השליח הרב שייע דייטש ממוסקבה, חושף את סיפורה המדהים של 'תרומת כלייה 770', אותו תרמה רעייתו השליחה, וזאת בעקבות 'קריאה ספונטנית' של הרב ישעיהו הבר ע"ה, ראש ארגון מתנת חיים.

*

"איך היה בכינוס? וממה התרשמת?"

כך שאלה אותי רעייתי עם שובי מ"כינוס השלוחים העולמי", שנערך לפני כחמישה חודשים בארה"ב. אלה שאלות מתבקשות, אותן אני נשאל דרך כלל בשנים שבהן אני נוסע לכינוס. סיפרתי ושיתפתי, ולקראת סיום השיחה אני אומר לה כמו בדרך אגב: "חילקו לשלוחים את 'כפר חב"ד' (שבועות ותיק של חסידי חב"ד), וקראתי בו ראיון שנערך עם הרב ישעיהו הבר. לקראת סיום השיחה איתו, הוא מספר בחצי בדיחה שהם לקראת ההשתלה מספר 770, ומעניין מי מחסידי חב"ד 'יזכה' להיות התורם למספר חב"די זה…".

אשתי עצרה אותי, וביקשה ממני לחזור שוב על הדברים. ובסיומם היא אומרת לי: "מי 'יזכה' אני לא יודעת, אבל כן יודעת מי 'תזכה'… שמע שייע, יש לך הרי קצת קשרים עם הרב הבר או הארגון שלו, תברר לי בבקשה אם אף אחד לא 'תפס' עדיין את המספר!"…

למחרת בבוקר התחלתי לברר ולגשש, והאמת היא שבמשרדי הארגון "מתנת חיים" התלהבו מאוד מהרעיון, גם בלי להבין אל חשיבות המספר לחסידים, אך התקשו להבטיח שהדבר יכול בכלל להתבצע.

תרומת כליה היא סיפור שלוקח במקרה הטוב לפחות חצי שנה עד שנה. ישנן המון בדיקות, אישורים, ועדות, מבחנים והתאמות, עד שהאישורים מתקבלים ואפשר לצאת לדרך – לערוך את ההשתלה, ולהביא חיים לאדם חולה כליות ומטופל בדיאליזה שחייו תלויים לו מנגד. אך כשהארגון עומד כבר בהשתלה מספר 760, ונשארו רק 9 השתלות לקראת המספר המיוחל, נראה היה שהביצוע חסר סיכוי.

מייסד הארגון, הרב הבר, נכנס לתמונה ולא ויתר, ובאופן אישי הרים טלפונים למנהלי מחלקות השתלה בכמה בתי רפואה בארץ ישראל, בכדי לקדם את העניין לידי ביצוע.

מנהלת מחלקת ההשתלות באחד מבתי הרפואה הגדולים בישראל, שואלת אותו: "תגיד לי כבוד הרב, מה הסיפור כאן? מי ממהר לתת במהירות כזו ובלחץ כזה?" והוא מספר לה בקצרה על איזו גברת שליחת חב"ד במוסקבה, שהמספר 770 חשוב לה מאוד, והיא ממש מתחננת לתרום ולכבד את המספר הזה.

הוא עצמו לא קשור לחסידות, אך במהלך השיחות שהיו לנו באותם ימים, כבר למד להבין את המשמעות החסידית והרגשות החזקים שכל יהודי חסידי מרגיש למספר של הבניין הגדול והמפורסם – המרכז העולמי של חסידי חב"ד, בניין מספר 770 ברחוב איסטרן פארקווי – השדרה המרכזית העוברת ברובע ברוקלין של ניו יורק, והרחוב המרכזי הנמצא בשכונת 'קראון הייטס'. בבניין המרשים והבולט נמצא חדרו הקדוש לש הרבי, ומתחתיו בית הכנסת המפורסם, משם משפיע הרבי עשרות שנים תורה וחסידות, צדקה וחסד, לכל העולם כולו. המקום ממנו יוצא אור השליחות לכל העולם כולו בבחינת 'ופרצת', העולה בגימטרייה ל-770!

