קטע מיומן אחרון של פסח תשמ"ה, נכתב בידי הרב דוד אופן.

אחרון של פסח הרבי נכנס כרגיל בשעה 10 לתפילת שחרית, ואחרי קרה"ת הרבי כרגיל עלה למפטיר וקרא בהטעמה מיוחדת את ההפטרה של משיח ונחה עליו רוח ה'.

בשעת אמירת ההפטרה מרגישים שכל מה שהרבי קורא על משיח בעצם זה חל עליו.

אחרי תפילת מנחה הרבי נכנס לההתועדות סעודת משיח. מיד הביאו לרבי ספל לנטילת ידים והרבי נטל את ידיו הק' ובירך והתחיל לאכול מצות.

ידוע שהרבי אוכל רק עם החיך כי אין לו שיניים (שמעתי מדודי הגבאי ד-770 ר' יעקב ליפסקאר ע"ה, שהרבי לפני הנשיאות בהיותו בפריז היה מביא לרבי את האוכל לבית המלון שהתאכסן שם והרבי אמר לו שבשני וחמישי לא יביא וביום רגיל היה מביא בשעה 11 בבוקר. פעם אחד איחר והגיע בשעה 11:15. הרבי אמר לו שכבר עבר זמן האכילה, ומאז הקפיד לבוא בזמן. ומזה מובן שהיה צם ריבוי ימים ולכן אמרו שבגלל זה נפלו לרבי השיניים). אבל רואים פלא שאוכל רגיל כמו שיש לו שיניים רגיל, אחרי שהרבי אכל כזית הרבי סימן לר' יואל לשיר והתחיל הניגון מקאפיטל פ"ד של שנה זו מגיננו ראה אלקים והבט פני משיחך.

אחרי הניגון התחיל לומר שיחה ודיבר מה שכתוב בתניא שער היחוד והאמונה, שכל נברא כל מציאותו זה דבר הוי' המחיה ומהוה אותו, והצביע על המצה ואמר שכל מציאות המצה זה הדבר הוי' ובפרט שזה מצוה, ומובן מזה שכאשר אוכלים המצה אוכלים אלקות וכמ"ש בזה אדמו"ר המהר"ש בהמשך הידוע וככה כו', וכאשר הרבי אומר ומצביע על המצה רואים איך שהוא בודאי רואה אלקות, ובאמירתו הוא ממשיך לנו שמץ מנהו שגם נרגיש עכ"פ שהוא רואה, וזה מעין גילוי המשיח שיהיה בקרוב ממש. 

אחרי השיחה ציוה לנגן כל ניגוני רבותינו נשיאנו, ורואים בשעת הניגונים איך שהרבי ממש בדביקות גדולה ומתאחד עם הניגון. בפרט בהניגון ד' בבות של אדמוה"ז שהרבי עוצם את עיניו הק', כשהגיעו לניגון של הרבי אתה בחרתנו ניענע חזק בראשו הק' לכל הצדדים ומרומם בשעת הניגון את כל הקהל, אחרי השיחות והמאמר התחיל לנגן אין אדיר לכבוד סיום הרמב"ם.

אח"כ צווה להכריז את הסדר, והכריז החזן שבתחילה, "דער רבי זאל געזונט זיין וועט בענשטן ברכת המזון ואח"ז יתפללו מעריב ואח"ז הרבי יעשה הבדלה ואח"ז הרבי יחלק לכל אחד מידו הק' כוס של ברכה ומבקשים שיהיה סדר".

(כאן רואים איך שאצל הרבי כל דבר מאד מדויק, כידוע שהרבי הקפיד שהחזן יכריז את הסדר מדויק, ובאם היה לו טעות הרבי היה אומר לו לחזור, אח"ז עינתי בשו"ע אדמוה"ז סימן רצט ס' ז' ששם כותב עפ"י הלכה שצריך להבדיל מיד אחרי ברכת המזון, כדי לשתות את הכוס של ברכה סמוך לברהמ"ז, ומ"מ אנו נוהגין שקודם מתפללים מעריב ואח"ז הבדלה על הכוס של ברכה, וזה בגלל שאנו נוהגין עפ"י קבלה, שצ"ל עפ"י סדר קודם תפילת ערבית ואח"כ הבדלה, וכמו שמנהג חב"ד שגם מי שמאחר לתפילת הציבור לא מדלג כי צ"ל תפילה לפי הסדר, ולכן הרבי הדגיש ואמר לחזן שיכריז יעצט וועט זיין דער סדר אזויי, קודם, הרבי יברך, ואח"כ יתפללו מעריב, ואח"כ הרבי יעשה הבדלה, ואח"כ יחלק כוס של ברכה). 

אחרי ההכרזה נתן הרבי את שיירי המצה והמים להרה"ג מרדכי מענטליק לחלק אחרי כינוס תורה באסרו חג, ואחרי הבדלה הרבי חילק כוס של ברכה לערך 3 שעות, באמצע הכוס של ברכה נוהגים לשיר ולפעמים הרבי מפסיק החלוקה, ומנענע בידיו הק' חזק מאד ומשרה שמחה על כולם, כשנגשתי לקבל כוס של ברכה יחד עם בני הקטן הרבי מזג קודם לכוס של הבן, ואח"כ מזג לי, ואמרתי לרבי בשביל התמימים, מיד לקח מהשולחן בקבוק יין קטן ונתן לי ואמר בקול בהצלחה רבה. ע"כ רשמים מהתועדות דאחש"פ. תשמ"ה.

למחרת באסרו חג כשהרבי הגיע מביתו נעמד ליד המעלית והתחיל לחלק ניקל לכל אחד לצדקה כמו שהיה למחרת ההתועדות של יא  ויג ניסן, ונראה שזה היה ההתחלה של מנהג חלוקת הדולרים, כל יום ראשון שהתחיל בקביעות בשנת תשמ"ו למחרת ההתועדות דיום השבת קודש.