רבי אברהם הלוי ברוכים, תלמידו של האריז"ל, היה נוהג לבכות מרה את חורבן הבית ולא פסק מלעסוק בתיקון הגלות המתארכת כל ימי חייו. דמות מרתקת וייחודית היה רבי אברהם ברוכים בנופה של העיר צפת לפני כ-400 שנה. כל ימיו חי בדוחק ובפרישות והרבה לעסוק בתפילה ובתורה, אבל את עיקר חייו ומעשיו הקדיש לעניין אחד - גלות השכינה ולא פסק מלקונן על החורבן. 

האריז"ל הצביע עליו כגלגול של ירמיהו הנביא שחווה את החורבן מקרוב וביאר שזוהי סיבת עיסוקו התמידי של רבי אברהם בחורבן הבית ותיקונו, ולכן היה נוהג גם לעורר את כל תלמידי החכמים לקונן על החורבן בתיקון חצות, וכן סיפרו עליו שראה את השכינה בצורת אשה כפי שראה ירמיהו הנביא.

רבי אברהם הלוי היה נוהג לומר בכל יום את תפילת "נחם" השמורה ליום צום תשעה באב, והקפיד לאמרה בכל יום מימות השנה.

באחת השנים, כאשר ביקר במירון ביום ל"ג בעומר, אמר כהרגלו את תפילת "נחם" בתפילתו ועורר שם את הכאב והצער הגדול על גלות השכינה הקדושה.

לאחר זמן הסתלק ללא עת בנו הגדול, והאריז"ל גילה לתלמידו האהוב שסיבת פטירתו היא בעטיה של קפידה מאת הרשב"י עליו. "הרשב"י ציוה לשמוח ביום פטירתו ואילו אתה קוננת והצטערת ביום זה על חורבן הבית ועוד עוררת את צערך בהיותך על ציונו הק' במירון. משום כך הקפיד רשב"י עליך והתוצאה הקשה לא אחרה לבוא, רחמנא ליצלן".

•

את הסיפור האמור הביא הרבי פעמים רבות בשיחותיו ואף נזכרו ב'לקוטי שיחות' בכרכים הראשונים ובספרי 'תורת מנחם'.

הרבי ביקש לבטא את החשיבות הגדולה שיש לשמוח בשמחת רשב"י ביום ל"ג בעומר שציווה לשמוח ביום פטירתו, וכראיה לכך הביא את הסיפור שממנו לומדים, שאף מי שהותר לו להצטער על החורבן בשבתות וימים טובים, חל עליו איסור להצטער ביומו הגדול של רשב"י - עד כדי כך שהדבר גרם לפטירת בנו, ל"ע.

בהתוועדות של פסח שני תשמ"ג שוב הזכיר הרבי את הסיפור על רבי אברהם הלוי, שאמר את תפילת "נחם" אף בשבת ויו"ט, אך היה אסור לו לאומרה בל"ג בעומר.

•

כמה ימים לאחרי פסח שני, ביום ראשון, התקיימה התהלוכה הענקית של ל"ג בעומר באיסטערן פארקווי, ובמהלכה נשא הרבי שיחות קודש בפני ילדי ישראל, כאשר המנחה המיתולוגי הרב ג'י ג'י הכט מתרגם את דברי הרבי לאנגלית.

לקראת סיום התהלוכה הרבי החל להרצות בפני הילדים בנושא הסיפור של רבי אברהם הלוי. הרבי פתח בדבריו ואמר שהוא מעוניין לתקן טעות בדבריו שנאמרו בפסח שני. הרבי ציין את העובדה שבאותה התוועדות אמר שרבי אברהם הלוי אמר את תפילת "נחם" גם בשבת ויו"ט, אך לאחר בירור ועיון בספרים וכתבי יד, נראה שברכת "נחם" לא נאמרה על ידו בשבתות וימים טובים משום שאמר אותה בברכת "תשכון" (הכוונה לברכת ולירושלים עירך ברחמים וכו'), וכיון שבשבת ויום טוב אין אומרים ברכה זו בתפילת שמו"ע על כן ברור שלא אמר אותה.

יש אומרים שאמר אותה בברכת המזון בברכת "רחם" ואז יכל לאומרה גם בשבת ויו"ט, אך הרבי שלל את האפשרות הזו כיון שבכמה וכמה ספרים ובפרט בשער הכולל, כתוב מפורש שהוא אמר אותה בתפילת שמונה עשרה.

