה בא ומברך אותי ואני צריך להקשיב לך – אולי נעשה ההיפך, אני יברך ואתה תקשיב?... ובכלל, בוא ונעשה אחדות, שכולם יברכו ביחד...

אך זו טעות. נכון, צריכה להיות אחדות בין הכהנים ובין היהודים ה'רגילים'. כאשר הכהנים באים ומברכים את העם, זה יוצר קשר ואחדות בין הכהנים ובין העם: הכהנים מברכים את הקהל, והקהל מקבל ברכה מהכהנים. זו אחדות אמיתית. אולם אם מישהו בא ורוצה לבטל בכלל את חילוקי המעמדות, לומר שאין הבדל בין כהן לבין ישראל וכולם יכולים לברך ביחד – הוא רק גורם להיפך האחדות: הכהן לא יכול לבצע את תפקידו החשוב ולברך את העם – והעם מצידו מפסיד את הברכה שהיה יכול לקבל מהכהן. כאשר שני אנשים מקבוצות שונות רוצים להשתוות ביניהם ולבטל את כל ההבדלים ביניהם – הם רק מפסידים, כי כל אחד מנסה להתאים את עצמו לשני ובכך הוא מבזבז את כל היחודיות שלו, הוא לא מנצל כיאות את כשרונותיו המיוחדים שבהם הוא יכול לעזור לכלל.

וכמו קורח: קורח נבחר להיות לוי. לוי זה גם תפקיד חשוב ונכבד, הלוים היה מתפקידם לשמור על בית המקדש ולהיות ה'מקהלה' שהיתה שרה לקב"ה בעת הקרבת הקרבנות. והנה לא הסתפק קורח בתפקידו זה ורצה להיות גם כהן. מה הוא הרויח מזה? לא רק שהוא לא נעשה כהן, אלא שגם את תפקידו כלוי הוא הפסיד.

הדרך להצלחה, שלום ואחדות, היא כאשר כל אחד עושה את התפקיד המוטל עליו והיחודי לו, מבלי לנסות ולחקות מישהו אחר שתפקידו בתחום שונה לגמרי. לכן גם התורה מקפידה על ההבדלה בין גברים ונשים: אין צורך לערבב בין הגברים ובין הנשים – כל אחת מהקבוצות צריכה לבצע את תפקידה שלה.

מכאן גם ההבדלה בין ישראל לעמים. לפעמים נשמעת טענה: מדוע אסור ליהודי להתחתן עם גויה (רח"ל)? וכי הגויים לא נבראו בצלם אנוש? הם לא בני אדם?

התשובה היא פשוטה: האיסור ליהודי להתחתן עם גויה לא בא להשפיל את הגויים ולומר שהם 'סוג ב'. אדרבה: איסור זה בא לטובתם של הגוים עצמם. כאשר חלילה יהודי עובר על מצות התורה ומתחתן גם גויה, הרי לא רק היהודי מפסיד מזה – גם הגויה עצמה מפסידה מזה! כיון שבני ישראל שונים ומובדלים מאומות העולם, הרי שהחיבור בין יהודי לבין מישהו מעם זר אינו עולה יפה לכל הצדדים. גם היהודי מבזבז בנישואין אלו את קדושתו המיוחדת כיהודי – וגם הצד השני סובל מחיים שאינם מתאימים לו ומידי 'גבוהים' עבורו.

ושוב: אין בזה שום כוונה לפגוע באחדות. כאשר יהודי מתיידד בצורה 'שקטה' עם גוי – אין בכך שום בעיה ופגם. המטרה היא שאכן יהיה קשר חיובי בין יהודים לבין גוים: יהודים ילמדו את הגוים אורחות חיים נכונות – והגוים יעזרו ליהודים בכל המצטרך להם. בהחלט צריכה להיות אחדות בין כל העמים, אבל האחדות הזאת תצליח דוקא כאשר שומרים על המחיצות הטבעיות וההכרחיות. כאשר מנסים לחבר את הבלתי אפשרי, ומחתנים חלילה יהודי וגויה – הנישואין לא עולים יפה, אף אחד מהצדדים אינו רווה נחת, וברוב המקרים זה מסתיים לא טוב גם מבחינה גשמית.

ויש לכך דוגמא פשוטה מחיי המטבח:

ה'אש' וה'מים' הם שני יסודות שונים לחלוטין, שבאופן טבעי אינם מסתדרים יחד. ומה עם השלום והאחדות? איך נצליח לחבר בין המים ובין האש? יש רק דרך אחת: על ידי מחיצה שמפסיקה ביניהם. כאשר אנו לוקחים סיר וממלאים אותו במים, ושמים אותו על האש – אז נוצר חיבור בין האש ובין המים: האש מחממת את המים שנמצאת בסיר.

יבוא מישהו ויטען: זו אינה אחדות אמיתית. האחדות בין האש והמים צריכה להיות על ידי חיבור שלהם ממש, ללא שום הפסקה. האש והמים צריכים להיות ביחד ממש – נוציא את הסיר מהתמונה, וניתן למים להיות על האש עצמה, ללא מחיצות. מה יקרה אז? כל הצדדים יפסידו: האש תיכבה, המים יתלכלכו. כדי לחבר בין האש ובין המים בצורה נכונה וישרה – זה דוקא כאשר הסיר עומד באמצע ומבדיל בין המים ובין האש.

השלום והאחדות הם חשובים ביותר, אבל הדרך הנכונה להשיג אחדות אמיתית – היא דוקא כאשר כל אחד שומר על המסגרת שלו, לא מנסה להתערבב במסגרות שאינן מתאימות לו, ומתוך המסגרת שלו הוא משפיע ומיטיב עם כל הסביבה. אחדות וקשר הדדי – אבל לא אחידות וביטול המחיצות.

מעובד לפי לקו"ש חלק יח שיחה ג' לפ' קורח (ע' 202 ואילך). ועיין שם באריכות נפלאה.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.