לא אנוח ולא אשקוט

זה היה בלתי נמנע לראות דמעה של בכי בזווית עינו של הרבי, בעיצומה של שיחה לבבית בחדר היחידות.

האורח המופתע לא שאל למה ומדוע, אך הרבי שיתף אותו בהתרגשות:

כאן בשכונה מתגוררת משפחה שכל בניה עזבו את הבית ויצאו לשליחות במקומות רחוקים בעולם. האם הביעה בפניי לא אחת את התקווה שלה שהבת הקטנה שלהם תישאר לגור לידם. אולם הבת הקטנה בגרה, וכשנפגשה עם המיועד להיות בעלה, גמלה בליבה ההחלטה להצטרף גם היא למשימת השליחות.

"ברגעים אלו ממש", אמר לו הרבי, "הם נמצאים בשדה התעופה, כאן בניו יורק, ונפרדים בדמעות מהזוג הצעיר, שנוסעים לכבוש ולהביא יהדות לעוד נקודה בעולם".

דמעה של רבי שמלווה כל שליח, שיצליח במשימתו להכריז "שמע ישראל.. ה' אחד!".

•

השבוע הייתה התרגשות של שליחות מסוג אחר. טרגדיה נוראה פקדה את אחינו השליח בשר מבשרנו, בני וולף, השליח בעיר הנובר שבגרמניה, כשנדם ליבו, והחזיר את נשמתו למקור חוצבה, לאחר שנדבק מהנגיף, תוך כדי מילוי תפקידו.

ההתרגשות הגיעה לשיאה, כשרעייתו הכריזה במוצאי שבת האחרון, אני נשארת כאן בהנובר יחד עם הילדים, כי זה רצונו של בעלי. לא אנוח ולא אשקוט עד ביאת משיח צדקנו.

כולנו יודעים מהי שליחות. הקרבה אישית, יצירת יש מאין. לאסוף נשמות, לאחד בין לבבות, בד בבד לייצר הכנסות. יש מאין.

אבל אין זה מגיע כלל לעוז רוחה של שליחה צעירה, שמבקשת בדם ליבה, להמשיך לבד עם שמונת הילדים, לפידים בוערים, מהלהבה הגדולה של בני. הוא לימד אותם וממשיך להפיח בהם רוח חיים של אמונה, תקווה, נחישות בלתי מתפשרת להמשיך את המשימה האלוקית, עד שנתראה עם משיח.

"אחרי מות - קדושים" זה השם של הפרשה בה בני הסתלק, לומר לך גם "אחרי מות" יש "קדושים", חיים של קדושה שאינם פוסקים, שליחות שאינה נגמרת לעולם.

נשלח מכאן, בשם כולכם, ניחומים לרבנית ולילדים של בני. משפחה למופת שהדביקו אותנו בלהבת השליחות, לא ננוח ולא נשקוט עד יתמלא רצון אדוננו.

גוט שבת.