הרב יוסף הרטמן 

"מזכיר הרבי נלקח מאיתנו"... 
בתוך כל הבשורות הנוראיות שנחתו עלינו בחודש שחלף, זו הייתה הקשה מכולן עבורי. 

העוזר לספור את היהלומים

"כבוד הרבי כיצד אתה מסוגל בגילך הגבוה לעמוד על רגליך במשך שעות ארוכות ולחלק דולרים לאלפי אנשים?" כך שאלה אישה מבוגרת את הרבי. הרבי ענה לה: "כאשר סופרים יהלומים לא מתעייפים"... 

כל חסיד מאמין שיש לרבי נשיא דורנו כוחות מעל הטבע. הרבי לא יישן לילות רצופים בחודשי תשרי העמוסים, הרבי מיעט מאד באכילה, הרבי התוועד במשך שעות ארוכות ללא הפסקה! 

הרבי עמד שעות ארוכות וחילק דולרים לאלפים, קרא פני"ם בציון הקדוש במשך שעות רבות ועוד. 

אך האם מישהו חשב כיצד המזכיר הנאמן, הרה"ח ר' יהודה לייבל גרונר ז"ל עמד פיזית במטלות האלה?! עובדה זו, משכה את תשומת ליבי כאשר הגעתי, בע"ה, בפעם הראשונה אל הרבי נשיא דורנו. היה זה בז"ך באלול ה'תשכ"ב. זכינו להיות ה"קבוצה" של תשרי תשכ"ג שמנתה שישה תמימים בלבד. 

ראיתי מקרוב את עבודתם המסורה והנאמנה של צוות המזכירים, בחדר צר, עמוס בספרים ובמכתבים, עם מכונות כתיבה מיושנות וטלפון ישן אחד! 

הגה"ח הרב גרונר ז"ל, עמד ליד חדרו של הרבי נשיא דורנו לפני ר"ה, במשך לילה תמים והכניס אנשים ל"יחידות", עמד בקבלת הפני"ם בערב ר"ה, בחלוקת הלאקח בערב יו"כ ובהושענא רבה, יומיים ר"ה ויום כיפור עמד על רגליו בלי לנוח, ועוד ועוד. למחרת הגיע לעבודתו ליום חדש עמוס ודחוס.

עובדות אלו הדהימו אותי. איזו מסירות?! איזה ביטול עצום?! איזו הקרבה?! פשוט לא יאומן למי שלא ראה בעיניו!
אין לי מילים, יקצר המצע לתאר ולספר על הביטול הפנימי, המסירות העצומה, "הנחת כל עצמותו" כפי שמבואר בחסידות, עבור הרבי נשיא דורנו. כפי שנכתב בתורה על יהושע בן נון : "נער לא ימיש מתוך האוהל".

לילות כימים, חגים ושבתות, בימי החורף הקפואים של ניו יורק ובימי הקיץ הארוכים והלוהטים הוא אצל הרבי, חושב על הרבי, חי עם הרבי. 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע! 

אינני יודע אם בדורות הקודמים אצל רבותינו נשיאינו הקדושים, היו מזכירים כאלו שעבדו ללא לאות, במסירות אין קץ. המציאות הייתה אחרת באותם דורות. רבותינו נשיאנו האדמורי"ם הקודמים לא עמדו שעות רבות לחלק דולרים, לחלק "כוס של ברכה", לאקח וכו'. כמובן, גם המזכיר או המשב"ק לא נדרש לעמוד צמוד לידו.

בן בית אצל הוריו ואצלו

בחודשים: תשרי תשכ"ג ותשרי תשכ"ח זכיתי להתארח אצל הוריו היקרים: הרב החסיד התמים רבי מרדכי ישעיה גרונר זצ"ל וזוגתו הרבנית הצדקנית מרת מנוחה רחל ז"ל, היא הייתה בת דודה ראשונה של סבתי –אם אבי - הצדקנית מרת רייזל - שושנה הרטמן. שתיהן גדלו יחד כמו אחיות בחברון עיר האבות ת"ו. הרה"ח לייבל וגדל בבית שכולו מסירות נפש, הכנסת אורחים מדהימה. אך על כך בפעם אחרת בל"נ. 

לאחר מכן ב"שנת השבעים" תשל"ב זכיתי לנסוע לי"א ניסן הגדול התארחתי בביתו של ידידי ומשפיעי היקר והמסור הרב לייבל וביתו. בחודשים: תשרי תשל"ו ותשרי תש"מ שוב זכיתי להתארח בבית גרונר. 