הרב הבר מנסה לשכנע ולהסביר מעט למנהלת על חשיבות המספר, היא שואלת אותו לרגע: "אמרת שהיא ממוסקבה? מה השם שלה?" כשהיא שומעת את השם, היא כמעט צורחת בהפתעה, ואומרת לו בקצרה: "כבוד הרב, הסר דאגה ולחץ מלבך הגדול, הכל יטופל על הצד הטוב וגם המהיר ביותר, זאת, כמו הבת שלי…".

הרב הבר ששוב מופתע, לא שואל שאלות, וגם אותי לא שאל. והאמת היא, שגם אני לא אוכל לפרט, אבל ראיתי במוחש השגחה פרטית מופלאה ביותר, שהחלה לפני מספר שנים, וכעת התחדשה, וקיבלה תפנית חדה ומדהימה בצורה מופלאה ביותר!

כתבנו מכתב בקשה לברכה מהרבי, וכמובן קיבלנו את אישור הרב שלנו. והמרוץ יצא לדרך!

למחרת ב'מרפאת רמב"ם', כאן במרכז החסד היהודי 'שערי צדק', נטלו מאשתי מנת דם, על מנת לבדוק את סוג הדם שלה ועוד כמה נתונים. מספר ימים אחר כך, היא טסה לארץ ישראל למשך יומיים, לסדרה של בדיקות ומבחנים. לאחר שבועיים קבעה לנו המנהלת מועד ביקור.
המתח אצלנו בבית היה בשיאו, האם יאשרו? האם הבדיקות יתאימו? האם יימצא חולה שמתאים לדם ושאר הנתונים הנדרשים?
בכל יום התפללנו, נתנו צדקה, וביקשנו מכל הלב: אנא ריבונו של עולם, תן לנו את הזכות הגדולה להציל יהודי!

* * *

השעה כעת לפנות בוקר של יום שישי וערב שבת קודש, שנתי נודדת ואני לא מסוגל ללכת לישון. כי אסון גדול קרה הערב למשפחת "מתנת חיים" היקרה, משפחה שכבר מונה עד להיום 800 תורמים שהצילו, וכמובן גם 800 נתרמים שניצלו.

מייסד הארגון, האיש המיוחד והצדיק המופלא, הרב ישעיהו הבר זצ"ל, נפטר למגינת לבם של אשתו הרבנית המסורה, ילדיו, הוריו, הורי אשתו כול עם ישראל. האיש, הספיק עד גיל 55 בלבד להציל כל כך הרבה אנשים, נדבק לצערנו הגדול מהנגיף הנורא, נלחם שבועיים על חייו, ולבסוף איננו, כי לקח אותו הלילה אלוקים לעולם שכולו טוב. וכעת, בירושלים עיר הקודש והעיר שבה גדל וחי – הוא מובא למנוחת עולמים, ורק מתי מספר של בני משפחה וידידים יכולים ללוות אותו בדרכו האחרונה.

מול עיני מרצדת כעת שלהבת האש ב'נר הזיכרון' שהעליתי לזכרו הטהור על שולחן השבת המוכן, ובזיכרוני עולים רגעים בלתי נשכחים לצידו של האדם הדגול והמיוחד, שהעולם איבד היום. מעשה הגבורה של אשתי תחי', שזכתה לבצע בתוך חודש וחצי(!), נשמר בסוד גמור. גם החולה עצמו, שקיבל מתנת חיים בחינם וללא שום תמורה – אינו ידע מי התורמת שהצילה את חייו. זו היתה בקשתה היחידה: "אל תספרו לו, ושלא יתקשה באמירת תודה או הבעת הערכה. זו זכות של 'מתן בסתר'…".

אך הרב הבר מתחנן פעם אחר פעם: ספרו ופרסמו את הסיפור המדהים שלהם, זו לא גאווה או יוהרה, הסיפור יכול להשפיע על עוד תורמים ותורמות"!
סליחה, הרב הבר, שאכזבנו אותך, אך בשעה זו, שבה נושאים אותך לקבורה ברגבי עפרה של עיר הקודש, אני לא יכול להתאפק, ומעלה את הסיפור הטרי שהתרחש אך לפני מספר חודשים. כבוד הרב! הנה, אני כותב את הסיפור, ושולח אותו בע"ה מחר לידידיי הקרובים כאן במוסקבה.

