התגובות שריגשו את המשפחה: הרב זושא וולף - כותב לשליחה
לשטערני, גיסתנו היקרה שתחי'.
ביום שישי האחרון, לאחר חצות ערב שבת קודש פרשת אחרי-קדושים, הגענו לבית ההורים בנחלת הר חב"ד להיות עמם משך זמן, לקראת סיום ה'שבעה' על בעלך אחינו-בשרנו היקר באדם בני, זכר שלוחו של אדם כמותו לברכה.
בשהותנו בבית, ביקש ממני אבא לכתוב לך רגעים ומחשבות מאשר על הורינו ועלינו במשך השבוע הארוך בחיינו, שבוע ה'שבעה'. לבקשתו אני כותב במוצאי השבת שורות אלו, מעט ממחשבותינו, מרגשותינו, בתקווה שבכך אני מייצג את מחשבותיהם ותחושותיהם של כל בני המשפחה.
כאשר ישבנו בביתם כשעה לערך, וראינו את אין-ספור הטלפונים וההודעות שהם מקבלים מכל קצווי תבל, החל מיום ראשון בבוקר ועד סמוך לכניסת השבת, חלפה במחשבתי מחשבה אירונית, שאילולא היה זה השבוע הקשה בחייהם - היה זה השבוע של הנחת-רוח הגדול ביותר בחייהם.
אלפי הטלפונים שהם קיבלו השבוע, ההודעות הכתובות, המיילים, הודעות הוואטסאפ וכו', אשר לחלקם היינו עדים בעינינו – נחלקו להערכתנו כך:
קבוצה אחת - שיחות והודעות מאנשים מכל העולם, שסיפרו על השפעתו הגדולה של בני ושל בית חב"ד הנובר שלכם על חייהם. לא אנחנו האחים והאחיות, ואפילו לא אבא ואמא, לא היה להם שמץ של מושג על ההיקף העצום של השפעת בית חב"ד הנובר בחמש עשרה השנים הראשונות לפעילותכם, עד כמה קירבתם והאהבתם את התורה והמצוות על רבים-רבים מאחינו בני ישראל שיחיו.
קבוצה שניה - שיחות והודעות מאנשים מכל העולם כולו, שלוחים, רבנים, משפיעים ואנשי חינוך, ידידים, חסידים, אנשים ונשים אשר תיארו באזניהם את ההשפעה הכבירה שהייתה להודעה שלך ממוצאי שבת, מתוך השבר הגדול, כי אתם נשארים בהנובר וממשיכים ומעצימים את השליחות; עד כמה הודעה זו חיזקה ורוממה את רוחם, את בני משפחתם, את בני קהילתם.
וקבוצה שלישית ומפתיעה - אנשים ונשים שהתקשרו אליכם, ולחלק משיחות אלו היינו עדים בעינינו, וסיפרו לכם על שיחות טלפון שהם ערכו וקשרים שהם חידשו עם כאלו שהם לא דיברו עמם שנים ארוכות, ובעקבות התעוררות האחדות הכלל עולמית הם החליטו להניח את העבר מאחוריהם, ולחדש ידידות נושנה.
בין שיחות הטלפון להם היינו עדים, בלטה השיחה עם הגאון הרב איטשע מאיר שטרנבוך, מראשי ישיבת 'מיר' בירושלים, שלהערכתי ניתן כבר להגדירו כ"ידיד המשפחה" וידיד בית חב"ד הנובר.
ההקלטה מדבריו בראשית השבוע בשיעורו הטלפוני למאות תלמידי מיר, על הרושם הכביר שהיה לו משהותו אצלכם לפני שלוש עשרה שנה, ומהתשובה שבני ענה לשאלתו 'מה הנכם מחפשים בהנובר', אשר אתם מבקשים רק ש"יתגדל ויתקדש שמי' רבא" - עוררה הד עולמי.
בשיחת הניחומין שהוא ערך עם אבא בעש"ק, הוא הגדיר את בני כ"מורי ורבי הגאון הצדיק רבי בנימין וולף זצ"ל", וגילה כי במהלך השבוע הוא קיבל כארבע מאות שיחות טלפון מאנשים שביקשו להודות לו על החיזוק הרוחני שהם קיבלו מדבריו, ומתיאורו אודות בני ואודות ביקורו בבית חב"ד הנובר, ופעילות השלוחים.
