לא מעט פעמים, בארץ ובעולם, פגשתי במזכירו של הרבי הרב יהודה לייב גרונר ז"ל.

באירועים חשובים. בשמחות. וגם בעתות עצב.

אין ספור תיעודים ממנו נלכדו בעדשת מצלמתי.

על כל אחד מהם, יכולתי לכתוב לכם מגילות ארוכות.

במסגרת הזו אולם, בחרתי להתמקד בתמונה מיוחדת אחת. תמונה שנחקקה במוחי ומלמדת הרבה יותר מאלף מילים על דמותו של המזכיר.

זה היה בטיסת אל על ארוכה, שארכה למעלה מעשר שעות. הרב גרונר ישב במחלקת עסקים ולא עצם עין אפילו לרגע אחד.

הוא נותר חבוש בכובע ועטוי בסירטוק, ולמד ללא הרף מתוך ספר קודש שהביא עמו.

במהלך הטיסה ניגשו אליו הדיילות וביקשו ממנו ברכה.

הרב גרונר עצר את לימודו, והתייחס אליהן בצורה ממש מיוחדת ואישית.

לאחר מכן, שאלתי אותו: איך? מדוע התייחס אל כל אחת מהן בכזו חביבות וחשיבות?

הוא השיב שכך הייתה הנהגתו של הרבי, וכך תבע בנו הרבי להתייחס לכל אחד ואחת.

ואולי זה אחד מהמאפיינים הבולטים ביותר של הרב גרונר ז"ל. להתייחס לכל אחד שניגש אליו, ממרום מעמדו וגילו, במאור פנים ובחיוך כובש.

יהי זכרו ברוך.