יום לפני ההשתלה התקשרו אלינו הרב והרבנית הבר, וביקשו מאוד שנעלה אליהם לביקור קצר בביתם בירושלים. בית המרוהט בפשטות, גדוש בספרי לימוד, בהם הגה הרב בין השתלה, עזרה וטיפול לאחד מתוך 800 האנשים עד היום, וזכינו לשיחת חיזוק ועידוד כמו של שני הורים אוהבים ומסורים.
"נשמח שנעמוד יחד לתמונה משותפת", הם הציעו. נעמדנו והבת היקרה צילמה אותנו יחד לתמונת נצח. ואחרי הניתוח, כמו אצל כל תורם ונתרם, הוא הגיע עם רעייתו במיוחד לבית הרפואה, ושניהם הביאו כמתנת הערכה תמונה מרשימה של השיר "אשת חיל", אותה אני מקפיד מאז להניח מידי ערב שבת ליד נרות השבת קודש. הם ישבו אתנו שעה ארוכה, מתוך ידידות והערכה והתעניינות עמוקה בפעילות כאן במוסקבה ומסירותם של שלוחי הרבי בכל העולם.

כמה ימים אחר כך, עוד ביקור ועוד טלפון ועוד הודעות, כאילו אנחנו בנים יחידים שלו…

* * *

ראיתי אתמול מקבץ של סיפורי צדיקים ואמרות קודש, שהתפרסמו בעקבות מגפת הקורונה – מה שכתב הגה"צ רבי נח גד ויינטרויב זצוק"ל, בענייני מגפות ורפואות מצדיקי הדור תלמידי הבעש"ט זי"ע וענפיהם, וכידוע סיפורי צדיקים ואמרותיהם מסוגלים לרפואות וישועות. בהשגחה פרטית נפלאה ומיוחדת, ראיתי כי את הסיפור הראשון שמע המחבר הרב ויינטרויב מאבי זקנה של אשתי תחי', הרב שאול מישתלים ע"ה שהתגורר בעיר ראשון לציון, (זכיתי ואחד מהבנים שלי קרוי על שמו, שאול שיחי') והוא סיפר לי סיפור נורא שאירע עם זקנו הרה"ק רבי זאב מרומטעש זי"ע, אשר נסע פעם דרך העיר וולאדבאווע.

באותם ימים פשטה בעיר מגפה קשה, אשר הפילה חללים רבים ר"ל. כששמעו תושבי העיר כי איש קדוש עובר דרכם, הלכו אצלו וחילו פניו שיתפלל בעדם שתיעצר המגפה, אמר להם הרה"ק מרומטעש: "אעשה כן, אבל הדבר לא יעלה לכם כל כך בזול". פנה והלך אל האכסניה, קרא אליו עשרה אנשים וציווה לסדר את המיטה, נשכב ונסתלק לחיי עד… חצי שעה אחרי הקבורה, נעצרה המגפה, וכולם עמדו על דברי הקדוש הזה שהדבר "לא יעלה בזול". ויבכו אותו כל העיירות הסמוכות ששמעו מן הדבר הנפלא. זי"ע. עד כאן דבריו.

ר' אברהם ישעיה הצדיק, ידידי היקר והנעלה! כשם שהצלת מאות אנשים בחיי חיותך כאן בעולם הזה, כן הצל נא כעת מקומך הגבוה ליד כיסא הכבוד את עם ישראל כולו כאן בעולם הזה, והתפלל בשמים שהמגפה תיעצר כאן, וזרז את גאולתנו ורפואתנו.

 חודש אייר, החודש עליו מובא ספרים ששמו הוא ראשי תיבות "אני ה' רופאך", זהו חודש המסוגל לרפואה.

יהי רצון, שנזכה לראות במוחש את סגולתו של חודש אייר, ונראה במוחש את "אני ה' רופאך", רפואה מהקב"ה עצמו בטוב הנראה והנגלה. חודש טוב, ישועות ורפואות.

*

כניסה לאתר 'מתנת חיים' - לחצו כאן>>