את הרה''ג הרה''ח הרב יהודה לייב גרונר ע''ה הכרתי לראשונה כבחור צעיר בישיבה. 

לקראת י' שבט אבי מורי שי' דאג והשתדל להביא את הרב גרונר להתוועדות המרכזית בכפר סבא. אני, שמאוד רציתי לראות מקרוב מי הוא הרב גרונר, המזכיר האישי של הרבי, רציתי מאוד להגיע הביתה. כששמעתי שהרב גרונר יגיע כבר בשעת צהריים לביתנו, בטרם יצא להתוועדות המרכזית, עז היה חפצי לפגוש בו. ניגשתי אפוא אל ראש הישיבה וביקשתי וקיבלתי אישור לצאת להתוועדות. 

מיד עם כניסתי הביתה, ראיתי את הרב גרונר יושב בראש השולחן ולידו אבי שיחי' וסועדים את ארוחת הצהריים. התיישבתי ליד השולחן ושאלתי את הרב גרונר שאלות רבות שעניינו אותי אז כבחור.

שאלה אחת אני זוכר עד היום. שאלתי אותו האם לדעתו ההתנגדות של הרבי לעדשות מגע בעינה עומדת או שמא בשל התקדמות הרפואה אפשר להשתמש בהן. לא אשכח את תשובתו הכה פשוטה: התורה היא נצחית! 

במרוצת השנים יצא לי בכמה הזדמנויות לשמוע את הרב גרונר מתוועד וכן סיפורים רבים והנהגות שסיפר על הרבי.

*

בהמשך זכיתי להיכנס למשפחתו של הרב גרונר, עת באתי לימים בקשרי שידוכין עם זוגתי, בת בנו, שליח הרבי, הרה"ח ר' מנחם מענדל גרונר, מראשי ישיבת 'תומכי תמימים' בקרית גת. אני זוכר שכחתן טרי נכנסתי לחדרו, ועוד לפני שהספקתי להציג את עצמי הוא כבר זיהה אותי ואמר לי: מענדי, שלום עליכם, מזל טוב... 

דומני שמעבר לכל המעלות הכבירות שהיו לאיש הזה, יש לציין את עובדת היותו תלמיד חכם מופלג. בכל פעם שנכנסתי אליו, למשרד או לבית, תמיד היה מול ספר. גם ברגעים האחרונים, דקות ספורות לפני שהורדם והונשם, בכ''ז אדר, הוא כתב: אני מרגיש טוב, יושב ולומד בחדר בבית הרפואה. 

לא פעם סיפר לי שלאחר התוועדות בה ערך הרבי הדרן על מסכת או התוועדות אחרת שהרבי דיבר בה על סוגיות בנגלה, היה יושב בלילה ולומד את כל הסוגיות עליהן דיבר הרבי, כי למחרת בבוקר הרבי היה שואל אותו אם יש לו שאלות על ההתוועדות של אתמול (תצלום של מענה מיוחד, אחד מני רבים, על שאלתו בעקבות התוועדות הרבי, ותגובת הרבי על כך – מתפרסם השבוע לראשונה בגיליון 'כי קרוב'). 

*

אחד הדברים ששמעתי בימים האחרונים ממאות אנשים שעמם דיברתי על פטירתו הפתאומית, הוא הנושא שתמיד חייך לכולם, תמיד היה תענוג לדבר איתו.

לא אחת ולא שתיים ישבתי בחדרו ופתאום נכנס מאן דהוא וביקש סיפור על הרבי או קבוצה של בנות שהגיעו וביקשו שהוא יספר להם סיפור על הרבי. תמיד, בחן ובחיוך, הסכים לכך בטבעיות מוחלטת. לטוב הלב השופע הזה יש להוסיף ולציין את התמיכה הרבה והקבועה שלו במשפחות רבות בשכונה; מדי שבוע היו אנשים עולים לחדרו ומקבלים כסף לקניות השבת.
(החן והחיוך לא מנעו ממנו בשנות האור לנהוג גם בתוקף גדול כאשר היה צורך – כמי שראה לנגד עיניו את הרבי בלבד). 

*

כנכד, אינני יכול שלא לציין את היותו איש משפחה מדהים. חרף גילו ומעמדו, טרח והגיע לכל חתונה של כל אחד מנכדיו. לחתונה שלי הגיע באמצע השבעה על אחיו, הרב יצחק דוד ע''ה, השליח הראשי לאוסטרליה. למרות שבמשך כל החתונה ישב מחוץ לאולם, לא מנע מעצמו את הטרחה הגדולה להגיע לארץ בגילו המופלג ולשמוח יחד עם המשפחה את שמחת החתונה. על הדרך הרווחתי שהביא עבורי לחופה, כמו לשאר נכדיו, כיפה וגארטל של הרבי. הוא הכיר את כל הנינים שלו בשמות וידע לזהות כל אחד ואחת מהם.

*

הוא היה האיש הכי קרוב לרבי. במשך כל שנות הנשיאות, לא הייתה חלוקת שטרות לצדקה שבה לא היה. כמעט ואין התוועדות שבה לא נכח (למעט פעם אחת שבה נסע עם משפחתו להרים, כי לא הייתה אמורה להיות התוועדות ולבסוף כן הייתה, ועוד פעם כשחלה ברגלו).

