יוסי רייכמן

אחח מענדי, כשקיבלתי את ההודעה על כך שעזבת אותנו בטרם עת, נאלצתי לשפשף את עיניי בכדי לבדוק האם עיניי לא מטעות אותי. 
הידיעה המעציבה על פטירתך תפסה אותי ואת יתר מכריך בהלם מוחלט.

רק לפני שנה נלקח מאיתנו חבר כיתה נוסף ואהוב על כולנו - אלי וייסברג ז"ל. וכעת אתה.

אני זוכר היטב בילדותנו את ההודעה הטראגית על פטירתו של אביך ר' דוד ז"ל, וכיצד אנחנו כילדים ניסינו לנחם אותך ולחזק אותך לבל תישבר רוחך. ואכן לא נשברת. הפגנת חוזק נפשי והצלחת להתעלות ולהסב לאביך הרבה נחת במהלך השנים.

גדלנו ביחד, בילינו אינספור שעות וימים יחדיו. חווינו יחד חוויות, וילדותנו עיצבה את דרך חיינו. 
עברו השנים וכל אחד המשיך בדרכו שלו, הקשר נותק והתראינו מדי פעם באירועים. אבל החיוך שהיה נסוך על פניך כבדרך קבע לא יישכח ממני לעולם. 

השארת אחריך את בתך היקרה, ואני בטוח שהיא תגדל ותעשה לך הרבה נחת שם למעלה, ורציתי לבקש ממך משהו.. עכשיו שאתה למעלה קרוב לאבא שלך שכל כך אהבת, תבקש בעדנו טוב, תרעיד את העולמות למעלה ותבקש שיגיע משיח שיגאל את כולנו מהצרות, שנוכל לשבת שוב ביחד, אתה ואלי וכולם יחדיו, לצחוק ביחד ולשמוע סיפורים איך היה שם למעלה.

ואמנם חסידים אף פעם לא נפרדים, אבל אסיים בבקשת סליחה ומחילה אם ח"ו העלבתי או פגעתי. 

ואני חושב שכפי שהיית תמיד עם חיוך לכולם, שנהיה גם אנחנו, כולנו, יותר קשובים לסביבה, לחברים, שנשאל יותר לשלומם של החברים ונתעניין. ונרבה באהבת חינם ואולי בזכות זה תחזור אלינו במהרה..

מענדי, רק הלכת וכבר אתה חסר... 

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

אוהב אותך, יוסי רייכמן.