הרב שטרנבוך הוסיף וסיפר כי ביום חמישי התקשר אליו יהודי מבלגיה, אשר הציג עצמו כיהודי שאינו שומר תורה ומצוות, ואמר לו כי ההקלטה מדבריו הגיע לאזניו, ובעקבות הדברים הוא החליט להתחיל להניח תפילין בקביעות!... בסיום השיחה אבא והרב שטרנבוך סיכמו להיפגש בקרוב בע"ה.
שיחת הטלפון האמורה עם הרב שטרנבוך, וכמותה אלפי שיחות הטלפון וההודעות לאבא ואמא מכל הסוגים האמורים, היוו ניחום אבלים שאין להם שיעור. לצד היגון, הכאב והחסר הענק שילווה אותם ואת כל המשפחה מעתה ואילך, ילוו אותם בד-בבד, לאורך ימים ושנים טובות, הנחת רוח והעידוד הכביר שהם ספגו בשבוע זה.
אם הייתי מבקש לנסות ולעשות את הבלתי אפשרי, ולכנס אל מילים ושורות את דברי השבוע הזה בשליחותכם בהנובר וההשפעה העולמית לכך – הנה מה שלהבנתי מבטא זאת יותר מכל, בהשגחה פרטית מופלאה, אלו דברי הרבי הקדושים והנצחיים (אולי אף הייתי מוסיף - והנבואיים) מ"לקוטי שיחות" לפרשת קדושים, מחלק י"ב, אשר נלמדה השבוע על ידי חסידים בכל העולם, במסגרת מבצע "פרוייקט לקוטי שיחות" העולמי.
בשיחה זו הרבי מבאר את הקשר התוכני בין פרשיות 'אחרי' ו'קדושים' כשהם מחוברים, כקביעות שנה זו וכקביעות רוב השנים, ואצטט פה את עיקרי הדברים הנוגעים לעניינינו (עמוד 93, אות ג'):
"גם המדריגה ד"קרבתם לפני ה'" אינה תכלית העבודה, אלא שיש לה "אחרי" – להתעלות עוד בעבודה גם לאחרי שהגיע לתשוקה העצומה דכלות הנפש. והיינו שאין הגבלה בההתעלות מדרגה לדרגה בעבודת ה'; ובהגיע האדם גם למדריגה נעלית מאוד, הוא יכול ולכן גם צריך לעלות עוד יותר"---
והרבי ממשיך באות ד', אשר "זוהי ההוראה לכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל: אין להסתפק בזה שפעל בנפשו והגיע לדרגא נעלית בעבודתו עבודת השם, כי אם להשתדל תמיד לעלות בדרגות הקדושה. וגם אם אומר בנפשו שכבר הגיע להדרגה ד"קרבתם לפני ה", ואפילו אם באמת הגיע לזה, עליו לדעת שעתה מתחלת פרשת "אחרי" – לאחרי עבודתו ומדריגתו הקודמת צריך להיות עבודה ביתר שאת וביתר עוז, היא העבודה ד"קדושים תהיו כי קדוש אני", לעלות למעלה מעלה בהררי קודש"---
הדברים מבהילים ומרטיטים: הרבי פונה בשיחה בקריאה (שסגנונה להבנתי חריג ויוצא דופן ב"ליקוטי שיחות") "לכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל", שגם כאשר יהודי מתעלה בעבודתו עד למצב של "בקרבתם לפני ה'", ולא זו בלבד, אלא "אפילו אם באמת הגיע לזה" – גם אז, עבודתו טרם הסתיימה. גם למסירות הנפש שלו יש "אחרי", יש המשכיות. וההמשכיות היא כהמשך דברי הרבי בשיחה זו, "לא רק עליה באופן של הילוך מדרגה לדרגה, עליה מסודרת ובמילא מוגבלת . . הציווי וההוראה היא להתעלות בעילוי כזה שהיא בבחינת אחרי לגמרי לגבי המדריגה שלפניה"...
