העולם ציין בסוף השבוע שעבר את ניצחון בעלות הברית על גרמניה במלחמת העולם השניה.

הרבה דברים הובילו לניצחון בסופו של דבר, כשהדבר המרכזי אותו נוטים להדגיש הוא העמידה האיתנה והעיקשת של אזרחי, חיילי ומנהיגי ברית המועצות ובריטניה הגדולה. מדובר אכן באנשים שעמדו בגבורה עילאית של ממש מול מכונת מלחמה משוכללת, מאורגנת וחסרת עכבות.

אבל היה שם עוד משהו, לדעתי, משמעותי מאוד שהביא לעצירת הכיבוש הגרמני, והוא האספקה. גרמניה החזיקה מאות אלפי לוחמים במרחק של אלפי קילומטרים מברלין, דבר שהצריך אותם לשלוח אספקה אדירה של ציוד כמו ביגוד, אוכל ודלק שבלעדיהם אין לצבא קיום. וככל שהם התקדמנו בכיבוש והתרחקו מאדמתם, כך נעשה קשה יותר לשלוח את האספקה.

בעלות הברית מצידם השקיעו מאמצעים כבירים לשבש את קווי האספקה אל החזית ביבשה, באויר ובים.
גרמניה הפסידה את הקרב בסטלינגרד גם כי רוסיה פגעה ועצרה את קווי האספקה לחזית, שהייתה רחוקה אלפיים קילומטרים מברלין, והפלדמרשל רומל נעצר בשערי ארץ ישראל גם כי אמריקה ובריטניה הצליחו לפגוע בקווי האספקה הארוכים שנדרשו לו בכדי להאכיל את החיילים ואת הטנקים. 

לא לחינם נערכו קרבות אדירים סביב נמלים גדולים, כמו למשל הנמל הלובי 'טובורוק'.

אנו אמורים ללמוד מההיסטוריה, אנשי צבא לומדים את סיפורי המערכות כדי לשפר ולייעל את המערכה שלהם הם.
גם אדם מן השורה יכול, ולדעתי כדאי, שילמד מההיסטוריה איך לשפר ולייעל את התנהלותו בעולם.

כותב השורות, הרב זלמן וישצקי

אני יוצא מתוך הנחה שכולנו מתקדמים כל העת קדימה, אם בעסקים או בעבודה ציבורית, אולי בלימודים כמו גם בצמיחה אישית ורגשית, נפשית ופנימית. כולנו כובשים (או לפחות מבקשים להתקדם ולכבוש) מידי פעם יעדים כאלה ואחרים בחיינו, וכאן יש לעצור ולבחון מה מצב קווי האספקה, עד כמה אני כבר מכיר ויודע את מה שכבר השגתי. לפעמים כדאי לעצור כדי לתחזק את מה שכבר יש, לפני שנסתער על היעד הבא.

מה הבעיה? הבעיה היא שזה לא מרגש לתחזק ולבחון את מה שכבר השגנו, הרבה יותר מרגש, מעורר ומשמח להמשיך הלאה.

הנה דוגמא פשוטה. למדתי עם בני גמרא, כשהיעד היה מספר דפים. התקדמנו מאוד מהר, אבל אז עצרנו רגע ובחנו את 'קווי האספקה'. האם אנחנו עדיין יודעים טוב את מה שכבר השגנו? האם אנו עדיין זוכרים איך הגענו עד כאן? עצרנו ובדקנו וגילינו שיש עבודה, שמה שלמדנו עוד לא יושב טוב דיו ויש לעשות חזרה. החזרה הייתה איטית יותר, לעיתים קשה יותר, אבל ברור לנו שבלעדיה לא יהיה ערך למה שהושג.

כך גם בפעילות ציבורית או עסקית. עסק שצומח במהירות סיכוייו להחזיק מעמד לאורך זמן לא גדולים, יש צורך לעצור ולבחון, לחזק, לתחזק ולעבות את קווי האספקה אל החזית.

בדיוק כך גם בהתקדמות וצמיחה אישית וריגשית. אדם שהשקיע בתיקון מידותיו, בחיזוק האמונה, בהקניית מידות טובות לעצמו ועוד, יסתובב בעולמו של הקב"ה בתחושה עילאית של שמחה ואושר, אבל אם לא יעצור מידי פעם לבחון ולתחזק את מה שכבר השיג, ככל הנראה לא יחזיק מעמד לזמן ארוך.

צריך להוסיף שכך הדברים גם בכל הקשור לדיאטה או שהדברים ברורים?

הרב זלמן וישצקי