בל"ג בעומר תש"פ תושבי שכונת קראון הייטס היו ספונים בבתיהם, לראשונה, בשל נגיף הקורונה. תהלוכה ופאראד לא התקיימו, ואולם הזיכרונות והחוויות מ'הפאראדים' לאורך השנים, ובפרט בשנות האור עם הרבי נשיא דורנו, צפו ועלו אצל התושבים. אחד ה'פאראדים' הבלתי נשכחים שנערכו בשכונת קראון הייטס, נערך בל"ג בעומר תש"ל, לפני יובל שנים בדיוק. זה היה פאראד מרומם ומיוחד שכל מי שזכה להשתתף בו, נוצר עימו את הרגעים המרגשים.

שניים מהם הם המארגן יו"ר צעירי אגודת חב"ד המרכזית הרב שמואל מנחם מענדל בוטמן, ואיש המדיה והתיעוד ר' שמואל ריבקין, שהיה אמון על ציוד ההגברה וגם זכה לתעד כמה רגעים נדירים, שבהם הוא משתף אותנו, אחד מהם בפרסום ראשון.

הפאראד של ל"ג בעומר תש"ל אורגן בתוך זמן קצר. "ביום שישי", משחזר הרב בוטמן, "שבועיים ויומיים לפני ל"ג בעומר, הרב יעקב יהודה העכט ז"ל, שהיה הממונה על התהלוכות, הודיע בתוכנית הרדיו שלו שהשנה לא יהיה פאראד בל"ג בעומר".

הבשורה לא התקבלה בקלות. "היו הרבה אנשים שהתעוררו ואמרו שמוכרחים שיהיה פאראד. התארגנו כמה אנשים, בתוכם עמיתי הרב כתריאל קסטל, הרב חיים הכהן פארו והרב מרדכי לייב קלמנסון (ישלח לו השי"ת רפואה קרובה ושלמה) והתחלנו לעשות השתדלות בסידור הפאראד. המשרד שלי היה אז בצעירי אגודת חב"ד ב-788 איסטערן פארקוויי, בפינה של קינגסטון אווניו, בקומה השנייה, מה שהפך למשרד של הפאראד.

"כשחבריי ואני הלכנו ברחוב קינגסטון", הוא ממשיך לגולל את מאורעות הימים ההם, "פנו אלינו כמה וכמה מאנ"ש ועוררו אותנו סביב עניין הפאראד, ואף תחבו לידינו מעצמם כספים להוצאות. עד יום ראשון כבר היו לנו שבעת אלפים וחמש מאות דולר, מתרומות שניתנו לנו.

"בשבת קודש אחר הצהריים נערכה בביתי אספה לעסקני אנ"ש. אף שיום שבת קודש אחר הצהריים איננו בכלל הזמן לאספות, הרי שבגלל המצב התקיימה האספה, וכל המשתתפים הביעו את נכונותם לפעול למען הפאראד. הוחלט אז שבגלל המצב, צריך לעשות אספה גדולה ב-770 במוצאי שבת קודש".

בתחילת האספה ביקש הרב בוטמן את השתתפות אנ"ש בכל העניינים הקשורים עם הפאראד. "ההתעוררות של הקהל הייתה גדולה מאוד ורבים נרתמו לעניין באופן חזק מאוד", הוא נזכר, "אלו בעניין סדר הפאראד, אלו בעניין אוכל לילדים, אלו בקשרים עם בתי הספר, אלו בהשגת אוטובוסים, אלו בגיוס המשאבים הדרושים, אלו בהכנת שלטים, אלו בהשגת מדריכים, אלו בתוכנית בעבור הילדים, אלו בהשגת האישורים הדרושים וכו'. אני נזכר באופן מיוחד בהשתתפות של הרב מנחם מענדל בארטפילד ז"ל עם ידידו הרב צבי הירש גאנזבורג ז"ל".

•

>> האם היו מענה או התייחסות כלשהי של הרבי לעניין?

