לפני כעשור, מלאת 20 שנה לשיחתו המפורסמת של הרבי בכ"ח ניסן תנש"א, "עשו כל אשר ביכולתכם", כינס שבועון 'כפר חב"ד' רב שיח מיוחד של כמה מחברי 'קבוצה', במהלכה שחזרו את אותם ימים סוערים בחצרות קודשנו.

בפאנל, שהונחה בידי חבר המערכת הרב ישראל אלפנביין, השתתפו - הרב משה גרוזמן, הרב אפרים דמיחובסקי, הרב שלום מישולובין, הרב דוד פלדמן, הרב אהרן קרניאל, והרב נועם רוט.

הערב, כ"ט שנה לאותה שיחה, מגיש COL קטעים נבחרים מאותו פאנל.

כיצד חשתם באותו לילה גורלי, ליל כ"ח ניסן תנש"א, בעקבות שמיעת הדברים הנוקבים שיצאו מפי קודשו של הרבי?

הרב משה גרוזמן: בהתחלה אכן לא ידענו איך להגיב. כמו כל ציבור החסידים ברחבי העולם, היינו בהלם מוחלט. לא ידעת בכלל לאיזה כיוון הרבי מוביל אותך. אבל נראה לי שהבחורים ב-770 יצאו מההלם כבר בהתוועדות השבת הקרובה ומשהו בנפש פנימה התחיל לזוז. וזה המשיך בשבועות הבאים: הייתי בחור צעיר שלראשונה בא לרבי למשך שנה. באופן טבעי הציפיות הן לשמוע מהרבי שיחות שיבססו את היסודות החסידיים, ופתאום יש בשיחות נושא אחד ויחיד – משיח.

הרב אפרים דמיחובסקי: ההרגשה היתה שהרבי מודיע לנו שהוא לא מסוגל לסבול עוד את האדישות שלנו מול חושך הגלות. הרבי כאילו אמר לנו: לא ייתכן שאני זועק וקורע את הלב שבת אחרי שבת, שיחה אחרי שיחה, ואתם מגיבים מקסימום בזעקת 'עד מתי' שגם היא נאמרת רק 'מפני הציווי', אבל לא רואים שלמישהו איכפת באמת מהמצב. זו היתה התחושה שלי בעקבות השיחה, שהרבי רוצה שנתנער מהאדישות ונתחיל להזיז את עצמנו.

ומהבחינה הזו, אפילו כאשר מיד אחרי השיחה התחילו כולם לצעוק ביחד 'עד מתי', לאו דווקא שכולם כיוונו אל האמת. במידה שהיתה שם זעקה אמיתית וספונטאנית, זה היה מכוון לרצונו של הרבי. אבל ברגע שהזעקה הפסיקה להיות התפרצות של כאב הנובע מעומק הנפש, זעקה של בן שקשה לו להימצא במצב של 'גלו מעל שולחן אביהם' (או לפחות כאב על כך שלרבי שלנו זה כואב), והתחילה להיות חלק של איזה שיר מוכר ורשמי – זה שוב חזר להיות בגדר 'מפני הציווי'.
 

הרב דוד פלדמן: אאמו"ר שי' חוזר תמיד על הסיפור שהרשב"ץ נ"ע הסתכל פעם איך הבחורים מתפללים, וראה שזה בוכה, זה מנגן ואחד נאנח. אחר כך אמר הרשב"ץ: 'אוי, באמת זה כואב כאשר אחד נאנח ואומר 'אוי' על-אף שבאמת לא כואב לו'...

הרב שלום מישולובין: מספיק להגיד את צמד המילים 'כ"ח ניסן', ואתה נזכר בכל ההלם והזעזוע שאחזו בנו באותו לילה. הרי עמדנו במרחק של מטרים ספורים מהרבי. מי מאיתנו לא הזדעזע למראה הסטנדר הרועד ביחד עם גופו הק' של הרבי בשעה שהביע את 'התמיהה הכי גדולה' על כך שמתאספים יהודים ועדיין לא הביאו את המשיח, ולמשמע הזעקות הנוראות שבקעו מקירות לבו הטהור כאשר השמיע את הביטוי חסר-התקדים ש'כל מה שעשיתי עד עתה היה להבל ולריק ושום דבר לא יצא מזה'?!

