להמשיך בתפקיד הקדוש לעודד אלמנות ויתומי צה"ל

במכתב מתאריך כ"ד סיון, ה'תשכ"ט כותב הרבי לגב' שפרה מורוזוב שעסקה רבות בפעולות עם אלמנות ויתומי צה"ל: "עליה להמשיך בתפקיד הקדוש שלקחה על עצמה לעודד לב אלמנות ויתומים בחיות ואור חסידותיים, ולהמשיך באופן דלהוסיף מפעם לפעם, והרי הצליחה בזה. וכשתוסיף בפעילות יוסיף ה' בההצלחה. ואשר לקושיים ואי-נעימות וכולי... הרי כבר הורגלו שכל ענין טוב וקדוש קשור בקושיים ובאי-נעימות וכולי. שולח אני מכתב זה מהיר דחוף בכדי שתקדים בהוספה בפעולות שלה ומתוך שמחה וחיות, והשם יתברך יצליחה. (אג"ק כו' קמט')

בביקור בבית הנשיא עם יתומי הגיבורים החוגגים בר מצווה. שניה משמאל לצד הנשיא: הגב' שפרה מרוזוב (ארכיון)

נותן עידוד בחייהם למרות האסון 

במענה משנת תשל"א כותב הרבי על החשיבות בפעילות בקרב האלמנות והיתומים: "על דבר פעולתה ובפרט בנוגע לאלמנות ויתומים – שליט"א – בארץ הקודש ת"ו, ואיך שסוף סוף נקלטת בלבם נקודת היהדות והתורה ומצוות, ועד שמתבטא במעשה בפועל (בר מצוה, סדר בפסח וכו') – וזה נותן להם עידוד וחיות בחייהם למרות האסון כו' ועל אחת כמה וכמה שצריך להיות פעולות כאלו בכל קצוי תבל ובנוגע לאלו, שברכם ה' וכו' וכו'. (אג"ק כז' רכח')

חינוך דתי יוסיף בביטחון עצמי של הילדים 

כידוע הרבי נהג לענות בפרטיות על בקשות ופניות של משפחות אלמנות צה"ל, הננו להביא מענות לפ"נים שכתבו לרבי בשנת תשל"א אלמנות צה"ל.

"להודיע השמות (ודבתה) (בצירוף שם אמם) ואזכיר על הציון. והוספה בבטחון בה' – מוסיפה בברכות ה'. מצורף בזה – 100 ל"י מקופת כ"ק מו"ח אדמו"ר להצלחה.

ותשובה נוספת: "בנוגע לילדיה שי': תשתדל שיהיו ככל האפשרי בחברת ילדים בני גילם, ואין כדאי להזכירם על דבר האב ע"ה (באם אין שואלים אודותו) כיון שזה מוסיף במתח החיים שלהם וכו'. וה' יצליחה ותרווה נחת מהם. להודיע גם שם אמה והשמות דהילדים שי' ואזכיר על הציון.

"חינוך דתי ובבית ספר דתי ספוג אמונה וקיום מצות – גם יבסס מצב הרוח ויוסיף בבטחון עצמי דהילדים וכו'.

בוודאי בנה שבצה"ל מדייק במצוות תפילין 

תשובה נוספת מתייחסת לאלמנת צה"ל שבנה היתום שמשרת בצבא: "לתוכן כתבה. בנוגע לבנה שי' שבצה"ל – בודאי מדייק ככל הדרוש במצות תפילין. ובפרט שעליה נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ובמקומו וסביבתו עתה בטח מוסיף ומשתדל ככל התלוי בו – שכל חבריו שליט"א יעשו ככה. והרי זה טובת היחיד וטובת הרבים וטובת הכלל. ונאמר והיה מחניך קדוש – אשר אז (ככתוב בתחלת הפסוק) ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך. והוספה בבטחון בה' בכלל ובפרט – מוסיפה בברכת ה'.