אז ראיתי מקרוב כבן בית את עבודתו המסורה שלא ניתנת לתיאור כלל.
לדוגמה: ערב ראש השנה הוא היה ליד הרבי בתפילה, בקבלת הפני"ם, אח"כ באוהל הקדוש על כמעט לפני הדלקת נרות. חזר הביתה לאחר יום עמוס לעייפה, לכמה דקות בלבד! 

שוב באו שני ימי הדין, עמד על רגליו מאחורי הרבי כל התפילות מבלי לשבת רגע. ביום השני לאחר מנחה "התוועדות" שוב עמד על רגליו. לא ישב אף פעם בהתוועדויות. לאחר מכן "כוס של ברכה" שעות רבות. 

זוכרני כיצד נכנס לביתו בערב יום כיפור לאחר שהיה צמוד ליד האדמו"ר נשיא דורנו משעת בוקר מוקדמת: הכפרות, התפילה, חלוקת לאקח לאלפים, מיד מנחה, ברכה לתמימים. 

הוא הגיע לכמה דקות לטעום משהו כעין "סעודה מפסקת" ומיד רץ בחזרה ל770 ! לא אשכח זאת לעולם. אלו דברים לא מובנים כלל בשכל האנושי. מניין שאב כוחות גופניים כבירים לעמוד בלחץ האדיר הזה?! ----------- 

חודשי תשרי בבית משפחת גרונר היקרה, מכניסי האורחים, בשמחה במאור פנים ביד רחבה, הפכו עבורי, לימים נפלאים, מלאי חוויות, ומרוממי נפש. 

כל ארוחה הפכה ל"התוועדות" חסידית. ר' לייבל, כך קראנו לו בקיצור, היה שופע סיפורים אותנטיים, חוזר מאמרים, שיחות, הוראות שונות ומרתקות,ששמע מאנשים שיצאו מ"יחידות".

חלק מהדברים פורסמו כבר בבימות שונות. בפרט בחג הסוכות ההתוועדויות נמשכו עמוק לתוך הלילה. לפתע, היו מגיעים שכנים ותמימים ש"הריחו" שיש כאן מה לשמוע...

ר' לייבל דאג לא רק לרוחניות של אורחיו המרובים שהסבו בכל שבת וחג מסביב לשולחנו. הוא דאג גם לגשמיות. אם אורח התבייש לאכול הוא שם לב לכך והאיץ בו לאכול. ביום הראשון לבואי אמר לי: "אתה יודע שאנחנו עסוקים קצת. המקרר פתוח תיקח מה שאתה רוצה"... "בלי פרוטקציה"! הרב לייבל גרונר לא עשה "פרוטקציה" לידידים ולקרובי משפחה.

הוא דאג בראש ובראשונה לבריאות הפיזית של הרבי. "לא להטריח את הרבי אפילו לשנייה אחת" - כך שינן באוזנינו. לפני ה"יחידות" הזהיר את הנכנסים לקצר, מי שהאריך היה נוהג לפתוח את הדלת באמצע היחידות. אם הרבי היה מסמן לו לסגור נאלץ לציית כמובן.  רק פעם אחת ויחידה במשך עשרות שנים, זכיתי ל"פרוטקציה" שלו.

מעשה שהיה כך היה:

בחודש תשרי תשכ"ג, כאמור הפעם הראשונה שלי אצל הרבי, התקיימה התוועדות בסוכה הגדולה מאחורי 770. ביום השני של חג הסוכות. נטלו ידיים לאחר מנחה. ההתוועדות נמשכה משעה 6:00 עד 9:00 זכינו לשמוע שיחות קודש וכן מאמר: "בסוכות הושבתי" לאחר הבדלה התקיימה חלוקת "כוס של ברכה". 

לפתע הודיעו לי כי הגיעו אלי בני דודים מניו יורק. מר צבי ויפה כהן, גם הם קרובי משפחה של משפחת גרונר, כמוני. הם בקשו שאקחם להכיר את הרבנית מרת מנוחה רחל גרונר ז"ל. חשבתי לעצמי עד שהתור יסתיים אספיק לחזור. אך, נכונה לי אכזבה.