שיחת קודש זו נאמרה בשבת פרשת אחרי-קדושים תשל"א, ויצאה כ'ליקוט' לקראת שבת קדושים תשל"ד. דומה שמלוא המשמעות של שיחה זו, באה לידי ביטוי בהשגחה פרטית, לראשונה כעבור ארבעים ושש שנה, בשבוע של פרשת אחרי-קדושים תש"פ, בהנובר שבגרמניה.
את ה'אחרי' והעליה שבאין ערוך שחוויתם לאחר המשמעות הנוראה והאיומה של "בקרבתם לפני ה' וגו'" - ראינו כולנו בעינינו השבוע בשידור חי, בעיניים פעורות לרווחה. צופים ולא מאמינים.
בבוקרו של יום חמישי השבוע, ביום החמישי ל'שבעה', ערכת בבית חב"ד חגיגת בר מצווה לנער יהודי מקומי. נער זה, כבן שש עשרה, פניתם אליו לפני מספר שנים לקראת הבר מצווה שלו שיבוא לציין את הבר מצווה כיהודי, בהנחת תפילין וכו', אולם הוא ומשפחתו סירבו לשמוע על כך.
כאשר נודע להם בראשית השבוע על פטירתו הטראגית של בני, התעורר בהם הניצוץ היהודי, והם פנו אלייך בבקשה שהם אכן רוצים לערוך בר מצווה לבנם, באיחור של שלוש שנים. את, בטבעיות ובפשטות, השבת להם, אשר ביום חמישי מתקיים קריאת התורה בבית חב"ד, והם מוזמנים להגיע, להניח תפילין, לעלות לתורה, ולחגוג את הבר מצווה של הבן בבית חב"ד.
וכך, ביום חמישי בבוקר, צפינו כולנו בשידור 'זום' חי, בבית חב"ד שלכם מקושט שלבש חג, עם שולחנות ערוכים, נער הבר מצווה עולה חגיגית לתורה, כשבנכם ארי עם ה'קריעה' בחולצתו קורא בתורה, ואת, מאבלך הכבד – מנצחת על השמחה והחגיגה, יחד עם קבוצת שלוחים!---
בני המשפחה כבר התרגלו לכך, שארבעים ושמונה שעות לאחר שתינוק חדש נולד אצלכם, את מקריבה את עצמך וחוזרת לנהל את הפעילות; אולם שביום החמישי ל'שבעה' על בעלך שנפל על משמרתו תוך מילוי שליחותו - תנצחי עם ילדייך על חגיגת בר מצווה לילד יהודי בבית חב"ד – זה כבר רמה בלתי נתפשת של מסירות נפש.
וכ"מצווה גוררת מצווה", לבקשתך, הסכים הנער למחרת בערב שבת למול את עצמו, ולהיכנס בבריתו של אברהם אבינו. איזו המחשה עצומה לדברי הרבי האמורים, "הציווי וההוראה היא להתעלות בעילוי כזה שהיא בבחינת 'אחרי' לגמרי לגבי המדריגה שלפניה"...
בהתוועדות י"ב תמוז תשח"י סיפר הרבי את הסיפור המפורסם אודות ה"עקידה" של הרבי הריי"צ על ידי אביו בי"ב תמוז תרנ"ה, "שמוסר לו את העובדה בעסקנות הכלל בענינים גשמיים ועניינים רוחניים", בעניין "חגרה בעוז מתניה" – שראשית העבודה התחלתה מה'מותניים', ואחר כך באים השכל והמידות. וכדי שה'מתניים' יפעלו עבודתם, יש צורך בחגורה, והחגורה היא "עוז". ומהו "עוז"? – מסירות נפש. ומהי מסירת נפש? "כך ולא אחרת". "אזוי און נישט אנדערש".