ההלם שאפף בשלב הראשון את כל החסידים הוא שגרם כנראה להעלאת כל מיני הצעות משונות שהציעו באותו לילה, כמו הרעיון שעשרה אנשים יעמדו ליד חדרו הק' של הרבי וידרשו את התגלות מלך המשיח, או ההצעה לארגן עבור הרבי טיסה מיוחדת לארץ-ישראל וכדומה... אני זוכר שב-770 היתה בלילה ההוא התוועדות עם הרבה בלגן...

הרב דוד פלדמן: ההלם של כ"ח ניסן קשור גם בגורם ההפתעה. אני זוכר שבאותו ערב הרבי חזר מה'אוהל' בשעה רגילה, וכשנכנס כרגיל לתפילות מנחה ומעריב בבית-המדרש, הקהל לא היה גדול. אפילו הרמקול לא היה מוכן לשיחה במקום הקבוע. עמדתי קרוב מאוד לרבי, באחד הספסלים שמאחורי בימת התפילה, ושמיעת החלק האחרון של השיחה – בטון הנמרץ והתובעני שבו נאמרה – ממש הטילה עלינו אימה ופחד.

צריך להבין את העיתוי. זה היה אחרי כל הניסים של מלחמת המפרץ, שהרבי הבהיר שהם ממש מבשרים את סימני בוא הגאולה. מישהו מחבריי אמר לי באותם ימים: 'אנחנו לא נישאר עד סוף השנה פה ב'קבוצה', בקרוב נחזור לארץ ביחד עם הרבי בביאת הגאולה'. זה היה ממש ברור. ופתאום הרבי אומר לנו: קינדערלאך, הבאת הגאולה זאת משימה שלכם. אז לך תדע מתי זה יקרה... זה היה מפחיד.

ובכלל, שאלתי את אחד מחבריי, האם לדעתך הרבי ימשיך בכלל לצאת לתפילות והתוועדויות? חברי ניסה 'להרגיע' אותי: הרי המילים האחרונות בשיחה היו 'ומתוך שמחה וטוב לבב'... אני נזכר שחבר אחר שלי השיג עוד באותו לילה קלטת של שיחת-הקודש הנוראה ולא הלך לישון לפני ששמע שוב ושוב את השיחה של כ"ח ניסן. וכך עשה גם בלילות הבאים. היתה לנו הרגשה שאסור לתת לזעזוע הזה להיפסק.

ובאמת, ההתעוררות התחילה להתבטא בשטח באופן ממשי. מיד למחרת השיחה כולנו קמנו ל'סדר חסידות' של יום שישי, למרות שהיינו אחרי התוועדות שנמשכה כל הלילה. כשהלכנו ל'מבצעים' למחרת ביום שישי סיפרנו לכולם על מה שהרבי תובע מאיתנו כעת. בליל שבת הסתובבה שמועה שהרבי הודיע שהוא הולך להמשיך לדבר בהתוועדות השבת על הנושא הזה, לאחר שמישהו כתב לרבי שכוונתו בשיחת כ"ח ניסן לא הובנה. שוב נתקפנו בפחד: האם הרבי יצעק עלינו שוב?... ובסוף ממש שמחנו כשראינו שהרבי לא חזר שוב על הסגנון המפחיד הזה.

"הסתובבנו כהלומי רעם"

הרב אהרן קרניאל: בכ"ח ניסן הרבי פשוט בא 'לנער' אותנו. אם עד אז חיינו על מי מנוחות והרגשנו כמו ב'מלוה מלכה' חסידי, אם במשך מחצית השנה הראשונה של ה'קבוצה' היינו מאושרים על שזכינו לשהות בגן-עדן עלי אדמות, ועוד בשנת הסגולה של 'אראנו נפלאות', פתאום בא הרבי וכביכול 'הפך את הקערה על פיה'.

אתה עומד במרחק של שני מטרים בלבד מהרבי, רק לפני דקות אחדות עוד שמעת את הדיבורים ה'רגילים' על התקופה הנפלאה שאנו חיים בה ועל מעלתו של חודש ניסן וכולי, ופתאום הרבי מתחיל לפנות אלינו בטון תקיף ובנימה כואבת. פשוט התחלתי לרעוד בכל גופי, הלב שלי התחיל לדפוק ממש חזק. לדור הצעיר ששומע את השיחה הזו כיום בקלטת, או אפילו צופה בה בווידיאו, קשה להבין את ההרגשה הנוראה הזו.

