לרבים מחסידי חב"ד יש באמתחתם ספרי תהילים או חומשים שהרבי קרא בהם בעת שהניחו אותם בפני הרבי בתפילות. הספרים הללו שמורים ביותר ומשתמשים בהם בעתות מיוחדות. יש גם חסידים שיש להם סידורים וספרי תניא אותם קיבלו מהרבי במעמדים שונים ומתפללים והוגים בהם בכל עת מצוא.

למו"ח הרה"ח רבי שמואל וינפלד שליט"א, בעל 'שי למורא' יש גם 'תיקון ליל שבועות' שהרבי אמר בו את התיקון בשנת תשד"מ.

ומעשה שהיה כך היה:

כידוע בהתוועדות חג השבועות תשמ"ג הרבי העיר שיש לתקן כמה דברים בנוסח התיקון דליל שבועות והדברים נדפסו בלקו"ש חלק כח עמוד 315 - שם כותב הרבי:

א) "בכל הדפוסים שראיתי, הסיום דספר יצירה הוא: '...נאמנת בפנים... אחד בפה ואחד בלב'...ואינו נכון. כי (נוסף לזה שחסר סיום בדבר טוב, הרי) נוסח זה אינו מובן כלל. וצריך להיות, כמו שהוא בכמה וכמה הוצאות דספר יצירה הנדפס כספר בפני-עצמו: "'...נאמנת. ג' רעות ללשון: דיבור רע, והמלשין, והמדבר אחד בפה ואחד בלב. ג' טובות ללשון: שתיקה, ושמירת הלשון, ודיבור אמת'.

(ב) ב'תיקון' שנדפס בסלאוויטא (ועוד) בהעתקת מאמרו של רשב"י: 'אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב...', הובאו רק שני פסוקים וצריך להיות כבזוהר: אנן בחביבותא תליא מילתא, דכתיב: 'ואהבת את ה' א-לוקיך', וכתיב: 'מאהבת ה' אתכם', וכתיב 'אהבתי אתכם אמר ה'".

ואכן במהדורות שהודפסו אחר כך תיקנו את התיקונים הללו, לפי בקשת הרבי.

בשנת תשד"מ, שנה לאחר מכן, כאשר שהה מו"ח הרב וינפלד אצל הרבי יחד עם אביו, הסבא שלנו רבי יעקב שאול וינפלד ז"ל, ביקש הסבא מחמי שיכניס למזכירות תיקון ליל שבועות הוצאת אשכול, כדי להראות לרבי שאכן במהדורה זו נדפס כפי התיקון שהרבי הציע בקטע של ספר יצירה.

הרבי אמר [ולאחר מכן גם כתב] ש"בכל הדפוסים שראיתי" אין את הסיום של ספר יצירה ולפי עניות דעתי צריך להוסיף את הסיום בדבר טוב, ואילו בהוצאת אשכול אכן הודפס אותו קטע של ספר יצירה בפנים ואם כן יש בכך סיוע לדברי הרבי.

חמי עשה כמצוות אביו והכניס לרבי את ספר התיקון של הוצאת אשכול - 'תיקון ליל שבועות', עם כריכת פלסטיק ירוקה.

לאחר חג השבועות קרא המזכיר הגרי"ל גרונר לחמי ואמר לו שהרבי החזיר את התיקון בתוספת פתק, בו נכתב שיש לתקן במהדורות הבאות להוסיף גם את הפסוק השלישי שהובא בזוהר.

כמו כן הרבי הבחין שבתיקון של הוצאת 'אשכול' יש גם תיקון לליל הושענה רבא ושם היה חסר ה'יהי רצון' שאומרים לאחר צאת הלבנה! הרבי הורה שיתקנו זאת במהדורות הבאות ובינתיים להוסיף במלאי הקיים "עלה" שבו יודפס ה'יהי רצון' שלאחר צאת הלבנה ולהדביקו בתוך הספר.

ואכן כך עשה חמי והדביק בכל כמות הספרים הנכבדת את התוספת הזו, לקיים את הוראת הרבי.

•

כבר סיפרתי בעבר שבין חוג הידידות המצומצם שהיתה לרבנית ע"ה, היתה האשה החשובה מרת תמר ליוי ע"ה, רעייתו של הרב דובער ליווי ז"ל, שהלכה לבית עולמה לאחרונה מנגיף הקורונה. היא היתה נוהגת מפעם לפעם לבוא לביתה של הרבנית ולשוחח עמה.

באותו חג השבועות תשד"מ, ביקשה הרבנית ליווי מבנה הרב אליעזר יצחק ז"ל שיבוא עמה ל'לייבערי', היא הספריה שבה שהו הרבי והרבנית בשבתות ובחגים, כדי לבקר את הרבנית ולאחל לה 'חג שמח'. כשנכנסו לספריה ראה הרב אליעזר יצחק את התיקון הירוק מונח על השולחן במקומו של הרבי, שם אמר את התיקון.