במכתב מעש"ק מברכים סיון, כתב הרבי למאן דהוא שבספר שולחן ערוך להאריז"ל כתוב שאמר את תפילת "נחם" בברכת המזון בברכת רחם, אך בספריית הרבי נמצא כתב יד של שו"ע האריז"ל ושם כתובה הגירסה שאמר אותה בברכת "תשכון". (המכתב נדפס בלקו"ש חלק לז עמ' 142 ועוד).

הרבי המשיך בעת התהלוכה לבאר, שאילו היו אומרים ברכת "תשכון" בשבת ויו"ט, היה רבי אברהם אומר את תפילת "נחם" גם בשבת ויו"ט - ומה שלא אמרה זהו רק ענין טכני שלא היה לו היכן לאומרה, ולאור ביאור זה גוברת ומתחזקת הזהירות מלהצטער ביום ל"ג בעומר ובולטת עוד יותר נחיצות השמחה ביום זה.

•

תוך כדי הדברים שמענו מהרבי ביטוי אותו אמר בטון רועם והגביה קולו. הרבי התבטא ואמר [ביטוי שנאמר בגמרא על ידי אמוראים, ורבא אמרו כמה פעמים]: "דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי" - ושאל הרבי: "מדוע צריך אני לייגע את הילדים היושבים כאן ולעייף אותם תחת השמש הקופחת ולבאר להם עניין שיש לתקן אותו מהאמור בהתוועדות הקודמת? אלא שכיון שנמצאים ב'פארד' לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי הרי הוא זה שנותן את הכח לאדם שיוכל לומר 'דברים שאמרתי טעות הם בידי!'

את הדברים הללו אמר הרבי בפאתוס ובהטעמה מיוחדת, והיה זה מהפעמים הבודדות והנדירות שהרבי יתבטא ויאמר על עצמו משפט מסוג זה.

לאחר הערה זו הושלמה השיחה ותכנית התהלוכה המשיכה עד תומה.

•

בימים שלאחר ל"ג בעומר כאשר התוועדו משפיעי 770 הועלתה תמיהה רבתית מדוע הרבי השתמש בלשון של טעות והכריז קבל עם ועדה את המשפט שכל כך צרם לכל השומעים ובפרט לחסידים? ומה גם שהרבי ביאר בטוב טעם שלמרות שלא היתה אמירה בשבת ויו"ט בפועל, אבל יש כאן מקום לאמירה זו ואם כן אין  זה טעות רעיונית כלל? 

והרי זה פלא שהרבי יכריז דוקא כאן שיש כאן טעות, בעוד שמצינו בעוד מקומות בשיחות הרבי שביאר דברים באופן ששינו את ההבנה מכפי שאמר קודם ולא טעות היא, אלא ביאור מעמיק יותר ושינוי של כמה פרטים?!

הם מותיבים לה והם מפרקים לה: הרבי לא עושה טעות ואף מושלל מעשיית טעות כפי הנאמר אצל צדיקים "לא יאונה לצדיק כל און" שבהיותו דבוק במרכבה העליונה כל מעשיו ודיבוריו הם פועל יוצא מהעליונים ומכוונים אליהם.

אלא שנשיא הדור בהיותו צריך לתקן את אנשי דורו מלמד אותנו שאנו, חסידיו ותלמידיו, אף שאנו מועדים לפעמים ב"שגיאות מי יבין", בכל זאת לא נבוש ולא נכלם מלומר את המשפט "דברים שאמרתי טעות הם בידי", אף שהוא עצמו אינו שייך לכך כלל.

•

גל האחדות השוטף את כל העולם כולו ואת העולם החב"די בפרט בתקופה נוראה זו דורש תעצומות נפש לחשבון נפש, ולפעמים גם לבחון האם נעשו טעויות בימים עברו ולהתוודות עליהן.

מי יתן והזכרת ביטוי זה שנאמר על ידי הרבי בל"ג בעומר יעורר אצלנו, חסידיו ומקושריו לתקן את כל טעויות העבר, באם נעשו ובקרוב ממש נשמע שוב את קולו של הרבי כבימים ימימה.

•

בשולי הדברים ייאמר: כל הקטע המדובר נחתך כבר אז לגמרי מסלילי ההקלטה ואני נשען על זיכרוני בלבד מלפני 37 שנים. אשמח לשמוע האם אחד מקוראינו זוכר את הדברים לדייק היטב בנוסח התיבות ואודה לו מראש.