מאיר אלפסי

יום חמישי, נוהל הכנות לשבת.

מקבל טלפון בהול מחבר קרוב.

"תתפלל חזק, חבר שלנו מוטי במצב קריטי..."

הייתי בהלם... לא ידעתי מה לחשוב... כל החיים רצן לי ברא כמו סרט. כשהיינו ביחד בתלמוד תורה, בישיבה, שליחות בחו"ל... ואז הבשורה המרה הגיעה... "תצא הרגע לכפר חב"ד, מוטי הלך". 'ברוך דיין האמת', אמרתי בשקט...

עוצר הכל, נכנס לרכב ונוסע. דמעות מציפות אותי... המחשבות חולפות בזו אחר זו.. לו רק יכלתי להגיד לו 'אל תסע באופנוע'. אם רק יכולתי לעצור אותו מלצאת אל המוות. והם לא מפסיקות... צער וכאב על חבר שהיה הכי שם, בלי לשפוט, ולא רק אותי, אלא את כולם.

הגעתי... מחנה את רכבי בסמוך לבניין ישן בן 2 קומות. מסתכל סביבי ורואה התגודדויות קטנות של חבר'ה צעירים בשנות ה20- לחייהם.

ניגש אל אחד מהם ושואל: מה פשר מעשיך כאן? הוא עונה: "אתה יודע מי זה מוטי בשבילי?" הייתי דרוך להקשיב. והוא ממשיך: "מוטי בשבילי הכל, אבא, מנהיג, משפיע... כזה שאפשר לגשת אליו ותמיד יהיה שם בשבילי גם בשעות הקטנות של הלילה. ביתו פתוח תמיד לקבל כל אחד באשר הוא. עם עזרה ללא תנאים וללא תמורה, בלב שמח ואהבה גדולה." אני מקשיב... והוא בוכה. 

ככה לאט לאט האנשים התקבצו והחלו להגיע בזה אחר זה. ההלויה החלה. אני מתחיל ללכת אחרי המיטה. סיבוב קטן של הראש אחורנית, מותיר אותי בהלם. כמות האנשים הגדולה כל כך שהגיע לחלוק כבוד אחרון לבעל אהבת ישראל הכי גדול שהכרתי. חשוב לי להדגיש בלי לבייש שום רב או משפיע כזה או אחר. ניסיתי להבין מה הקשר בין האנשים בסקאלה כלכך מגוונת בחברה למוטי חברי. והבנתי משהו אחד: הלב שלו, הלב שלו שחיבר בינו לבינם. הם הגיעו לתת לו את הלב שלהם בדרכו האחרונה.

מוטי

היית כאן בשביל כולם. הפשטות, התמימות, אהבת הבריות, ונתינה אין סופית. איבדנו איש של אהבה וחיבור. בשבילי אתה השליח של הרבי בכפר חב"ד!

אוהב אותך לנצח. מאיר

בתמונה: בברית של הבן שלי. נא בבקשה לתרום למשפחה וחמשת היתומים.