משלחת 'מצוייני צה"ל' בביקור אצל הרבי, תשל"ו

ה' נתן לה כח ומרץ להתגבר על מצבן על ידי עזרה לאחרים

ועוד תשובה מעניינת: "אחת מתפילותינו – אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם. ה' בודאי נתן לה (ולחברותיה במצב שלה) הכח והמרץ להתגבר על מצבן, כולל – היציאה מן הבדידות (כביטויה במכתבה), ולא על ידי "מתנת בשר ודם", כי אם בכח עצמן. ואחת הדרכים בזה – על ידי עידוד ועזר (רוחני, או גשמי) לאלו הזקוקים לזה (אשר רבים הם בכל עיר וחוג, אף שקצתם מתביישים לדבר אודות זה וכו' – והרי דוקא על אלו הרחמנות גדולה יותר).

איך אפשר להסביר את הצער והסבל של המשפחות?

במכתב מתאריך  י"ג חשון, ה'תשל"ב עונה הרבי על השאלה מהו  ההסבר לסבל והצער של משפחות השכול מהמלחמות: "הרי זה חלק משאלה כללית מהו הביאור והטעם למציאות הצער והסבל בעולם בכלל, שהרי בורא עולם ומנהיגו הוא עצם הטוב, ובסגנון הידוע, מטבע הטוב להיטיב.

"וכמה נסיונות נעשו בפתרון שאלה האמורה, ומהם מהעקריים והמובנים ביותר הוא בלשון הכתוב: החקר אלו-ה תמצא וכו' וכו', שבספר איוב, שהוא אחד מכתבי-קודש שלנו, שכל נקודתו בשאלה האמורה במענה ופתרון שלה, שלכן פלא קצת על השואלים שאלות האמורות, כאילו לא נשאלו ולא נידונו וכו'.

הרבי אומר שיחה בפני 'מצוייני צה"ל', במסגרת הביקור בשנת תשל"ו

ועוד להוסיף אשר בודאי שהאמונה בהשי"ת היא בטבע כל איש ואשה הישראלים ועד לתינוק ותינוקת, שזה מכריח שבודאי ישנו ביאור פשוט ומתקבל בשכלם של תינוקות גם כן. ואמנם ישנו גם ביאור שכזה, והוא ובהקדם דוגמא הידועה: משל לאיש שאין לו כל ידיעה כלל בחכמת הרפואה וטיפול רפואי, ונכנס למחלקת הניתוחים שבבית חולים, ורואה קבוצת אנשים לבושי לבנים ועל פניהם מסוה, ובידיהם כל מיני סכינים ואזמלים וכלים מכלים שונים, ועומדים סביב איש המונח על שולחן כשידיו ורגליו קשורות אליו ברצועות, והאנשים לבושי המדים מרדימים את האיש ומנתחים אותו, ודמו שותת וכו' וכו'. שבודאי יזדעזע זה האיש שנזדמן לשם למראה עיניו ויזעיק את כל הסביבה למעשה איום כזה וכו' וכו'. 

ואין פלא שהרי אין לו כל מושג ניתוח מה הוא, שאף שהוא גורם נזק קל לפי שעה, מציל הוא את חיי האדם ומביאו לחיים בריאים ושלמים עשיריות בשנים, וגם אין הדבר מתקבל בשכלו שאיך אפשר הדבר שעל ידי שפוצעים את הגוף והגוף שותת דם ולאחרי זה סובל כאבים וגם בשעת מעשה מוכרחים להרדימו וכו', הרי לכאורה אין מקום לומר שדוקא על ידי זה יתרפא הגוף ויהי' בריא ויוסיף חיים.

הנמשל בנידון שלנו מובן. שהרי בן אדם אינו יודע אלא המתרחש למראה עיניו משך חייו עלי אדמות, שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ואין לו מושג מה שהיה לפני זה ומה שיהיה לאחרי זה, אשר בערך הזמן שלאחרי ה"ניתוח" (הסבל והצער) הרי זה רגע קטן, ואיך זה אפשר שיהיה חשבונו חשבון צדק?

ואם תמצא לומר הרי זה ביאור לא רק בשביל תינוקות כי אם אמתי מצד עצמו. ויש עוד להאריך בזה, ואין כאן מקומו. (אג"ק כז' רנג')

צריכה להשתדל לנהל חיים "נורמליים"

בשנת תשל"ח, בתשובה לאלמנת צה"ל שסירבה להתחתן, בעקבות הצער ממות בעלה הי"ד במלחמת יום הכיפורים. כתב הרבי מכתב ארוך בעשי"ת  דבר נדיר ולא שיגרתי בעליל .