"כתבתי ביום ראשון מכתב לרבי ובו דו"ח מהאספה. הרבי ענה מענה ארוך שכלל גם ברכות. אני זוכר שבתחילת המענה כתב הרבי: 'פשוט שנהניתי ממה שעשו...'. זה היה מענה משמח ומעודד".

ואיך הסתדרתם עם שאר ההוצאות הכספיות לפאראד?

"הרבי, באופן של 'מלמעלה למטה', הוציא לנו מאה שטרות של דולר אחד. אחרי שנים, הרבי חילק דולרים באופן מסודר, אולם אז, בשנת תש"ל, דולר של הרבי היה 'יקר המציאות'. ישבנו וחשבנו כמה לבקש בעד כל דולר. החלטנו לבקש 118 דולר בעבור כל דולר. במושגים של אז, 118 דולר נחשבו לתרומה הגונה.

"הידיעה שנפוצה בקרב אנ"ש כי הרבי הוציא מאה דולר כהשתתפות בפאראד, יצרה עידוד וחיזוק נפלא. הרב צבי הירש גאנזבורג הנ"ל, שהיה חבר בוועד התהלוכה, וכיהן כבעלים של בית הדפוס 'אמפייר פרעסס', עם שותפו הרב מרדכי לייב חן ז"ל, הדפיס על הדולרים את המילים הבאות בצבע אדום, כדי שהתוצאה תהיה משובחת מאוד: 'השתתפות כ"ק אדמו"ר שליט"א. תהלוכת ל"ג בעומר תש"ל'.

"כל הדולרים נקנו. השארנו שני שטרות של דולר, שהוגרלו בין הפעילים החרוצים. אני זוכר שקיבלתי שתי שיחות טלפון מיוחדות, אחת מהרש"ג ז"ל, הרב שמריהו גוראריה, גיסו של הרבי שביקש לקנות דולר אחד של הרבי, ואחת מהרב שניאור זלמן גוראריה ז"ל".

>> איזה סכום אספתם בסך הכול?

"בסך הכול אספנו עשרים ואחד אלף דולר. הפאראד עלה שישה-עשר אלף דולר. ופה היה עניין שעד אז לא היה, וגם מאז לא היה. ההכנסה הייתה מרובה על ההוצאה בחמשת אלפים דולר, והחזרנו לכל תורם את האחוז התואם של תרומתו".

•

ביום שישי, ט"ז באייר, צלצל הרב בוטמן לרב העכט ושאל אותו אם יוכל לבוא למשרדו. לאחר שנקבע זמן, הגיע למשרדו וביקש בשם כל הוועד שיכתוב לרבי ויבקש שישתתף בפאראד. הוא הבטיח לעשות כן, וכך עשה. "ביום ראשון, ל"ג בעומר בבוקר", מגולל הרב בוטמן בקול נרגש למרות מרחק השנים, "הודיעו ממזכירות הרבי את הבשורה הכי גדולה והכי משמחת שהרבי ישתתף בפאראד. השמחה הרקיעה שחקים. אנ"ש התחבקו והתנשקו מרוב שמחה. הרבי יצא במלוא הודו והדרו ודיבר במשך שלושת רבעי שעה. הדבר הבולט היה שזו הייתה תחילת המערכה של הרבי בעניין 'מיהו יהודי' והרבי בעת הפאראד דיבר על כך בחריפות ודרש מהמפד"ל לצאת מהממשלה, דבר שהכה הדים בכל הציבור הדתי".

הסיסמה של הפאראד הייתה: A SALUTE TO JUDAISM ("הצדעה ליהדות"), ובעת השיחה הזכיר הרבי "שילד נותן 'סאלוט' ליהדות".

"השיחה של הרבי", ממשיך הרב בוטמן לתאר, "נשמעה טוב מאוד דרך מערכת הרמקול המשוכללת".