*

הדבר הכי מיוחד בעיניי באיש המיוחד הזה היה התענוג שלו לספר סיפורים על הרבי, לספר על גדולתו של הרבי ועל הוראות למעשה מהסיפורים שסיפר תמיד, בכל הזדמנות ובכל רגע. שעות רבות ישבתי בחדרו ושמעתי מפיו סיפורים על הרבי מכלי ראשון. 

בשנים האחרונות הוא עשה את ליל הסדר כאן בארץ, אצל חמי, הרב גרונר, בקרית גת. זכיתי להיות שם בעשר השנים האחרונות בסדר. תמיד היה פותח את הסדר ואומר שההתחלה צריכה להיות "מעשה ברבי" – ומכאן צריך להתחיל, והיה מספר על אתר עוד שניים-שלושה סיפורים על הרבי בתוך ה'מגיד'... 

לא פעם היה מצטט את מכתבו של הרבי הריי"צ אל הרבי בשנת תרצ"ב, בו נאמר, בין היתר, כי למרות שחסידים בדורות הראשונים לא היו אוהבים שמספרים סיפורי חסידים בהתוועדויות אלא רצו לשמוע ביאורים בחסידות ודרכים בעבודת ה' – כיום הזה, יכול יהודי להיות שומר תורה ומצוות ועוסק בתורה אבל מרוב שהוא שקוע בחומריות העולם, הוא עלול לשכוח מבורא עולם ומנהיגו. ואולם כשהוא שומע סיפור חסידי, זה מנער אותו מחומריות העולם, ואחר כך שמתעסק עם ענין גשמי וחומרי הרי הוא מסתכל על העולם באופן אחר לגמרי.
בהקשר זה, אספר להלן שני סיפורים בלתי שגרתיים ששמעתי מפיו ויהיו הדברים לעילוי נשמתו.

אמו של הרב גרונר לקתה בדלקת ריאות, ובצילום רנטגן התגלה כי מקנן בריאותיה גידול ממאיר ל"ע. הרב גרונר מיהר להיכנס לרבי ולספר את המצב לאשורו, בציינו כי הרופאים לא מותירים לה כל סיכוי.

הרבי אמר מיד: "אין לה את המחלה" והורה לפנות אל ד"ר אלכסנדר במנהטן. כשהלכו אליו והציגו בפניו את צילום הרנטגן, הוא קבע מיד כי יש לה גידול. הרב גרונר אמר לרופא את דברי הרבי וציין כי הרבי הורה לפנות אליו.

הרופא החל לדבר עם האם ושאל אותה מהיכן היא. היא סיפרה לו כי באה מחברון. הגיב הרופא ואמר: באותם ימים בחברון הרפואה היתה מאוד פרימיטיבית ולא ידעו לטפל כראוי בדלקת ריאות. אם כן, אין זה אלא רושם שנשאר בריאות מאותה דלקת. 
מיד הבינו מדוע נקב הרבי דווקא בשמו של רופא זה, שכן היה בקי ברפואה של הימים ההם ובהשלכותיה.

והנה סיפור נוסף ששמעתי מפיו:

זה היה בסוף שנות היו"ד. בערב ראש השנה הרבי נסע לאוהל. הרכב בו נסע הרבי היה רכב גדול מסוג קאדילק 1956 עם שמונה מקומות. יחד עם הרבי היו עוד מספר אנשים ברכב.

באותו זמן היה נדיר מאוד לראות בניו יורק בעלי זקן.

היינו בדרכנו לאוהל, סיפר הרב גרונר, והנה, במקביל לרכב של הרבי, נסע רכב ובו חבורה של צעירים. הללו, בראותם רכב דחוס עם יהודים עבדקנים, החלו לעשות תנועות של לעג כלפי יושבי הרכב. חשנו אי נעימות גדולה שכל זה קורה כשהרבי יושב ברכב.

כשהגיע הרכב של הרבי לרמזור, הרכב עם חבורת הצעירים נעצר ליד רכבו של הרבי. הרבי ביקש לפתוח את החלון וגם הצעירים פתחו את חלון רכבם.

אז שאל הרבי את חבורת הצעירים: "אתם יהודים?" הצעירים ענו בחיוב והשתתקו באחת. הרבי הישיר לעברם מבט ואמר להם: "תניחו תפילין כל יום". והרכב המשיך בדרכו...

*

לפני כחודש נסעתי לחצר הרבי עם קבוצה של מאה נערים מצטיינים מחב''ד לנוער ישראל, במסגרת השבתון העולמי של חב"ד לנוער. באחד הימים נכנסתי לביתו של הרב גרונר והוא כדרכו התעניין בשלום המשפחה והילדים וכן שאל על ענייני השליחות. הוא התרגש מאוד לשמוע על מאה נערים שבאו מבתים שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, וכן שאל אותי על בית חב''ד בכפר סבא.

*

השעות הרבות במחיצתו, ההתענגות על כל רגע של דיבור והתוועדות עמו – יחסרו לי עד מאוד.
אסיים בתפילה לגאולה שלמה ונזכה ל"הקיצו ורננו שוכני עפר" והרבי בראשנו והוא בתוכם במהרה בימינו ממש.

'חב"ד לצעירים' מס' 8. להורדת החוברת המלאה: לחצו כאן>>>