"תקותי שתתייחס באדיבות להבא לקמן בהמשך מכתבי זה, שלכאורה הוא  התערבות בשטח פרטי, אבל כיון שהכל בהשגחה פרטית יש לי הרגש וגם האחריות שלא להעלים מחשבתי בענין זה, והיא: מובן וגם פשוט הצער והכאב והרבה יותר מזה  באבדן הבעל ואבי המשפחה  (ה׳ יקום דמו), אבל ביחד עם זה ובפרט שנתברכה מה׳ בילדים, וכאמור לעיל שעל  ידי זה מוטלת עליה שליחות קדושה וגם נעימה, אף כי לפעמים די כבדה, בנוגע  לחינוכם — הרי כתוצאה מזה מובן שצריכה להשתדל לסדר חיים רגילים, ובלשון  העולם — נורמליים, בכל הפרטים ובשלמות ככל האפשר.

נישואין - נחת רוח לנשמת הנפטר

"כוונתי, פשוט, חיי משפחה על ידי נישואין. ודלא כטעות רבים אשר על ידי זה פוגעים חס ושלום ברגשות הנשמה של הנפטר היקר וכו', כי אם אדרבה ולהיפך, שהרי הנשמה נמצאת בעולם האמת ורואה כל ענין לאמתתו. ואם מצד זכרון הנשמה, אפילו כשהזכרון טרי עדיין, נמנעים מלעשות דבר המוכרח וגם טוב בשביל הילדים וגם בשביל עצמה, נגרם על ידי זה צעד ועוד יותר מזה לנשמת הנפטר, שאין רצוני להאריך בדבר.

"ואדרבה כשהנשמה בעולם האמת רואה שמייסדים החיים מתאים לתורתנו, תורת אמת, הנקראת גם תורת חסד, שכל הוראותיה אמת וחסד, הרי גורמים נתת־רוח אמתי לנשמה, ובלשון המסורתי — גורמים עלית הנשמה ועונג אמתי לה.

"למותר להאריך אשר הדבר קשור במאבק נפשי ומאבק שאינו קל וכו',  אבל בודאי אשר הקב״ה, בורא האדם ומנהיגו, אינו עוזב אותו גם במצב הדורש  התאמצות יתרה וכוחות נפשיים מיוחדים, וקודם שמביאו למצב כזה נותן להאדם כל הכוחות והאפשרויות להתגבר על מצבו. ובהחלטה בזה בתוקף המתאים — בא הדבר קל יותר ממה ששיערו מראש.

"עוד נקודה בדבר, אשר בקשר עם הילדים, הרי ככל שיוקדם הדבר כשגילם רך יותר, יהיה קל יותר להם להתרגל לפנים תדשות בבית ולתפקידו, שבטח ימלא באופן  הכי טוב, כשיצליח אותה ה׳ ותמצא בן זוגה, ולא רק באופן הכי טוב כי אם גם בלבביות וכוי.

(לימים סיפרה האלמנה שקבלה את המכתב הנ"ל, שרק בזכות מכתבו הק' של הרבי יכלה להתגבר באופן מופלא על מצבה הקודר וזכתה להתחתן בשנית באושר ובלבביות) (לקו"ש יט עמ' 514)

האבא מתענג בעונג רב בהנהגתך הטובה 

במכתב כללי מט"ו מנחם אב תשל"ה "לברי הבר מצווה של יתומי המלחמה והחבלנות בארצנו הקדושה" כותב הרבי  "וסגולה מיוחדת במצוות תפילין אשר, כהודעת חכמינו ז"ל על ידי קיומה כל עמי הארץ יראו ממך.

"ועל ידי זה תגרום נחת רוח אמיתי לאביך ה' יקום דמו, אשר מעולם האמת בו הוא נמצא, משגיח בהנעשה אתך, מתענג עונג רב בהנהגתך הטובה, ושמח שמחה גדולה בראותו אשר אתה הולך מחיל אל חיל בתורתנו תורת אמת ומצוותיה. (אג"ק ל' ערב')

•

מתוך הספר שעומד לצאת לאור 'אקטואליה בזווית חב"דית', מאת הסופר והמרצה הרב שבתי וינטראוב