>> מדוע הזכרתם את הפרט הטכני הזה?

"לפני הפאראד", הוא עונה, "באו אלי כמה בחורים מארץ ישראל ואמרו שיש כאן בחור אחד, קוראים לו מוליק ריבקין, שהוא מומחה מאוד במערכת הרמקולים והם מבקשים לתת לו את המשימה.

"התלבטתי מאוד, כי היה מדובר על שיחה של הרבי (וקיווינו כל כך שהרבי ישתתף), וגם חששנו מאוד מבעיה שצצה בעבר, של צפצופים בבוקסות הרמקולים שמוקמו בשדרה ודרכם היה אפשר לשמוע היטב את קולו של הרבי. מוליק ריבקין אמר שהוא מכיר את הבעיה ויודע להתמודד איתה, באמצעים טכניים שיתגברו על התקלה הזו. נתתי לו את המשימה והוא הצליח ובגדול. השיחה של הרבי נשמעה באופן חזק וברור!"

בשלב זה אנחנו עוברים לר' מוליק: "הייתי אז בחור בן עשרים בלבד. זכיתי כמה חודשים קודם לכן, ביו"ד שבט תש"ל המפורסם, להתחיל את השידורים מבית חיינו. רכשתי ניסיון, וגם בארץ ביצעתי את ההגברה לבר המצווה ליתומים, בי"ט כסלו ועוד, מה שהקנה לי ידע בנושא. לאחר שקיבלנו את האישור, שכרנו רמקולים וציוד והתחלנו לפעול. התקנו רמקולים על העצים בשדרה הסמוכה וטיפלנו בכל הלוגיסטיקה של ההגברה. אני נזכר בקוריוז מאותם ימים: שכרנו וואן וכתבנו על הדלת באנגלית 'מערכת הגברה'. בא אלי כושי מבוגר ואמר לי: 'תוריד את השלט, אחרת יגנבו לך את כל הציוד'...

"נחזור לפאראד. אני אישית הייתי מרוכז במטרה אחת: שישמעו את הרבי הכי טוב שאפשר. וכך היה".

>> חשת את גודל האחריות, על אף גילך הצעיר?

"האמת היא שלא. הייתי 'צוציק' בן עשרים... אז לא השכלתי להבין את החשיבות של הדבר. לצעירים יש פחות שכל... היום היה לי קשה יותר לעשות דבר כזה. ועם זאת, מבחינת הניסיון, חשתי ביטחון, שכן כבר ביצעתי כמה וכמה שידורים של הרבי להרבה מקומות בעולם.

"המשימה של הפאראד עברה בהצלחה והמארגנים היו מרוצים. במקביל לטיפול בהגברה, צילמתי גם תמונות וגם העברנו את השידור. יחסית התמקמתי קרוב מאוד לרבי, על המדרגות הסמוכות למדרכה".

•

ובחזרה לשיחה עם מארגן התהלוכה, הרב בוטמן, שמשתף אותנו בגילויים המיוחדים שהתרחשו במהלכה. "הרבי היה בשמחה רבה וגלויה, חייך הרבה והחווה הרבה פעמים תנועת 'שלום' בידו הימנית. היו גם כמה דברים שעשו היסטוריה, ונחקקו כמנהג לכל תהלוכות ל"ג בעומר.

"בכל התהלוכות הקודמות צעדו על איסטרן פארקוויי, כמה בלוקים מערבה לכיוון פרוספקט פארק, ואז אספו אוטובוסים את הילדים והביאום לפרוספקט פארק. שם נערכו בשבילם ארוחה ותוכנית, ומשם לקחו אותם האוטובוסים בחזרה לשכונות שלהם.

