בימים אלו, האחרונים של חודש ניסן, ניתן עדיין לברך את ברכת האילנות. נזכרתי כי שמעתי פעם מאת המזכיר הרה"ח הרב לייבל גרונר ז"ל, שסיפר לי כי באחד הימים מימי ניסן, כאשר הרבי יצא מחדרו לעבר המכונית בדרך לביתו, נעמד מול העץ שב-770, הביט בו ונכנס חזרה לחדרו, הוציא הסידור ובירך את ברכת האילנות.

הדבר היה לפלא משום שהעץ העומד שם הוא עץ סרק ולא מאלו הנותנים פרי.

ואמר לי הרב גרונר שבסדר ברכת הנהנין שנדפס בסידור כתוב בפרק י"ג סעיף י"ד: "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח צריך לברך וכו'" - ולא כתב אדה"ז שצריך עצי פרי, וכנראה לכן הרבי בירך על העץ אף שהוא סרק.

וברור שאין לסמוך על יסוד סיפור זה כיצד לנהוג הלכה למעשה, שכן לא מצינו הוראה מפורשת מהרבי בנידון ויתכן שאולי זה רק בדיעבד.

ואציין כאן מעט מדעות הפוסקים בעניין:

בשו"ת הלכות קטנות כתב שאין לברך אלא על אילני מאכל. וכדבריו פסק המשנה ברורה ס"ק א. ובהערות גן הלק"ט הביא מדברי החיד"א שיש המברכים גם על עצי בשמים [שאינם למאכל], ובשו"ת שבט הלוי סמך על שיטות אלו, להורות במי שבירך בטעות על אילן סרק, שלא יחזור ויברך על אילן מאכל. וראה באשל אברהם מבוטשאטש שהמליץ בעד הנוהגים שלא לברך ברכת האילנות, כי  תמיד רואים פרחים באילני סרק לפני אילני הפירות, ולכן אחר כל כשרואים באילני הפירות, יש ספק שמא כבר אינם מחוייבים בברכה, ומספק אין לברך.

•

פעם שמעתי מהרב גרונר שהרבי ביקש ממנו להעתיק קטע מסוים מתוך חוברות הרשימות שהיו במגירת הרבי, וכשהרבי הראה לו את הקטע שעליו להעתיק, הסתיר בידיו את שאר הכתוב - היינו שלא יביט אלא רק באותו הקטע שעליו להעתיק בלבד.

ואמר הרב גרונר שתמיד ידעו שבאותה מגירה ישנן רשימות של הרבי, אך הוא לא העיז לעיין שם, כי ראה שהרבי מקפיד שלא יעיינו שם.

•

השבוע אנו קוראים "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". 

שמעתי גם - אינני זוכר בבירור אם שמעתי מהרב גרונר עצמו או מאחר, שכאשר נולדו לו בניו התאומים שאל את הרבי כיצד לנהוג בבריתות - האם לעשות יחד את שתי הבריתות ובברכה אחת או לעשות הפסק בין השניים ולברך על כל אחד בנפרד.

הרבי אמר לו שכיון שיש לו סמיכה שיפסוק בעצמו, והרבי הנחה אותו לעיין בכל הפוסקים שדנים בכך החל משו"ע ועד לספר 'אות חיים ושלום' של בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש.

הרב גרונר ראה שדעתו של אדמו"ר הזקן בשו"ע ברורה שיש לעשות את הבריתות בבת אחת, כי כך כתב בסימן רי"ג שכאשר "מלין את בניו בשעה אחת אין רשאים לחלק אלא צריכין לעשות ביחד כדי שיברך אחד לכולם" - על כן נטתה דעתו לעשות את הבריתות של התאומים יחדיו.

כשאמר זאת לרבי, הורה לו לעיין שוב ב'אות חיים ושלום' ומשום כך הסיק שיש להפריד בין שתי הבריתות וכך עשה.

לאחר הברית הבין מהרבי שאכן עשה כראוי.

והדבר המעניין הוא שלמרות שדעתו של הרבי היתה שלא כפי הנכתב בשו"ע אדמו"ר הזקן, לא רצה לומר זאת בפירוש והעדיף שהרב גרונר יגיע להכרעה זו בעצמו.

