שתיים בלילה. את דממת האלחוט בבית בעל האריחים הירושלמיים, הפרו דפיקות רמות שנשמעו בכל הסביבה והעירו את בני המשפחה. הדלת נפתחה בתוך דקות ומעברה ניצב עו"ד יחיאל גרטנר ובידו מסר דחוף לאבי המשפחה, חבר הכנסת פרופסור אבנר חי שאקי.

המסר הבהול, הסביר גרטנר לאבי המשפחה, הגיע היישר מחצרו של הרבי מליובאוויטש בניו יורק. "הרבי ביקש ממני שאגיע לביתך מיד כאשר אנחת בישראל, ושאמסור עבורך יישר כוח בשמו. כמו כן הוסיף הרבי שהוא מבקש להזמין אותך לביקור במחיצתו כשתהיה בניו יורק".

•

ימים אפלים בתולדות כנסת ישראל נרשמו באותה תקופה של שלהי שנת תשל"ב. אך כמה לילות לפני אותו ביקור באישון ליל התקיימה במליאת הכנסת הצבעה על תיקון חוק השבות עם המילה "כהלכה". הממשלה התנגדה לתיקון, וכך גם מפלגת המפד"ל שמטעמה כיהן שאקי כסגן שר החינוך והתרבות.

יום ההצבעה המתוח לווה בשכנועים כבדים שהופעלו כנגד פרופסור שאקי, שיצביע כעמדת מפלגתו - נגד הוספת המילה "כהלכה". ראש הממשלה באותה תקופה גולדה מאיר העבירה מסר אישי לחבר הכנסת, וכך גם חבריו וידידיו הקרובים. רגע ממש לפני ההצבעה תפס אותו בלובי הכנסת אחד מבכירי המפד"ל, חיבק אותו ממושכות והחל לדבר עמו בצרפתית (שפה שהייתה משותפת לשניהם). הרב שמואל חפר מכפר חב"ד שנצמד באותה תקופה לחבר הכנסת שאקי, הבין מה זומם אותו בכיר בצחקוקי לשונו ואץ בגופו לסדר את המצב.

ברגע ההצבעה הגורלי, הצביע חבר הכנסת שאקי כנגד עמדת הממשלה ועמדת מפלגתו שלו - בעד תיקון החוק. הסוף היה מר. שאקי לא יכול היה לשאת את העלבון שקראה הממשלה כנגד הקדוש לעם ישראל, וכאקט של מחאה התפטר ממנה וממפלגתו בראש מורם.

הרבי, כאמור, שמע על נחרצותו של חבר הכנסת הטרי בכל הגודע לעמידה איתנה בנושא 'מיהו יהודי', ושיגר עבורו בשליחות מיוחדת את עורך הדין גרטנר שימסור לו ישר כוח ויזמין אותו לביקור.

מאז אותה תקופה, פרק חדש נפתח בחייו של פרופסור שאקי.

•

חודש מאוחר יותר נסע שאקי לארצות הברית. כבר בשדה התעופה המתין לו בהוראת הרבי ר' יקותיאל ראפ. בשמחת תורה הושיב אותו הרבי לצדו בהתוועדות והוקיר לו תודה. במהלך ההתוועדויות באותה תקופה לא אחת שהזכיר הרבי את קידוש השם הנפלא שעשה חבר הכנסת שאקי כשהתפטר מהממשלה.

באירוע של חב"ד בתל אביב, בערוב ימיו (ארכיון COL)

שיא הביקור היה כמובן היחידות האישית עם הרבי. באמתחתו הצטייד שאקי בחוברת קטנה שכתב על עניני מיהו יהודי, והגיש אותה לרבי. הרבי הציע להרחיב את החוברת ולפתח אותה לספר עב כרס. הרבי אף אמר שיהיה מוכן להשתתף כספית בעלויות השונות שנצרכות. שלוש שעות תמימות ארכה אותה יחידות שנצרבה בתודעתו, ולכל אורכה חזר הרבי ואמר לחבר הכנסת "ישר כוח", אולי כעשרים פעמים - בכל פעם שנושא פרישתו עלה בשיחה.

אבל היה מסר אחד ברור במהלך אותה יחידות שאותו לא שכח פרופסור שאקי לאורך כל ימי חייו; מסר שעליו חזר באין ספור הזדמנויות, עם ברק בעיניים, כשנזכר באותה יחידות בלתי נשכחת. "הרבי אמר לי בין השאר", סיפר שאקי, "שספורטאי אמתי עושה כמה צעדים לאחור לפני שהוא עומד לתת זינוק קדימה. ושעכשיו אתה נמצא בשלב של הכמה צעדים אחורה..." ואז הוסיף הרבי: "אמנם היית צריך להתפטר מתפקידך, אבל אתה עוד תחזור בכבוד גדול ותהיה שר!"

ואכן שנים רבות לאחר מכן נבחר פרופסור שאקי ליושב ראש המפד"ל וכיהן מטעמה כשר לענייני דת.