אין לאנשים מושג איך הרגשנו כשהרבי פנה אלינו ואמר 'אני עשיתי את כל אשר ביכולתי, והדבר היחיד שביכולתי לעשות הוא שמכאן ולהבא הנני מוסר זאת לכל אחד מכם שתעשו את כל אשר ביכולתכם כדי להביא את המשיח תיכף ומיד ממש'. כולנו הסתובבנו ב-770 כהלומי רעם.

באותו לילה נועדה להתקיים התוועדות יום-הולדת של חברנו הרב יוסף גינזבורג (כיום ראש ישיבת חב"ד ברמת-אביב), עם המשפיע הגאון החסיד ר' מענדל מרוזוב. מטבע הדברים העלינו מיד בתחילת ההתוועדות את הנושא הבוער, וביקשנו מר' מענדל שיסביר לנו למה התכוון הרבי. ר' מענדל הבהיר לנו שאחת הנקודות המרכזיות ביותר בשיחה היא הכאב על כך שנמצאים בגלות פנימית בענייני עבודת השם, ובהמשך לזה התוועד ר' מענדל באריכות על הנושא של עבודת התפילה והסביר שזה מה שהרבי מתכוון בדרישתו הנוכחית. שהבאת הגאולה זה אומר עבודת השם אמיתית.

הרב דמיחובסקי: בחסידות מוסבר שמשמעות הגלות היא העלם והסתר על האמת האלוקית, והגאולה היא גילוי אלוקות בעולם. והקושי האמיתי של היהודי לחיות בזמן הגלות הוא משום שהנשמה אינה מסוגלת לסבול את ההעלם וההסתר.

ברוב המקומות בשיחות של הרבי מוסבר שהייעודים הגשמיים שמוזכרים בקשר לימות המשיח נועדו בעיקר למי שלא איכפת לו בינתיים מהבעיה העיקרית של הגלות, ולכן מבטיחים לו שבגאולה יהיה לו טוב גם בגשמיות, פרנסה ובריאות וכדומה. אבל עיקר הציפייה לגאולה היא בתור עידן שאמנם המעדנים יהיו מצויים כעפר, אבל גם חשיבותם תהיה כעפר בעלמא. זה מה שהפריע לרבי בשיחת כ"ח ניסן, שגם כשמדברים על הגאולה, חושבים על הדברים הצדדיים כמו הטובה הגשמית, ולא על עצם העניין.

הרב פלדמן: נכון, באמת הדיבורים האלה של ר' מענדל מרוזוב היו דברים שכל מי שלמד חסידות מבין אותם מעצמו. כדי לרצות משיח באמת, חייבים להבין ולהרגיש שהרוחניות זה העיקר בחיים. ובשביל זה אנחנו מוכרחים לעבוד על עצמנו, ללמוד חסידות ולהתפלל ב'עבודה'. בהתחלה היו בחורים ב-770 שלא קיבלו את זה וטענו: מה?

זה בסך-הכול מה שהרבי רוצה מאיתנו? עוד קצת לימוד חסידות, ועוד קצת עבודת התפילה? הרי לכאורה ברור שהרעש הגדול של כ"ח ניסן מביא בכנפיו משהו אחר, אבל בסוף מבינים שזה לא נכון.

הרב נועם רוט: כבר באותו לילה הרגשנו שהשיחה הזו מלמדת על פתיחת עידן חדש. לראשונה, אם אפשר להתבטא כך, הרבי דיבר בצורה הכי גלויה וברורה והניח הכול 'על השולחן'. מיד עם סיום שמיעת השיחה הרגשנו שזוהי שיחה מיוחדת, משהו שונה מתמיד.

כשהרבי אמר "איך גיב דאס איבער יעדערן פון אייך" [=אני מוסר זאת לכל אחד מכם], הבנו שזה משהו שאמור לדבר אישית לכל אחד. נשארנו ב-770 כדי לשמוע שוב ושוב "חזרה" – הקלטה של השיחה. אחר כך התקיימה התוועדות גדולה במטרה להבין למה מתכוון הרבי בשיחה. וגם אם רק אחרי כמה שבועות השטורעם הגיע לממדים גדולים ביותר, לפחות באופן כללי ההחלטות נתקבלו כבר באותו לילה: מהיום צריך להשתנות לגמרי ולהיות באופן נעלה באין ערוך בהשוואה להנהגה עד עתה.