אכסנייתו של חמי הרב וינפלד בקראון הייטס היתה תדיר אצל גיסו הרב דן יואל ליווי ז"ל ושם פגש הרב אליעזר יצחק את חמי שסיפר לו על התיקון שהכניס לרבי. זו הסיבה שעיניו קלטו מיד את התיקון הירוק.

כאמור, ספר תיקון ליל שבועות הירוק הנמצא בידי חמי שליט"א, הוא יקר ערך וכאשר אני שוהה בחג השבועות בביתו, אני זוכה לומר את התיקון, חלקו או כולו,  מתוך אותו התיקון שהרבי קרא בו.

•

בשבת קודש הקרובה, יום ז' סיון, הוא יום הילולת אבי הרה"ח רבי יצחק צבי בן רבי שמעון בן ציון אייזנבך שהלך לעולמו לפני שש שנים, לאחר שנזדכך ביסורים. להתקשרותו לרבי לא היתה גבולות וכל חייו פעל ללא לאות בלימוד תורתו ובמבצעי הקודש של הרבי.

הפרק הזוהר בחייו בימי צעירותו היה כאשר ניהל את צעירי אגודת חב"ד בירושלים, ומאוחר יותר פעל בכל כוחו בהקמת שני בתי ספר של 'רשת אהלי יוסף יצחק' שהוקמו בירושלים. פעילותו משתקפת היטב בכמאה וחמישים מכתבים שקיבל מהרבי במשך השנים הללו.

מדהים לראות שכבר במכתבים הראשונים, כתב לו הרבי הוראות מפורטות מתובלות באמרות חסידיות, כלאחד העסקנים החשובים והוא בן 22 שנה בלבד!

במכתב משנת תשי"ז כותב לו הרבי בשולי המכתב:

"מחד גיסא נהניתי מתיאורו הפעולות שנעשו בשבועות שעברו, אבל מאידך גיסא נצטערתי לכתבו שכמה זמן לא שיתף פעולה מפני החילוקי דעות ולא רצה להתערב וכו' וכו' - כי מה יועילו כל הטעמים וההסברות (אפילו אם צודקים במילואם) להאיר החושך שבחוצה ואשר בעוה"ר חדר גם לפנים. וגם הפנים דביהכנ"ס ובביהמ"ד, צריך לרפוי (עיין המשך וככה פס"ג ואילך) לתיקון ולשיפור. והיום לעשותם ולא לדבורים ושקו"ט ודו"ד ומו"מ שאינם אלא מצדיקים העדר הפעולה ומגדילים תרדמת הפרט ובמילא גם תרדמת הגלות. ויה"ר אשר ימי הגאולה והנסים הללו יעוררו את כאו"א וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר - זאל מען דערהערען וואס די ליכטעלעך דערציילען, ויבוא במעשה בפועל, להאיר על פתח ביתו (עד שיאיר גם) מבחוץ ובאופן שמוסיף והולך".

כיון שהרבי כתב "נצטערתי לכתבו וכו' וכו'", לקח זאת אבי ללבו ולמרות שרק רצה לדווח לרבי מהקורה אבל בסופו של דבר גרם הדבר צער, לכן קיבל על עצמו לכתוב רק דברים חיוביים שגורמים נחת רוח, ומני אז לא כתב שום דבר ללא צורך שעלול לצער את הרבי וכך נהג עשרות שנים.

•

אבא התייתם בגיל 13 מאביו הקדוש רבי שמעון בן ציון זצ"ל. אביו נהרג מהפגזות הלגיון הירדני לעבר השכונות בירושלים והוא הותיר אלמנה ושמונה יתומים רכים. אבי היה גדול היתומים.

האירוע הטראומטי הזה גרם לו לחרדות רבות בחייו ולדאגות יתר. כאשר היה אצל הרבי בתשכ"ה כתבה לו אמי שתבלחט"א שאני הקטן חולה בדלקת חריפה וכו'. כשקיבל את המכתב ניסה בערב שבת קודש לברר מה שלום בנו, אך לא הצליח בגלל הקושי לטלפן בימים ההם וליצור קשר. חרדתו העיקה עליו והוא חשש מאוד לשלומי. 

בהתוועדות של הרבי באותה שבת הוא ניגש להניח בקבוק משקה ואמר לרבי שהוא מאוד מודאג מאחר ולא קיבל ידיעה שמצב בנו הוטב. הרבי אמר לו משפט שנסך בו בטחון רב: "נקוט האי כללא בידך (הניסוח שלי) כל זמן שלא הודיעו לך שדבר אינו כהוגן, אין לך מה לחשוש והכל בסדר!" 

המשפט הזה ששמע מפי קדשו של הרבי היה לו כאבן יסוד בהמשך חייו וכל אימת שהיה חשש לדבר מסוים היה מזכיר את המשפט ששמע מהרבי, ומשרה רוגע בסביבתו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויהי זכרו הטהור והתקשרותו המופלאה לרבי ולרצונותיו חקוקים בלבנו ובלב כל צאצאיו לאויוש"ט.