•

בימים אלו נפרד מאתנו, ואולי נכון יותר שאנו נפרדנו ממנו, הרה"ח הנפלא הרב שמואל חפר ז"ל שבנה לרבי את אחד האגפים המרשימים ביותר בארץ הקודש ואולי המרשים מכולם.

לא אני הוא זה שאכתוב את קורות חייו, כיוון שלא שהיתי במחיצתו, הכרתיו רק מרחוק. בסיעתא דשמיא זכינו שבתקופה האחרונה הוא סיפר רבות על התנהלות מוסדותיו ועל הקשר ההדוק שהיה לו מול הרבי תמידים כסדרם והדברים רואים אור בבימות שונות.

אך ישנו סיפור אחד ששמעתי אותו מכלי ראשון שעדיין לא ראיתיו נדפס. היה זה בשנת תשל"ז היא השנה שבה לרב חפר היתה הפוגה בת שנה מניהול בית רבקה. מסיבות אישיות הוא עזב את ניהול בית רבקה ועסק בניהול פיננסי של מוסדות איתרי בירושלים, בראשות הרב אליפנט שביקש ממנו לסייע לו בכשרונות הברוכים והמזהירים - וההצלחה האירה לו פנים.

במהלך אותה שנה נסע לרבי ונכנס ליחידות. ביחידות הרבי דיבר עמו באריכות, כפי שנהג לדבר עמו בהיותו מנהל בפועל של 'בית רבקה', כאילו שלא נשתנה כלום וכאילו הוא כרגע מנהל בפועל את המוסד.

הרב חפר ניסה לומר לרבי שכרגע הוא לא משמש בפועל כמנהל המוסד, אך הרבי כאילו לא שמע אותו והמשיך להדריך אותו ולדבר עמו על חשיבות ניהול המוסד. בסיום אותה יחידות הרבי בירך אותו בשופי על הזכות שיש לו בניהול בית רבקה.

כשיצא מיחידות היה נרעש ונסער כולו. הוא לא הבין מה קורה כאן. הוא נטל בזרועותיו של אחד האברכים שהכיר וביקש ממנו לטייל עמו על שדרת איסטערן פארקויי ולשאוף אוויר. תוך כדי הטיול עם אותו אברך, הוא לא דיבר מאומה על מה שהרבי אמר לו ביחידות, כי אם מלמל כל הדרך: "מה הוא רוצה ממני?..." "אינני מבין מה הוא רצה ממני?".. "הוא דיבר אלי כאילו אני שם".

וכך הלך הלוך ושוב על השדרה, עד שנרגע ושב לעצמו.

לא חלפו כמה חודשים והרב חפר שב לנהל את בית רבקה עד ליומו האחרון.

לימים אמר שהרבי ראה אותו כמנהל המוסד גם באותם הימים שבהם לא ניהל אותו. היו אלו ימים שבהם ביקש לקחת פסק זמן כדי לבדוק האם לשוב לניהול המוסד אם לאו. אבל הרבי שעיניו צופיות למרחוק דילג על התקופה הזו וכאילו לא היתה קיימת.

הדברים מתיישבים היטב עם מה שפורסם השבוע בעיתון כפר חב"ד שהרבי כתב לו פעם במענה שהוא "מנהל בית רבקה בכל הזמנים".

•

באותה יחידות שמע מהרבי דברים נפלאים. אחד מהם הוא שהרבי התבטא על ר' מענדל פוטרפס, שהיו מי שאמרו עליו שהוא גורם להרס וחורבן של המוסד - והרבי אמר: "ר' מענדל איז צו הירוס ניט שייך..." [ר' מענדל אינו שייך כלל להירוס...].

עוז רוחו וגאון יעקב שהיו בו, ברב שמואל חפר, בכל הקשור לשמירת כבודה של ליובאוויטש, מהווים נר לרגלי כל הצעירים שמביטים אל דמותו ושואבים כוחות להתמודד באתגרי היום יום.

יהי זכרו ברוך ומעשיו אור לנתיבתנו.