תחושה שמשיח עומד להגיע בכל רגע

כולנו זוכרים גם את הטענה הכואבת שהשמיע הרבי בתוך השיחה, שבוודאי יהיו מתמידים שישננו את השיחה הזו, ובזה יסתיים העניין מבחינתם... מה היתה לדעתכם הנקודה הכי מרכזית של השיחה הזו? מהו בעצם המסר המעשי של כ"ח ניסן?

הרב גרוזמן: בימים הראשונים אחרי השיחה עדיין לא הבנתי מה בדיוק קורה כאן, ושאלתי את עצמי לא פעם לאן הרבי מוביל אותנו. זו היתה התגובה בהתחלה, אבל אחרי שבועות אחדים שבמהלכם שמענו עוד ועוד שיחות מהרבי, המסקנה היתה בלתי נמנעת: משהו קורה כעת בעולמות העליונים. הגענו למסקנה שבאמת מדובר על משהו מיוחד, תקופה בלתי רגילה, ואחרי עוד שיחה ועוד שיחה אתה קולט כמה העסק רציני.

אצלי באופן אישי ההכרה במהפך התרחשה בשיחת כ"ח סיון (יום מלאות 50 שנה לבואו של הרבי לחצי הכדור התחתון). פתאום אני שומע את הרבי מתבטא בשיחה ש"נשיא דורנו מאנט און פירט אויס אז די גאולה זאל קומען דווקא פון דעם ארט" [=נשיא דורנו תובע ומצליח להביא לכך שהגאולה תבוא דווקא ממקום זה.]

למשמע המילים האלו נהיה לי ברור שהרבי מדבר על תוכנית מוגדרת של משהו שעומד לקרות ממש כל רגע, כמו מפקד שמתכנן הסתערות לפרטי פרטים. כך היה גם אצל רבים מהחברים שלי, שכל אחד 'נתפס' בקטע מסוים באחת השיחות. היו מי שזה קרה להם בשיחה המיוחדת של ט"ו אייר, ואחרים התעוררו דווקא עם הופעת הקונטרס 'תורה חדשה'.

הרב דמיחובסקי: לי ברור (וזו דעתי האישית), גם בגלל הטון וגם בגלל התוכן, שבשיחת כ"ח ניסן הרבי לא בא לבשר לנו בשורה אלא להטיל עלינו תפקיד. הרבי מעולם לא השתמש במושג 'בשורה' אלא 'הודעה והכרזה'.

לדעתי, שיחת כ"ח ניסן – כמו כל השיחות של אותו קיץ – לא באה לבשר לנו שום בשורה משמחת וחגיגית. הרבי לא בא לגלות לנו את קץ הימים, ולא דיבר על ביאת המשיח כעל דבר שיודעים מתי הוא יקרה. למיטב הבנתי, לא היתה כאן שום בשורה חדשה של הרבי, וכל הדיבורים על 'בשורת הגאולה' של קיץ תנש"א בשקר יסודם.

עובדה היא שעד כ"ז אדר-ראשון תשנ"ב לא היה אף חסיד שהשתמש בביטוי 'בשורת הגאולה', וגם לא תמצא בכל שיחות של תנש"א-תשנ"ב את צמד המילים 'בשורת הגאולה'. לא ייתכן שיסלפו את דברי הרבי ב-180 מעלות! הרי כל ה'קאך' הגדול של הרבי בכ"ח ניסן היה סביב זה שאנחנו צריכים לפעול כדי להביא את הגאולה, ולא ייתכן שיבואו ויאמרו דבר הפוך לחלוטין, כאילו שהרבי כבר פעל את ביאת הגאולה בקרוב ממש ולנו נשאר רק לפרסם את זה לעולם כולו.