•

אחרי המאורע הבריאותי של הרבי בשמיני-עצרת תשל"ח שיגר פרופסור שאקי לרבי את החלק הראשון של הספר 'מיהו יהודי', וכשקיבל הרבי את הספר השיב לו (בתחילת טבת ה'תשל"ח) במכתב-כללי-פרטי מאותה תקופה, שבסופו ציין: "מאשר הנני קבלת ספרו המצורף בזה "מיהו יהודי" חלק א', ותשואת חן – ומהודר הוא בתוכנו ובחיצוניותו וכו'".

את סיום המכתב חתם הרבי באיחולי ברכת מזל-טוב לפרופסור שאקי, בקשר עם הולדת בנו אביתר באותה תקופה: "להולדת הבן אביתר-אלעאי שליט"א", כתב הרבי ובירך, "ויגדלהו ביחד עם זוגתו תחיה לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה - ואת כל יוצאי חלציו שליט"א - ויבשר טוב".

את בנו של פרופסור שאקי המדובר, אביתר, איתרנו במסגרת כתיבת השורות. "אני לא צריך להתבונן יותר מידי בכדי להיזכר בזיכרון ילדות שליווה אותי והסביר לי לאיזה אבא נולדתי", מספר אביתר. הייתה זו קריקטורה שפורסמה באותה תקופה, ובה נראים כל שרי הממשלה כפרחים, ובמרכז גולדה מאיר שנושפת בחזקה וכולם מתנדפים לכיוון שאליו סחפה. חוץ מאחד. אבא... והמסר הזה נחקק בתודעתי. לא משנה איזה לחץ פוליטי היה - ואני מדבר על לחצים באמת גדולים ועוצמתיים שהיום כבר קשה למצוא - אבא עמד איתן בדעתו, ואיש לא הצליח להזיז אותו ממנה.

"הנושא של מיהו יהודי בער בעצמותיו", מוסיף אביתר. "אינני חושב שיש צורך להאריך ולהרחיב בזה, כולם הרי יודעים. תמיד סיפר לנו אבא בבית על שלושת היחידויות שלהן זכה במחיצת הרבי, שארכו שעות ארוכות, ועל הבקיאות הגדולה שהייתה לרבי בכל תחום שהוא.

הבן, אביתר

"אימא שלי מספרת שהיא זוכרת כאשר אבא הגיש לרבי את ספרו עב הכרס על מיהו יהודי, במהלך אחת היחידויות, דפדף הרבי בספר במשך זמן ארוך, ובאחת השלבים חייך מלא פיו ואמר "א חידוש"... והיינו שאבא כתב משהו טוב שפחות דיברו עליו בעבר. אימא מאוד התפעלה והתרשמה מזה".

•

בשנת תשמ"ח נסע פרופסור שאקי ומשפחתו לניו יורק, ובמהלך שבוע שלם שהה בחצרות קודשנו יחד עם משפחתו. זכות מיוחדת ונדירה ניתנה לו, להיכנס לביתו של הרבי ולהיות נוכח בכל התפילות שהתקיימו לעילוי נשמת הרבנית ע"ה. הוא וילדיו, ובהם אביתר הצעיר, הסתופפו מרחק מטרים ספורים מכיסאו של הרבי.

"המארח שלנו באותה תקופה", חוזר אביתר לימים ההם, "תמיד הדגיש בפנינו עד כמה זה יוצא דופן היחס הקרוב הזה. אימא שלי מספרת שכמה ימים אחרי הביקור נסענו למנהטן לבית יוקרתי עם בריכה ושאר תענוגות, אך אנו הילדים נדנדנו שאנחנו רוצים לחזור חזרה לרבי"...

מצבא השלוחים של הרבי, הפרוס בכל נקודה יהודית עלי אדמות, לא חדל פרופסור שאקי מלהתפעל בכל ימי חייו. "אני זוכר תמיד שכילד בן הציונות הדתית, שאלתי את אבא לא אחת ואפילו היו לי ויכוחים אתו על העניין הזה, מדוע תמיד כשהוא מעוניין לתת דוגמה על גבורה והתמסרות - מזכיר הוא את צבא השלוחים?" נזכר אביתר. "והרי גם אני, ששירתי אז בסיירת גולני, מקריב את חיי למען מטרה נעלה... אמרתי לו. אז פחות ראיתי את הדברים כמוהו.

"אבא הסביר לי, ואני חושב שזה הדבר שהכי תפס אותו, שכאן מדובר על משהו אחר לגמרי. לא שנה שנתיים שנוסעים ומתמסרים עד שחוזרים, כי אם מדובר למשהו לכל החיים. עוד נקודה הוסיף אבא, שהשלוחים מקריבים לשם כך את כל משפחתם. זו שליחות לחיים. ולכן הוא ראה בהם סמל ומופת".

"עד היום", חותם אביתר את דבריו, "את קירות ביתנו מעטרות אך ורק תמונות של הרבי. הרבי וצבא השלוחים הם עבורנו, הסמל והדוגמה. השאיפה והכוח להמשיך".