לפני ארבעים שנה, החל ר' זושיא ווילימובסקי ע"ה, להגיע מדי שנה בשנה בליל יג אייר, לצפת, לרגל יום היארצייט של ר' ישראל אריה ליה ע"ה, אחיו של הרבי. 

הוא היה מעורר ומעודד את השלוחים ואנ"ש שי' המקומיים, לפקוד את הציון שלו.י 

כחלוף הזמן, תלמידי המוסדות בצפת החלו לפקוד את הציון. דיווחנו לרבי , והייתה מכך אות שביעות רצון.

עם הזמן תמימים רבים ואנ"ש, מרחבי אה"ק, החלו לעלות לצפת ביום זה.י 

***

הרבי, היה אומר קדיש ביום זה - על אחיו, וכאשר יום זה היה חל בשבת היה הרבי אף מתוועד, ומדבר (ברמז) אודות שמו של בעל היא"צ - עם לקחים בעבודת השם.י 

מבחינתו של הרבי - הכול מובן וברור. הרי זה יא"צ של אחיו ע"ה.י 

אך מבחינת חסידים, זכורני כי היו (ואולי עדיין ישנם כאלו) המהרהרים בליבם בכל שנה ושנה מחדש, התמיהה, ולאידך - ההתפעלות – על התייחסות של חסידים ליום זה.

כיצד מאורע 'פרטי-אישי' של הרבי, הופך אצלנו, למאורע כללי?

לא שמענו מהרבי התייחסות ישירה - שיהפוך את יג' באייר, כיום מחוב"ד בלוח החב"די.

***

אומר הרבי (לקו"ש חכ"ו פורים קטן):

ישנם דרגות בשמחה.

השמחה במועדים – חובה מן התורה, 'ושמחת בחגיך'.

השמחה הקשורה  לניסוך המים בחג הסוכות , היא 'הלכה למשה מסיני... שאינו מפורש בתורה שבכתב, רק מדרבנן סַמכוה אַקְרָא'.

ויש שמחה של ההקפות בשמחת תורה  שאינה חובה, אף לא מדרבנן, אלא מנהג בלבד.

בפועל אנו רואים, כי עוצמת השמחה מתהפכת...

שמחת בית השואבה גדולה יותר – 'שמחה יתירה' – לעומת שמחת יום טוב , שהוא דאורייתא.

ושמחת הקפות היא אף גדולה יותר, אף שהיא מנהג ישראל בלבד. כי בעוד שמחת בית השואבה ישנם הבדלים בין היהודים, 'לא היו עושים אלא גדולי... ואנשי מעשה', ואילו 'כל העם ... באים לראות ולשמוע', לעומתה, שמחת תורה – הקפות, משתתפים כל ישראל בשווה.

ההסבר על כך אומר הרבי:

כי ככל שהשמחה עמוקה יותר, ורַבָּה יותר, כך פוחת תוקף החיוב.

כי כאשר אין חיוב, מגיעה השמחה, מהיהודי עצמו.

בדומה למעלת דברי סופרים על דברי תורה שאמרו חז"ל 'ערבים עלי דברי סופרים', או 'חביבים עלי דברי סופרים'.

כאשר ישראל מקבלים על עצמם סייגים דרבנן, שאינם כתובים במפורש בתורה שבכתב, ניכרת חביבות מיוחדת.

בכך מסביר הרבי השמחה בפורים קטן, שלא נזכרת כלל בשלחן ערוך, והרמ"א מביאו רק ברמז (כפירוש הט"ז), שאין עליה חובה מפורשת בשלחן ערוך כלל, אף לא כמנהג.

***

כאשר מדובר בביטוי של רגש האהבה, ככל שהדבר בא מעצמו, ללא התערבות 'חיצונית', היא פנימית ואמיתית יתר.

אין להשוות קבלת מתנה מבלי שהיה צפוי מראש, ולא היה מתבקש, לעומת קבלת מתנה מחבר מפני הנימוס, או כהערכה למעשה חסד וכדומה.

ככל שהמתנה באה בהיסח הדעת, ללא שהיא מחויבות בהיגיונית, היא עמוקה וגדולה יותר, ומתקבלת באהבה וחיבה יתירה. 

אינה דומה פעולה שהיא מתבקשת, היא כתובה, היא מתחייבת, או בגלל שכולם עושים זאת – לעומת פעולה שאין בה כל היגיון, היא לא רשומה באף מקום, היא אינה נחלת הציבור – זו יוזמה אישית פרטית לגמרי.

***

פרופסור מצרפת, פעם שאל את הרבי – למה החסידים כל כך אוהבים אותו.

ענה הרבי – כי חסידים מחזירים לו אהבה, שהוא מקרין להם...

אהבתם של חסידי חב"ד, בדור השביעי, לרבי - לא יודעת גבולות.

כל פרט בחייו של הרבי מעניין אותנו, כל פיסת מידע חשובה לנו, כל אירוע וציון דרך של הרבי הם הם 'מעקרי הדת' שלנו.י

חסידי חב"ד מחפשים תמיד לבטא את אהבתם לרבי.

ההגעה לציון ר' ישראל אריה ליב, ביום יג אייר, מביעה דבר אחד ויחיד, 'אני אוהב את הרבי'.  

מכאן בקשתי... אנא - אַל תכתבו, ואל תעשו מזה 'חובה היום'. זה רק יקלקל לי ההרגשה.

***

יג אייר ... זה אמנם לא הגיוני, זה לא כתוב באף מקום. דבר כזה לא היה בדורות קודמים.

אין זה אלא 'עוד' סימן להתקשרות - הבלתי מובנת, ובלתי מוגבלת לרבי.י

אנו שייכים לאיזה זן מוזר ומשונה...י 

זה באמת לא הגיוני.י

אכן זן מיוחד...י

זן זה יביא את הגאולה בקרוב.

זו רק דעתי.

מה דעתכם?