הרב גרוזמן: אני חולק על כך לגמרי. לי ולרוב המכריע של חבריי היה ברור בהחלט באותו קיץ שהרבי בא לבשר לנו שהגאולה עומדת להגיע בקרוב ממש. כשאתה נמצא בשעת מעשה ליד הרבי וחווה את כל המהלכים מקרוב, זה נחקק עמוק בנפשך באופן איתן ונצחי. לדוגמה: במעמד 'חלוקת הדולרים' הרבי עסק בעצמו בהפצת בשורת הגאולה. בפורום זה הרבי פגש אישים חשובים וגם כתבי רדיו, טלוויזיה ועיתונות והעביר להם ישירות את המסר לעולם הרחב – "להתכונן לקראת ביאת המשיח", "תכתוב שמשיח עומד לבוא" וכדומה. ואם עדיין היה מישהו ספקן שחשב שדברי הרבי בשיחותיו נאמרו בעולמות הרוחניים, הרי כששמע שהדברים נאמרו באנגלית פשוטה לכתב ה-.C.N.N, בוודאי השתכנע שהדברים מתייחסים לעולם הזה הגשמי. וכאמור, זו היתה התחושה של כולנו, כל הבחורים שהיו ב-770 באותה תקופה.

הרב דמיחובסקי: דבר אחד ברור: הרבי אמר בשיחת כ"ח ניסן 'ויהי רצון שיימצאו עשרה עקשנים שיתעקשו לפעול את הבאת הגאולה'. זאת אומרת: לרבי חסרים עשרה עקשנים, טיפוסים שמתנערים מאדישותם והעניין של הבאת הגאולה נוגע להם. זה כמו הביטוי של הרבי הרש"ב ב'תורת שלום' שכל אחד צריך לחשוב שהוא העשירי למניין, זה שבו תלויה השלמת כל העניין.

הרב מישולובין: כולנו חיינו באותם חודשים עם תחושה של מתח באוויר, תחושה שמשיח עומד להגיע ממש בכל רגע. עד כדי כך שבאופן ספונטאני התחלתי לכתוב לעצמי יומן-אירועים, כדי שלא אשכח שום פרט שקרה ברגעים הנפלאים שקדמו לביאת הגאולה. היה ברור לכולנו שאנחנו חיים ממש בתקופה הכי אחרונה לפני ביאת המשיח. אני זוכר גם שאחד מאיתנו החליט שצריך להכין הרבה 'משקה' למעמד הגדול של ביאת הגאולה, כמו שהבחורים ב-770 הכינו 'משקה' לפני הרגע הגדול של 'דידן נצח' בשנת תשמ"ז.

ה'מוטו' של השיחה

הרב פלדמן: לדעתי, הנקודה המרכזית של שיחת כ"ח ניסן היא זו שאתה, המנחה, הזכרת בעת ההתכנסות שלנו בשבוע שעבר. כוונתי לדברים שהזכרת בשם המשפיע ר' שלום חריטונוב, שהמוטו של השיחה היא זעקת הרבי: "ורחמנא ליצלן, ס'איז דאך רעכט אז היינט ביי נאכט וועט ניט קומען משיח, און אויך מארגן, און איבערמארגן..." [=שלא מופרך אצלם שהלילה לא יבוא משיח, וגם מחר ומחרתיים].
וזה מתקשר לדברי המשפיע ר' מענדל מרוזוב בהתוועדות של ליל כ"ח ניסן על הצורך להתחזק בעבודת התפילה. אני זוכר שהוא הסביר אז שהעולם, מלשון העלם והסתר, מפריע לנו לרצות את ביאת המשיח. הוא ניגן את הניגון הידוע שלו 'פרעגט די וועלט אן אלטע קשיא' [=העולם מקשה קושייה עתיקה], והסביר שעצם מציאותו של העולם היא-היא הקושיה וההסתר על האלקות, כי הציפייה למשיח לא הולכת ביחד עם אכילת תאוות ושקיעה בחומריות. אחדים מהבחורים התפלאו ושאלו אותו: האם רק זה מה שהרבי רוצה שנעשה כדי להביא את המשיח?! והוא הסביר להם שכתוב בחסידות שימות המשיח הם תקופה שבה יקויים הייעוד 'ונגלה כבוד הוי'', שהאלוקות תאיר בעולם בגלוי, וכדי להתכונן לזה אנחנו צריכים לזכך את עצמנו.

הרב רוט: זה נכון שבהתחלה שררה אי-בהירות מסוימת. בשבת הסמוכה, פרשת שמיני, אנשים קמו באמצע ההתוועדות והכריזו כל מיני הכרזות, אבל הרבי לא התייחס במפורש לתוכן הכרזות אלא רק הבהיר שהוא לא ביקש מאיש עצות מה לעשות...