חגרת בעוז מתנייך, אזוי און נישט אנדערש---
אגדות מסירות הנפש החב"דיים ר' מענדל פוטרפס, ר' שמחה גורודצקי, זכר קדושים לברכה, ר' יונה כהן, "מומע שרה" ה' יקום דמם, אסירי עני וברזל בגולאגי סיביר, הרוגי מלכות בשפולארקי ולוביאנקה: הביטו וראו, מי ראה כאלה?!---
בני הדור שלנו ושל בני גילנו גדלו על סיפורי מסירות נפש מלפני עשרות שנים, בקריאת בספרים "יהדות הדממה" ו"סוערות בדממה" ודומיהם, "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"; אולם בני הדור של שנות התש"פ לא קוראים על מסירות נפש בספרים, הם חווים זאת במראה עיניהם בשידור חי!
הגיס ובן-הדוד הרב אברהם וולף, השליח והרב באודסה, סיפר לנו השבוע, כי לפני שאביך הרב משה ז"ל ותבדל"ח אמך מרת דבורה תחי' יצאו את רוסיה, נסע אביך לציונים של אהלי רבותינו נשיאינו, והתפלל עבור דבר אחד בלבד: שלצאצאיו יהיה עקשנות ומסירות נפש עבור תורה ומצוות...
הוא הוסיף וסיפר, אשר בעת שאחייך ואחיותייך הגדולים יצאו בשליחות הרבי, הוא אמר להם: "לי ולאמא לא הייתה מסירות נפש עבור יהדות, שכן לא הייתה לנו כלל אפשרות אחרת, היה זה עבורנו או להיות יהודי או להיות גוי, ולכן אין זה נחשב שמסרנו נפשנו עבור יידישקייט; אתם שבאפשרותכם לחיות חיי יהדות נוחים – יציאתכם לשליחות זו מסירות נפש!
כנראה שזהו סודו של שבט גרינברג, שיוצאים לאוויר העולם עם בשר, גידים ועצמות, ומסירות נפש עבור תורה ומצוות. ירושה לנו מאבותינו.
אחד מהמנחמים הרבים שהתקשרו השבוע לבני המשפחה, הרב שאול ווילהלם השליח באוסלו שבנורבגיה, אמר תוך שקולו נשנק בבכי: עוז הרוח והאמונה שאין לה שיעור שהפגנת במוצאי השבת האחרונה, בהכרזתך שאתם נשארים וממשיכים את השליחות בהנובר – היא ההוכחה הגדולה ביותר לכוחו של הרבי, 'רעיא מהימנא', הפועל והנמצא עמנו גם כיום.
עוצמה רוחנית שכזו התאפשרה רק בגלל שהרבי, רועה האמונה, נכח באותה שעה עמך ולצידך בבית חב"ד הנובר!
לא פלא אפוא, שהפעולה הראשונה שלך באותה שעה איומה וקשה, בשעה שעל כתפייך הוטלה הזכות והאחריות של "שלוחו של אדם כמותו" בהנובר, התבטאה בצורה מזוקקת בתמצית עניינו של רבי, רעיא מהימנא ורועה האמונה בדורנו; וכ"שלוחו של אדם כמותו", את, בפעלך ובהכרזתך על המשך השליחות בהנובר, רעית אמונה, הצגת שיעור מופלא וחי של אמונה יוקדת לכל העולם כולו, וחיזקת את האמונה לאין ספור נשמות יהודית.
אכתוב זאת במילים פשוטות: מלחמת העולם השלישית שהתרחשה עלינו, המלחמה בנגיף הארור, שונה לחלוטין משני מלחמות העולם שקדמו לה. מלחמה זו היא המלחמה הראשונה בהיסטוריה העולמית, שכל האנושות כולה, ללא יוצא מן הכלל, נפגעה ממנה. מי בממון, מי בעסקיו, מי בגוף, מי במשפחתו, ומי בנפשו. אין אדם בכל דרי תבל ומלואה שלא נפגע מהנגיף הארור בצורה זו או אחרת.
והנה, את, כמי שלכאורה אמורה להיחשב כמי שנפגעו בצורה הקשה ביותר ממלחמה זו, את, דווקא את, מתוך ה"גראונד זירו" הפרטי שלכם, נושאת ומובילה את אש האמונה וההתחזקות, הבטחון והתקווה.
