צבי סופר
|
יום י"ג אייר ה׳תש״פ
07.05.2020
ממש מיותר 'להדר' ולהוסיף קיסמים למדורת הקיטוב
"לא מצפים מאתנו להסכים זה עם זה, ובאופן מלאכותי לשנות דעות והשקפות שלדעתנו ברורות ויצוקות בהוראות רבינו. ברם, גם בשעה שחילוקי הדעות הינם חד משמעיים, עדיין יש לומר, שממש מיותר 'להדר' ולהוסיף קיסמים למדורת הקיטוב" • הרב דוד-מאיר דרוקמן מתייחס במאמר אקטואלי לנושא 'אחדות החסידים'
הרב דוד-מאיר דרוקמן
מעשה שהיה, או שמא אך משל היה, שבחתונת אחת ממשפחות אדמורי"ם, התמלא 'המזרח' של החתונה בריבוי רבה'ס ובנשקי"ם. והנה בפתח האולם נראה אדמו"ר נוסף שהצטרף זה עתה לשמחת החתונה, אך, שוד ושבר - שולחן 'המזרח' היה 'מפוצץ' ולא היה בו ריווח אפילו לסיכה. אין מה לדבר; 'תאונת עבודה דיפלומטית'...
המחותן בעל השמחה, לא ידע נפשו הכיצד מתמודדים עם מציאות מביכה ולא נעימה זו, עד שבסייעתא דשמיא התרומם מכיסאו איש הפלא, הלא הוא מיודענו הרה"ח ר' יעקב מילר הי"ו (הידוע בכינויו "היארמער רב"), אשר ניגש לשולחן המכובדים, ולחש משהו באוזניהם של כמה מהיושבים שם.
נקצר באומר: לא ארכו דקות ספורות ושולחן הנשיאות העמוס לעייפה - נעשה דליל...
מה הסתתר מאחורי לחישתו המסתורית של ר' יענקל אשר 'הצילה את המצב'? מתברר שהוא המתיק סוד עם כמה וכמה מה'שיינע אידן' שהסבו שם: "שים לב, אחיך מגיע לחתונה...". ואו אז, נחפזו אלה לנטוש את המקום ....
שהרי כבר נודע בשערים במחוזותינו, וזהו המצוי, אם כי לגמרי לא הרצוי, שכמה "'מלכים" – אייניקלאך-נצרים לאותה שושילתא דדהבא, לא תמיד מסתדרים ומכילים זה את זה. שהרי רק לגבי מלאכים ושרפי מעלה נאמר "ונותנים באהבה רשות זה לזה", ולא לבני תמותה, אפילו יהיו אלה מרוממים ומיוחסים.
*
וכך מצינו בספר "דברי תורה" להרה"ק ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש, שכתב ע"ד הצחות בשם הרה"ק רבי ברוך הלברשטאם מגורליץ בנו של הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז – זכר צדיקים לברכה, ולהלן תוכן דבריו;
הכתוב אומר "לא תשנא את אחיך בלבבך". ויש לתמוה, לכאורה הלא כתיב "ואהבת לרעך כמוך", ולכאורה די בזה, ואם הוא אוהב את חברו, "בכלל מאתים מנה", ופשיטא שכבר אינו שונא לו?!
אלא, שכנראה מדובר על ...אחים בני משפחה אחת, כאשר, כפי שמוכר לנו, כל אחד טוען שהוא ה"יורש" האולטימטיבי של אביו, כלומר, הוא הצודק ואין אחריו כלום...
במצב שכזה, הזהירה התורה; "לא תשנא את אחיך בלבב". לאמור, לצוות אותך שתאהב אותו, זה כבר הרבה מידי, 'TOO MUCH , כזאת קשה לתבוע , זו דרישה 'מוגזמת'.
מבקשת התורה, אנא, למצער, לפחות - אל תשנא את אחיך....
במילים אחרות: לאהוב כל יהודי, כולל יהודי שמתגורר אי שם סמוך לקוטב הצפוני – אין בעיה לאהוב. שכן, מעולם לא התווכחתי אתו, מעולם לא התעמתי עמו, ובכן, למה לא לאהוב? אבל, מאידך, לאהוב מישהו שלידי – סמוך אלי בגשמיות או/ו ברוחניות, זה כבר חתיכת פרוייקט, זו התמודדות לא פשוטה.
*
ההקדמה המחוייכת הנ"ל – דעת לנבון נקל להבין, אינה אלא פתיחה והתייחסות למגמה המבורכת של הקריאה לאחדות שגולשת בזמן האחרון בקרב אנ"שינו.