הרב דמיחובסקי: כל ההכרזות הללו נבעו מהמחשבה המוטעית, כאילו שהרבי אמר שחסר מצידנו אקט מסוים שעד היום לא נעשה, והרבי רוצה שננחש לבד לאיזה אקט הוא מתכוון – בשעה שהאמת היתה שונה לחלוטין: הרבי דרש שאותם דברים שאנו כבר יודעים שהרבי רוצה מאיתנו, צריך שיהיה באמת איכפת לנו מהם, ושנעשה הכול מתוך הכרה פנימית ואמיתית, עד כדי כך שממש תהיה מופרכת אצלנו האפשרות שמשיח לא יבוא היום.

הרב פלדמן: למעשה, לפני ההתוועדות היו חילוקי-דעות בין כמה מהחסידים והתנהלו ויכוחים סביב השאלה מה צריך לעשות כשהרבי ייכנס להתוועדות. היתה תחושה כללית של חוסר אונים, איש לא ידע להגדיר באופן ברור למה הרבי מצפה מאיתנו כעת. בחלל האוויר שררה אוירה לא נעימה. מישהו הציע שאחד הנוכחים יבקש בשם כולם שהרבי יתגלה, אבל הרב דוד רסקין (בתור חבר 'ועד המסדר') הודיע שבכניסת הרבי הסדר יהיה כרגיל. בפועל, כשהרבי נכנס להתוועדות ניגנו 'עד מתי', והשיחה הראשונה היתה שיחה ארוכה שעסקה בנושא המשכת ה'בלי-גבול' בתוך ה'גבול'. היה נראה שהכול זורם על מי מנוחות.

הרב מישולובין: אבל אחרי השיחה הראשונה, קם החסיד הרי"ג (ע"ה) והכריז בקול זעקה כי מכיוון שכתוב 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים', לכן מבקשים שהרבי יגזור שהגאולה תבוא תיכף ומיד ובוודאי תתקיים הגזירה. ואז הרבי פתח מיד באמירת השיחה השנייה, ואמר כך: במקום לנצל את ההתוועדות כדי שכל אחד יחליט מה עליו לעשות בעצמו, מנצלים זאת כדי לחפש בשבילי עבודה חדשה. מה אני צריך לעשות – זאת אני יודע בעצמי.

בנוגע לבקשות ברכה, אני מביא את הפתקים אל הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר, והוא ממלא את הבקשות. ובנוגע להבאת הגאולה, אני יודע לבד מה עלי לעשות, ועושה ככל שידי מגעת, וכל מה שעשיתי עד עתה לא הועיל כדי להביא את הגאולה. הנני מוחל על ה'טובה' שמחפשים בשבילי תפקידים חדשים ועדיף שכל אחד יחליט בעצמו מה הוא צריך לעשות. וכפי שאמרתי [בשיחת כ"ח ניסן] שתעשו אתם כל אשר ביכולתכם. והכוונה בזה פשוטה: הוספה בלימוד התורה, פנימיות התורה ונגלה דתורה, הוספה בקיום המצוות בהידור, ועד לשלמות ההידור.

אי-הבהירות, והאכזבה הגדולה

הרב דמיחובסקי: עם כל הדעות שהיו לכאן ולכאן, ואחרי כל הבלבול הגדול שהציף את אנ"ש והתמימים בשבועיים הראשונים, באו כמה תשובות שכתב הרבי לאנשים והבהירו את העניינים. היתה למשל התשובה שכתב הרבי לר' רמי אנטיאן ע"ה, במענה למכתבו על ילד אחד בקייטנה בצפת שכלתה נפשו בציפייה לביאת המשיח: "הרי זו היא טענתי בהשיחה הידועה". במילים אחרות: זה מה שהרבי רוצה מאיתנו, שלא רק אותו ילד בודד, אלא כולנו, נצעק 'עד מתי' באותה מידה של תשוקה וציפייה. והיו עוד תשובות כאלה.

הרב קרניאל: באותם ימים ראשונים עדיין היתה אי-ודאות לגבי העניין. ואנחנו, הבחורים ב-770, עקבנו בדריכות אחרי כל תשובה שיצאה ואחרי כל פרסום ממעמד חלוקת הדולרים, וכך נשמנו את האווירה. לדוגמה, היתה אותה אישה שעברה לפני הרבי ואמרה לו: רבי, כל הזמן סמכנו עליך שתביא את הגאולה, ועכשיו אתה מטיל זאת עלינו... והרבי ענה לה: אם את סומכת עלי, אז אני אומר באופן ברור שהתפקיד מוטל עליכם. דברים בסגנון דומה השיב הרבי לר' מרדכי בן-דוד.