מיהו זה שיכול לראות את מעשיכם אחרי שקויים בכם "בקרבתם לפני ה' וגו'", ולומר לעצמו, אני לא מתחזק. ידי רפות. אמונתי נחלשת. כוחי נחלש. המשך שליחותך במלוא התנופה, כפי שכולנו ראינו השבוע, מחייב את כלל החסידים ללכת "אחרי – קדושים" בעקבותיכם, להוסיף ללכת מחיל אל חיל, וכדברי הרבי "להתעלות בעילוי כזה שהיא בבחינת אחרי לגמרי לגבי המדריגה שלפניה"...
לא פחות מכך, מפליאה העובדה הבאה בפעלכם השבוע, שגם ממנה ניתן לקחת חיזוק נפלא לכל אחד ואחת:
בשבועות הראשונה להתפרצותו של הנגיף הארור והתפשטותו בעולם, דיברו הכל על ההוראה שעלינו ללמוד מכך, אודות כוחה של פעולה אחת. אם סיני שוטה ורשע אחד שאכל עטלף נגוע אי-שם במזרח הרחוק, בפעולתו הרעה הזו הצליח לפגוע ולהזיק לכל העולם כולו – עלינו ללמוד מכך על כוחה של פעולה חיובית אחת בתורה ומצוות, שגם היא בכוחה להשפיע לטובה על העולם כולו, ולגרום תשועה והצלה לעולם כולו, כדברי הרמב"ם.
אם היו כאלה שחשבו, שההקבלה היא רוחנית בלבד, כלומר, שבכח של מצווה ופעולה טובה, להשפיע לטובה רק ברוחניות על כל העולם - השבוע את הוכחת לעולם כולו שבכוחה של פעולה אחת בלבד, ואפילו בכוחה של מילה אחת בלבד: "ממשיכים" – להשפיע לטובה בגשמיות על כל העולם כולו. לחזק ולעודד את רוחם של רבבות אלפי יהודים, אנשים ונשים וטף בכל רחבי תבל.
אם לנגיף הארור ארך מספר חודשים עד שהוא הדביק רח"ל מליוני איש בכל מדינות תבל – הנה "מרובה מידה טובה". עוז הרוח שהפגנת 'הדביקו' אלפים ורבבות תוך יום אחד, תוך שעה אחת, במילה אחת, בכל רחבי תבל.
בשורה של כינוסי התעוררות עולמיים שנערכו השבוע, בהם השתתפו עשרות אלפי חסידים, אנשים ונשים, עוררו הדוברים ללמוד לקח ולהתחזק לא ממורשת מסירות נפש החב"דית בת מאה השנים מאז המהפכה הקומוניסטית, אלא ממסירות נפשה של שלוחה צעירה שהייתה אלמונית לרוב הציבור עד לפני שבוע ימים.
מאות שלוחים בכל מדינות המלך, שיגרו בערב שבת האחרון לשומעי לקחם, מסרים בשבעים לשון של חיזוק ועידוד בתקופה הרת עולם זו, מאשר ראו ושמעו במו עיניהם ואזניהם, בשידור חי מיום ראשון האחרון מהנובר, מהמעמד המרטיט של דרכו האחרונה של בני.
גם אם חיסון לווירוס הביולוגי טרם התגלה - החיסון לנפילת הרוח העולמית כבר התגלה, והוא כבר פעיל: אלו שלוחות ושלוחי הרבי, שמכוחו של 'רעיא מהימנא' מחזקים ומעודדים ורועים אמונה בקרב כל אחינו בני ישראל.
עובדה זו באה לידי ביטוי גם בקמפיין התמיכה והשותפות של למעלה מאחד-עשר אלף איש, אנשים נשים וטף, מכל רחבי תבל שביקשו להיות חלק מהמשך השליחות של בית חב"ד הנובר. לדברי מנהלי הקמפיין שהתמסרו במסירה ונתינה להצלחתו, הוא היה חריג בהיקפו מכל מה שהכרנו עד כה, הן במספר האנשים שהשתתפו בו, הן בהיקף התמיכה הגדול ובפרק הזמן הקצר שהושג, והן במגוון ובפריסה העולמית של המשתתפים.