"בשנת תש"ל הוחלט, וכך נחקק לכל התהלוכות, שצועדים בתוך ליבה של השכונה, ברחוב קינגסטון, וזה מאפשר לכל בעלי החנויות לעשות 'קבלת פנים' לצועדים (בלי הצורך להעלות את כל הילדים שוב על האוטובוסים, שזו טרחה גדולה נוספת על הילדים וכו'), וצועדים עד האצטדיון ברחוב טרוי ורוטלנד ראוד. שם שכרנו פירמידות כדי שכל הילדים יוכלו לאכול את ארוחת היום במנוחה ראויה, בלי צורך לשבת על הדשא.

"כמו כן שכרנו בשביל הילדים הופעה של אקרובטים וכדומה, כך שהילדים כולם, בצד אחד הבנים ובצד אחד הבנות, יוכלו לראות וליהנות מההופעה. משם הביאו האוטובוסים את הילדים בחזרה הביתה.

"זכינו זכות גדולה ונפלאה שהרבי, בדרכו לאוהל, נסע לאצטדיון לראות את הילדים. ביקור הרבי הכניס את אנ"ש לשמחה מוחשית (תמונה בפרסום ראשון מהרגע הזה, תועדה בידי ר' מוליק ומתפרסמת בכתבה זו). התוכנית נצרבה בהיסטוריה כמוצלחת מאוד, ונמשכה בכל התהלוכות הבאות".

>> האם היו עוד דברים מיוחדים בתהלוכה הזאת?

"היה עוד עניין שעשה היסטוריה ונחקק כמנהג קבוע בכל התהלוכות הבאות. זו הייתה התהלוכה הראשונה שבה הופיע 'פלאוט' – תערוכה על גבי משאית. זה היה ה'פלאוט' של ששת ימי המעשה, באמצעות שש מדרגות. על המדרגה השישית היה מודגם באופן מוחשי העניין של אפיית חלה.

"מארגני ה'פלאוט' הלבישו את התמים ישראל מרדכי שיחי' קאזמינסקי (ישלח לו השי"ת רפואה קרובה ושלמה) בבגדי לבן של אופה, שמו על ראשו מצנפת לבנה גבוהה של אופה, והנה הוא עומד ולש את העיסה לחלה לכבוד שבת.

"כשהרבי הסתכל על ה'פלאוט' וראה את התמים ישראל מרדכי שיחי' כ'אופה' לכבוד שבת, ראו על פניו של הרבי שמחה גדולה. הרבי חייך חיוך רחב במשך זמן. אנ"ש שיחיו שראו את המחזה הנפלא הזה, אמרו שרק כדי לראות שמחה וחיוך כזה על פניו הקדושות של הרבי היו שווים כל טרחה וכל הון שבעולם.

"אגב, בעניין זה, סיפור מעניין: הרבנית חיה שרה גורודצקי ע"ה, בתו של החסיד ר' שמואל הלוי לוויטין ז"ל, ביקרה אצל הרבי, והרבי שאל אותה מי עוזר לאביה הרש"ל. היא ענתה שיש בחור אחד, ישראל מרדכי קאזמינסקי, שבא בכל יום לעזור לאביה. שאל אותה הרבי 'וועלכער קאזמינסקי דער בעקער פון פאראד'? [=איזה קאזמינסקי, האופה של הפאראד?].

"והיה עניין שמימי. בעת הפאראד ניגש מישהו לרבי ואמר שהוא חושב שעוד מעט ירד גשם. ענה לו הרבי: 'דחיתי את הגשם למחר'. וכך היה. לא ירד גשם. בסוף הפאראד אמר לו הרבי: 'אמרתי לכם שדחיתי את הגשם למחר'...

"שיתוף הפעולה בין אנ"ש והתמימים שיחיו היה באופן נעלה ומשובח", אומר הרב בוטמן לסיום, "לא היו שום הגבלות של זמן, של יום, של לילה, של אוכל או שינה. הפעילות נמשכה בלי הפסק, סביב השעון, 24 שעות. התוצאה הייתה אחת: זה גרם נחת רוח לרבי. יותר מזה אין".

• מתוך מגזין שבועון 'כפר חב"ד'