חזרתי לסוכה והנה הסתיימה חלוקת "כוס של ברכה". בדיוק פגשתי את הרב לייבל וספרתי לו שאיחרתי, כי באו אורחים ולקחתים וכו'. הוא כנראה ראה את פני הנפולות... זה ה"תשרי" הראשון שלי! כבר הפסדתי "כוס של ברכה"...

הוא נכנס לרבי ושאל אם אוכל לקבל "כוס של ברכה"? לפתע, נפתחה הדלת של "גן עדן העליון"= חדר קדשו של הרבי ונקראתי להיכנס פנימה. בזכותי, עוד שני מאחרים קבלו. הרבי עמד ליד השולחן, בידו הקדושה אחז גביע - יין ושאלני באידיש, בחיוך: "מה קרה"? מדוע איחרת"? "מוציאים כל כך הרבה כסף 12 מאות לירות לנסיעה"....התחלתי לגמגם מרוב התרגשות ולבסוף הצלחתי להסביר כי הגיעו בני דודים במיוחד ולקחתים למשפחת גרונר.

הרבי חייך תוך כדי מזיגת היין ואמר לי באידיש: "נו, שיהיה כפליים לתושייה, לשנת הצלחה"... יתכן שהוסיף "בכל העניינים".... כך זכיתי בעוד "יחידות". באותו תשרי ראשון ומופלא ראיתי את אהבת ישראל העצומה של הרבי שלנו!

המשפיע העולמי הנודד

לאחר היום המר והנמהר "ג' בתמוז" בו הסתלק מאיתנו, לעיני בשר, אבינו רוענו מלכנו ונותרנו יתומים, שבורים ונדכאים. שינס הרב הגאון החסיד יהודה לייב גרונר את מתניו, למרות גילו המבוגר, החל לשמש "משפיע עולמי נודד" הוא טס עשרות אלפי ק"מ בשנים הללו, לכל קהילה שהזמינה אותו. הוא עודד, חיזק, ניחם, הפיח רוח חיים בחסידים השבורים ובתמימים. הוא חיזק מאד את ההתקשרות הפנימית- הנפשית לרבי נשיא דורנו ולקיום כל הוראותיו. 

זכינו לארח אותו בבי"ס חב"ד בנות בנחלת הר חב"ד בכ"ו בשבט תשנ"ח. המנהל הרב יוסף מעטוף ואנכי שעבדתי כרב ביה"ס קבלנו אותו בהתרגשות רבה.

מזכיר הרבי הריל"ג במהלך הביקור בבי"ס חב"ד בנות

הוא הגיע מלווה ביו"ר צא"ח בנחלת הר חב"ד הרה"ח ליפא קורצוויל - שהקב"ה ישלח לו במהרה רפואה שלימה. זה היה יום מיוחד בביה"ס. כ400 בנות עם המחנכות, הצוות התכנסו לשמוע דברי חיזוק ועידוד. הבנות הכירו אותו מקטעי הוידיאו שהקרינו להן במשך השנים כשהוא עומד ליד או מאחורי הרבי נשיא דורנו.
 

זכינו שיתארח בבית הכנסת המרכזי בנחלת הר חב"ד כמה פעמים. בכל פעם הוא הצליח לרתק מאות אברכים ותמימים במשך שעות רבות.

בכל פעם שהגיע לארץ הקודש ל"התוועדות" או לרגל שמחה משפחתית. נסע לעיר הקודש חברון ת"ו להשתטח על קברי האבות במערת המכפלה. כן, לעלות לציון הקדוש של הרבנית הצדקנית מנוחה רחל זיע"א שהייתה סבתא-רבה של אמו שזכתה להיקרא על שמה.

הריל"ג בביקר בחברון, תשנ"ז

זכיתי לנסוע עימו באחת הנסיעות הראשונות בתאריך: ז' במנחם אב תשנ"ז. התפעלתי כיצד הוא מדבר לחיילים ממשמר הגבול ומשכנעם להניח תפילין. הוא הסתובב עם פנקסו ורשם את שמות החיילים ואימותיהם כדי להזכיר לברכה בציון הקדוש. החיילים התרגשו מאד לשמוע שזהו המזכיר של הרבי מליובאוויטש. 

באותו פרק זמן הגיע לחברון זוג השלוחים החדש הרב דני כהן ומשפחתו. הרב ר' לייבל התוועד ארוכות בבית כנסת האדמו"ר האמצעי= הרבנית מנוחה רחל.