אולם, יותר משהיה זה קמפיין עולמי של תמיכה ושותפות בהמשך פעילות חב"ד בהנובר - היה זה קמפיין עולמי של אמונה, קמפיין של חיזוק, של עוז רוח וגבורת נפש. לא פחות משעשו התומכים עם חב"ד הנובר, עשה בית חב"ד הנובר עם התומכים.
השלוחים בגרמניה ששוחחו במהלך השבוע ארוכות עם ההורים ועם בני המשפחה, בהם הרב ישראל דיסקין והרב יהודה טייכטל, הדגישו בפנינו נקודה נוספת, עוצמתית ועמוקה:
בהתוועדות יו"ד שבט תשי"ד, במלאת ארבע שנים להסתלקות הרבי הריי"צ, ביאר הרבי את דברי המדרש תנחומא על הפסוק "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", בכך משה רבינו נשאר עם בני ישראל ב"מדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון", כדי שיוכל סוף סוף ליקחו עמו את צאן מרעיתו, ולהיכנס עמהם לארץ ישראל בגאולה העתידה.
והרבי ביאר (תו"מ התוועדויות חלק יא עמוד 29), שכשם שכך נהג משה רבינו, כך נהגו נשיאי ישראל, אתפשטותא דמשה בכל דור, כל מנהיג ונשיא ישראל בדורו, ש"נשיא ישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו מצד עצמו, מניח הוא... את הכל על הצד, ומביט על צאן מרעיתו, וכאשר צאן מרעיתו נשאר בגלות, נשאר גם הוא... בגלות, כדי... שיוכל להמשיך ולשמש... "צינור" ו"ממוצע המחבר", שעל ידו יוכל יהודי... לקשר את עצם הנשמה... עם עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא. וזהו גם הביאור על זה שמנוחתם כבוד של נשיאי חב"ד במקומות שונים בחוץ לארץ - נוסף לכך שממתינים להיכנס לארץ בגאולה העתידה יחד עם צאן מרעיתם - כדי לעזור ולסייע בכל המצטרך לצאן מרעיתם"...
בהחלטתך להשאיר את בעלך-אחינו בהנובר, אמרו השלוחים, הרי אתפשטותא של נשיא הדור בכל שליח ושליח, שלוחו של אדם כמותו. אין זאת רק שבני רק נשאר בבית החיים בהנובר, כי לשם הוא נשלח ואין לו מה לחפש במקום אחר - אלא כי בכך הוא ממשיך את שליחותו עם יהודי הנובר!...
במנוחתו האחרונה יחד ולצד קהילתכם, צאן מרעיתכם, הנפש אשר עשיתם בחרן, היהודים אשר קירבתם לנשיא הדור, ולאבינו שבשמים, הרי הוא ממשיך את שליחותו לקשר אותם אל נשיא הדור!
ובהתאם לביאורו המופלא של הרבי בליקוטי שיחות (חלק יט עמוד 329 ואילך) אודות הסתלקותו של משה רבינו "בעצם היום הזה", לפי ש"היו ישראל אומרים, בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו", ובכך מבאר הרבי, שבהרגשתם של בני ישראל את המשך מנהיגותו והשפעתו של משה רבינו עליהם "אם אנו מרגישין בו", הם שוללים בכך את משמעות ההסתלקות כפשוטה, "אין אנו מניחין אותו",
ארשה לעצמי להוסיף, אשר בהחלטתך כי בני, זכר שלוחו של אדם כמותו לברכה, יישאר בהנובר ובכך הוא ממשיך בשליחות ובעבודה רוחנית עם בני הקהילה עד ביאת המשיח, "אנו מרגישין אותו", השארת אותו לא רק עם בני הקהילה, אלא גם עם בני המשפחה כולה, "אין אנו מניחין אותו"---
"המקום ינחם אתכם", 'המקום' כפשוטו וכמשמעות החדשה שמעשייך העניקו לכך: המקום – הנובר – ינחם אתכם; המקום – הנובר – ינחם אותנו.
זושא ואהובי וכל המשפחה, כפר חב"ד.
מאפשרים לכם לקבל