הרב דמיחובסקי: אבל אחרי התשובה הארוכה שכתב הרבי לאחד השלוחים באירופה, הכול נהיה ברור מאוד. וזה לשונו הקדוש (במענה לפתק של חתימות אנ"ש על הדרישה שהרבי יתגלה כמלך המשיח): "לא בזה מדובר כלל, כי אם במענה על-פי שכל למה שדיברתי ברור. ובכל הנ"ל אין אף תיבה אחת של מענה. כיון שגם אחרים 'עונים' על-דרך-זה, הרי זה ברור שאין אצלם אף תיבה אחת של מענה. ולמה עלי מאטערין זיי [=לייגע אותם] חס-ושלום, ויעבדו ה' בשמחה וטוב-לבב, והשם יצליחם. אזכיר על הציון".

זאת אומרת: הרבי מביע אכזבה גדולה מזה שיש מי שכנראה עדיין אינם מבינים את כוונתו בשיחת כ"ח ניסן, ולכן אין טעם לדרוש ולתבוע מהם, "מאטערין זיי ח"ו", ללא כל תועלת. לאנשים כאלה אומר הרבי: אם אתם לא מסוגלים להתעלות מעל לרמה הזאת, אם בין כה וכה אינכם מבינים אותי – עדיף שתמשיכו לעבוד את ה' בדרך שלכם, אבל אין לזה שום קשר עם מילוי ההוראה בשיחת כ"ח ניסן. וחשוב להדגיש שהתשובה הזו בת עשר השורות היתה הפתק היחיד, הארוך והמפורט שכתב הרבי בעניין זה.

הרב פלדמן: הפתק הזה משתלב באופן ברור וישיר עם השיחה של כ"ח ניסן. הרבי בעצם אומר לחסידים: אני ביקשתי ותבעתי שיהיה לכם איכפת מהבאת הגאולה, אז אל תזרקו אלי את הכדור בחזרה. לכן, גם היה ברור שכאשר הרבי דיבר בכ"ח ניסן על הצורך לטכס עצה, הוא לא התכוון שיבואו ויציעו לו עצות חדשות. זו לא היתה הוראה להמציא עוד עצה ולחדש עוד פטנט איך להביא את המשיח, אלא הודעה שמעכשיו והלאה המשימה מוטלת עלינו.

המבצע פרץ במלוא ה'שטורעם'

הרב רוט: בשבת פרשת תזריע-מצורע הרבי נתן לנו הוראות ברורות ביותר כאשר הבהיר שהדרך הישרה להבאת הגאולה היא להוסיף בלימוד התורה בענייני משיח וגאולה. למרות שגם באותה שבת עדיין היה זכר לבלבול הראשוני: מישהו עלה עם בקבוק 'משקה' והכריז כנהוג על אירוע כלשהו. לפני זה הרבי התבטא "שיכריזו על האירועים, וההכרזה הזו תפעל ותישמע בכל סדר ההשתלשלות", ואחר כך אותו אדם אמר שלדעתו הרבי התכוון שהוא יכריז הכרזה מסוימת...

אבל כאמור, בשבת ההיא, פרשת תזריע-מצורע, הרבי נתן את ההוראה המפורטת של לימוד עניני ומשיח וגאולה. ואז אנ"ש והתמימים ב-770 ובכל רחבי העולם מיד התחילו ליישם את ההוראה ברצינות. תלמידי התמימים ב-770, לדוגמה, ארגנו בכל ישיבות חב"ד בעולם משמרות של לימוד עניני משיח וגאולה מסביב לשעון (קראו לזה "מעגל עולמי").

ואז הפך הנושא הזה של לימוד ענייני משיח וגאולה להיות הביטוי המעשי הבולט ביותר של ההוראה 'עשו כל אשר ביכולתכם'?

הרב מישולובין: בשלב הראשוני עוד לא היה הרבה חומר לימודי מוכן בנושא הגאולה, כמו שיש היום. אבל העיקר היתה האווירה שמסביב לזה. הבחורים שארגנו את 'המעגל העולמי' ישבו ותיאמו עם ישיבות חב"ד בכל העולם את השעה המתאימה להם במשך היממה, והמבצע פרץ במלוא ה'שטורעם'. הדיווחים שנמסרו על כך לרבי קיבלו כמה תשובות מעודדות, ושמעתי שחודש ימים לאחר מכן הרבי התעניין אם המבצע הזה עדיין נמשך.