כן, אין זה סוד; הצרה המשותפת שנחתה עלינו - יאריך ה' חיינו ושנותינו בנעימים בתוככי כלל אחינו בני ישראל בכל מקום שהם, ולא יישמע עוד שוד ושבר בגבולותינו – מחברת גם בין כאלה שנראים, בחיצוניות עכ"פ, מחולקים זה מזה.
איברא, ובאופן דהפוך על הפוך; מאד מורכב לקיים 'דביקות חברים' עם מי שאתה באמת ובתמים סבור כי לא הוא "היורש" של משנת רבינו עטרת ראשנו ונשיא דורנו. הדברים ידועים וכבר טחונים הדק הדק היטב, ואין בשורות אלה מגמה לעורר שוב את הויכוחים.
אבל יחד עם כל זה, ולהזכירנו שזה קרוב לאלפיים שנה אנו נוהגים אבלות עקב "הקרונה" שהשתוללה ל"ע ול"ע אז בקרב תלמידי רבי עקיבא על "שלא נהגו כבוד זה בזה" עקב העובדה שכל אחד סבר שהוא הוא זה שקלט נכונה את שיטת רבו - – אי לכך, לגמרי לא מיותר שנפיק אנחנו אי אלו לקחים מתבקשים ונדרשים.
הבה נניח דברים על השולחן; לא מצפים מאתנו להסכים זה עם זה, וגם בלתי אפשרי באופן מלאכותי לשנות דעות והשקפות שלדעתנו ברורות ויצוקות בהוראות רבינו. ברם, וכאן בא ה'אבל' הגדול; גם בשעה שחילוקי הדעות הינם חד משמעיים, עדיין יש לומר, שממש מיותר 'להדר' ולהוסיף קיסמים למדורת הקיטוב.
יש ויכוח, נכון; ברם, איפה כתוב, ש-ס'איז ברענט (ש'בוער'), היינו, שמחוייבים בכל מפגש משפחתי או חברי, להעלות דווקא את הנקודות המפרידות אידיאולוגית. הבה, נתנתק לרגע, ונלמד ביחד - שיחה, מאמר, דף גמרא, שולחן ערוך, נברך איש רעהו, נתעניין איש בשלום זולתו , נבקש את טובתו, ולחילופין נגלה איפוק ונעביר את המפגש בהתבססות על המשותף. הנקודות החלוקות אמנם יישארו 'ברקע', אבל אותן נותיר ל"עיתים מזומנים".
*
הבה נלמד מדרכו של הרבי עצמו.
ובהקדים; כידוע וכמפורסם - אווירת המהפכה הסובייטית, והסחף הציוני ברוסיה (ובכלל תופעת ה'איזמים' בכל אירופה) - שטפה ושלפה מבית המדרש רבים וטובים, ואף כאלה שנמנו על בני משפחות מיוחסות וטובות של שלומי אמוני ישראל, וכבוד אלוקים הסתר דבר.
גם לרבי, היו בני משפחה, אשר לצערנו נטשו את הדרך המסורה לנו מדור דור.
והנה, למרות הכל ואעפ"כ, מצינו שהרבי גילה להם אהבה וחיבה, לא רק מצד אהבת ישראל בכלל, אלא מכוח "ומבשרך לא תתעלם" – ר' מכתבים למשורר א"ד שלונסקי ועוד ועוד, יחסו של הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ הריי"צ לסופר "אחד העם", ויש עוד דוגמאות, והדברים עתיקים.
זכור לי שראיתי, באיזהו מקומן, שהרבי הרש"ב ניהל פעם ויכוח פומבי ועז עם אחד מבני משפחתו שהתרחק לצערנו מן הדרך, אבל בסיום הקטע הרישמי של הפולמוס החריף, נראה הרבי נ"ע פוסע לכיוון היציאה מהאולם – כשהוא נינוח ומהלך שלוב זרוע עם אותו שאר בשרו, שהיה בר פלוגתא שלו, אך לפני כמה דקות.
נכון, לא רק שלא מוכרחים וחייבים להסכים - לעיתים אף אסור להסכים, ברם, יחד עם כל זה, לא מוכרחים "להדר" במחלוקת, ובכך, להוסיף חלילה שמן לפירוד הלבבות.
הרבותא-ה'קונץ' לאהוב לא רק את מי שב'ראש אחד' אתך, אלא גם את מי שחלוק עליך, ומחילה על הביטוי הלא תקני; גם מי שמעצבן אותך.
ותן לחכם ויחכם עוד, והאמת והשלום אהבו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