דרבן לפעילות, תבע, דרש לפעול להפצת המעיינות ולהתקשרות לרבי נשי"ד. כדי לזרז את הגאולה....כן סייר בציון הרבנית הצדקנית, בציון ישי ורות ב"תל רומיידה" בבית רומנו=ישיבת תורת אמת שנקנתה ע"י כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע. הוא האזין להסבריו של הרב הלל הורביץ על מפת חברון ופיתוח היישוב היהודי. את הנסיעות ארגן ידידי הרב ליפא קורצוויל.

הריל"ג בביקור בחברון. תשנ"ז

התוועדות בלבת - אש ומטוס קפוא

"זרם חשמל" עבר בין חברי הקבוצה, שזכתה בדיוק לפני עשרים שנה לטוס לליובאוויטש ומשם לרוסטוב. היה זה במלאת שמונים שנה להסתלקות כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע. המסע אורגן ע"י צעירי חב"ד. נסענו מארץ הקודש עשרות חסידים, משפיעים, ותמימים. 
לפתע עברה הידיעה כי יצטרף אלינו הגה"ח המזכיר הרב ליבל גורנר שיבוא במיוחד מארצות הברית. 

אותה נסיעה היא חוויה שלא תישכח אצל כל הנוסעים. היינו אמורים להמריא משדה התעופה בויטבסק ביום שישי בבוקר לרוסטוב כדי להתוועד ברוסטוב לרגל "ב' בניסן". אך הקב"ה רצה אחרת. מנועי המטוס קפאו מהשלג. אברכים עלו על המטוס ובעזרת קרשים ומקלות ניסו להוריד את השלג אך ללא הצלחה... השעות נקפו. 

בנתיים אנחנו באולם הריק של שדה התעופה הישן. צעירי חב"ד הביאו מיד משקה וכיבוד והתקיימה התוועדות נפלאה ומרוממת באווירה עילאית. הרב גרונר ריתק במשך שעות את הקהל. כן התוועדו אז ובשבת קודש המשפיעים הרה"ח משה נפרסטק ז"ל והרה"ח שלום פלדמן  ז"ל. ויבדלח"ט - הרה"ח מיכל וישצקי שי'. הייתה זו התוועדות בלבת אש בתוך ים הקרח מסביב. 

בדרך לליובאוויטש עם הרב גרונר. תש"ס

לאחר מכן התוועדנו במלון בויטבסק במשך כל השבת ללא הפסק! -----

ב"ה, זכיתי גם השנה, להיות בכינוס השלוחים העולמי, לפגשו ב770 .כרגיל התנשקנו. הוא שאל בשלום בני ביתי. תמיד היה אומר איזו אמרה חסידית או סיפור. הוא נאות להצטלם איתי. לא האמנתי שזה יהיה הצילום האחרון, לעת עתה.... ר' לייבל היה צלול בדעתו, הרגיש טוב רק ההליכה הייתה קשה עליו. מי האמין שהנגיף הארור הזה יכריע אותו?!

הרב החסיד, המזכיר הנאמן והמסור, הותיר את משפחתו היקרה והחשובה אבלים וכואבים. כל אנ"ש בארץ ובעולם שותפים לאבל הכבד. 
"וידום אהרון"!

גם אני בפרט, באבל כבד, בהלם רב ובצער עמוק. קשרי ידידות אמיצים של קרוב לחמישים ושמונה שנים. חסיד משכמו ומעלה שהותיר את חותמו בתחומים רבים. עשרות אלפים מאנ"ש ולא מאנ"ש זוכרים אותו בהערצה ובהערכה. 

את הסבלנות שלו בלי גבול. את מאור הפנים החיוך והשמחה בו קיבל כל אחת ואחת ללא הבדל עדה, מוצא שיוך קהילתי. 

ר' לייבל נזכור אותך לעד וננצור את אישיותך המיוחדת,  נזכור את תביעתך הנמרצת לחזק את ההתקשרות לרבי ללימוד המאמרים והשיחות, לביצוע התקנות, ליישום המבצעים הקדושים. 

עוד מעט קט ובע"ה נזכה להתראות עם הרבי שלנו לנצח "והקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם, יחד עם כל אחינו בני ישראל ואנ"ש היקרים, האהובים  והחשובים שנקטפו מאיתנו מאז ועתה במגיפת הקרונה הנוראה הזו.

תנצב"ה, יהי זכרו ברוך!