הרב קרניאל: באמת הורגש בשלב ההוא מחסור בספרי לימוד בענייני הגאולה, וכשחברנו הרב מנחם דוברוסקין הוציא לאור חוברת של מפתחות לספרים בענייני הגאולה, זכה שהרבי יתייחס לזה בהתוועדות: "ובפרט שזה עתה הוציאו לאור מפתחות לענייני משיח וגאולה, כך שקל יותר למצוא כל עניין". כך התחלנו ללמוד את ענייני הגאולה ולחיות משיח באמת.

הרב גרוזמן: אני נזכר שאחד המארגנים של המשמרות שהתקיימו 24 שעות ביממה ללימוד ענייני גאולה ומשיח, ביקש ממני להשתתף במשמרת שתהיה בשעה של 'סדר נגלה'. באופן טבעי סירבתי, אבל הוא לא הרפה וטען טענה שנאמרה בשיא הרצינות: 'מדובר במבצע שיימשך רק כמה ימים, עד שמשיח יבוא'...

למי התכוון הרבי?...

הרב מישולובין: הנושא הזה קיבל תנופה מיוחדת החל מט"ו אייר. באותו יום הגיעה ל-770 מארץ-הקודש החוברת הי"ב במספר של ה'דבר מלכות' (החל מחודש טבת תנש"א החל הרב טוביה פלס להדפיס מדי שבוע ברבבות עותקים את ה'הנחה' שהגיה הרבי בקביעות מהתוועדות השבת האחרונה לשבועון 'כפר חב"ד' והוכנסה לעיתון במדור 'דבר מלכות' – ומכאן שמה של החוברת, שכללה גם את ה'ליקוט' האחרון וכדומה). המיוחד בחוברת 'דבר מלכות' זו היה שהיא הוקדשה כולה לנושא הגאולה וכללה ארבעה שיחות יסודיות בענייני משיח וגאולה, בהתאם להוראת הרבי.

במשך היום נפוצו שמועות שהקונטרס יודפס ב-770 באלפי עותקים והרבי יחלק עותק כזה לכל אחד ואחד. והחידוש שבדבר היה כפול: ראשית, הרבי עומד לחלק חוברת שמוקדשת כולה לענייני גאולה ומשיח. שנית, הרבי בעצמו מחלק חוברת שהכיתוב על דף השער שלה הוא 'דבר מלכות מכ"ק אדמו"ר שליט"א'! (נודע שהרבי נתן למזכירו הרב גרונר, בעת שיצא במעלית לתפילת מנחה, את חוברת ה'דבר מלכות' והורה לו שידפיסוה בדיוק כפי שהיא, היינו עם הכותרת 'דבר מלכות').

ההודעה הרשמית על כך נמסרה לציבור מפי הרבי עצמו בשיחה מיוחדת ופתאומית שאמר באותו יום לאחר תפילת מנחה, ובמהלכה דיבר הרבה אודות המסירות-נפש הדרושה להבאת הגאולה.

הרב פלדמן: הרבי דיבר באותה שיחה על כך שההימצאות בגלות היא מסירות-נפש שאין למעלה הימנה וצריך לעורר רעש גדול בעניין של "עד מתי". כשהרבי דיבר שם על עניין הקרבנות, הוא אמר שזה שעם ישראל איפשר לקב"ה להשאיר אותו בתור 'קרבן' בגלות במשך קרוב ל-2000 שנה, אין לך קרבן למעלה הימנו! הרבי גם התבטא שם שעצם זה שיהודי אינו 'מבלבל' את כל סדר-השתלשלות ואינו מתערב ב'בעל-הבית'שקייט' של הקב"ה, כדי שלא לאפשר מציאות כזו שבנו יחידו של הקב"ה יישאר בגלות – זוהי מסירות-נפש שאין גדולה הימנה! עכשיו אני שואל אתכם: למי התכוון הרבי כשאמר שיהודי היה יכול להתערב בענייניו של הקב"ה אך אינו מתערב?... זו היתה שיחה מאוד ארוכה ומאוד כואבת, שחידדה אצל כולנו את זעקת 'עד מתי' מתוך רגש וס