על בימה בכיכר השבת בירושלים, יחד עם מאות רבנים ואדמו"רים, נשא מזכיר הרבי הרב יהודה לייב גרונר את אחד הנאומים התקיפים והנרגשים בחייו. זאת בשנת תשנ"ט באירוע הזיכרון שנערך בתום ה'שלושים' לקדושים השלוחים גבי ורבקי הולצברג הי"ד.

ראשי פרקים בתרגום חופשי מדבריו של מזכיר הרבי הרב יהודה לייב גרונר:
"בנוגע למצוות התורה, כתבו 'וחי בהם'. תורת החסידות מגלה את הפנימיות בכל עניין בתורה. על הפסוק 'וחי בהם' מסבירה החסידות שבשעת עשיית מצווה יש לעשותה מתוך שמחה וחיות. באה החסידות ומוסיפה 'דערהער': מכל מצווה יש ללמוד הוראה בחיים. 

בחסידות מובא שחנוכה מביאה לעולם לא רק 'אורו של משיח' אלא גם 'עצמות ומהות'! מה מלמדת אותנו מצוות חנוכה? "משתשקע החמה עד שתכלה רגלי דתרמודאי". רואים שנרות המקדש, מצוותן שעה ורבע לפני שתשקע השמש, כשהשמש עדיין זורחת. ובחנוכה - דווקא משתשקע החמה.

רבותי! לפני חודש עם ישראל ראה 'שקיעת החמה' - של כמה וכמה נשמות מעם ישראל, קדושים וטהורים שהיו בבחינת 'שמש' - זיכו והאירו נשמות רבות מעם ישראל. אין לנו זכות לבכות, לומר הספדים ולשקוע בייאוש ח"ו. הקב"ה מביא לנו נתינת כח: מתי מתחילה ההדלקה דווקא? 'מצוותה משתשקע החמה'. מוסיף והולך, מיום ליום ומרגע לרגע, יש להוסיף ולהביא עוד ועוד אור לעולם. מזה צריך ללמוד הלכה למעשה: אי אפשר לצאת ידי חובה ב'הספדים', צריך שיהיה 'נר מצווה ותורה אור', להוסיף עוד ועוד תורה ואור בעולם.

"גבריאל נח ורבקה חיו כנרות להאיר"

ר' גבריאל נח ורבקה, שני קדושים וטהורים, שתי נשמות במלוא מובן המילה, 'לבעדיקע' נרות חנוכה (נרות חנוכה שמחים). בהם ראו 'וחי בהם', הם חיו עם נרות חנוכה, וקיימו 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך', עזבו הכל, גשמיות ואפילו רוחניות, שיכלו לשבת על התורה ועל העבודה, ויצאו להאיר את העולם.

כתוב במצוות חנוכה 'על פתח ביתו מבחוץ'. ומסבירים המפרשים: על פתח החצר ולחוץ. רואים שכח חנוכה גדול כל כך, שמאיר גם לבחינת 'חוץ', אפילו במקום הקליפות והסט"א.

גבריאל נח ורבקה העמידו המנורה שלהם לרשות הרבים, הם ידעו שזה רצונו של הרבי ושל הקב"ה. 'נר ה' נשמת אדם', כל יהודי הוא מאור.

יתכן מצב של 'משתשקע החמה', באו הם והדליקו את הנשמה, 'עד שתהא השלהבת עולה מאליה'. לא הסתפקו במה שיש, אלא הוסיפו 'מוסיף והולך', ובכל יום ויום קרבו עוד יהודי ועוד יהודי. מהיכן הם לקחו את הכח? מנר חנוכה.

אמר הקב"ה לאהרן: "שלך אינה בטלה לעולם", ופירשו זאת על נר חנוכה. מסביר הרבי, שאין דבר בעולם שיכול לכבות נר חנוכה. נשמה של יהודי היא חלק אלוקה ממעל ממש, ואי אפשר להפריד אותה מהקב"ה. "אף על פי שחטא - ישראל הוא". למרות שחטא - הוא בגדר 'ישראל' - המדריגה הגבוהה של עצמיות הנשמה.

נח ורבקה לקחו את עצמיות הנשמה, ואיתה פעלו 'עד שתהא השלהבת עולה מאליה'.
המעשה הוא העיקר: צריך ללמוד משני נרות אלו איך לעשות טוב בעולם.

'הנרות הללו קודש הם', שניים אלו - יחד עם שאר הקדושים הי"ד, הגופים שלהם נותרו קדושים וטהורים. והחי יתן אל ליבו, צריך ללמוד מזה מעשה בפועל, שאין להסתפק במה שנעשה אתמול, אלא המחר צריך להיות טוב יותר. יש ללמוד מאלו שמסרו את נפשם וזה יהיה הכבוד הגדול ביותר והזכרון האמיתי מהם.

שנזכה שתתגלה פנימיות התורה היא תורת החסידות, וכמו שאמר המשיח לבעש"ט על שאלתו 'אימתי קאתי מר - כשיפוצו מעיינותיך חוצה", דווקא 'מעיינותיך' ולא מספיק כל מה שהיה קודם לבעש"ט. שנזכה לראות בביאת משיח תיכף ומיד ממש.

צפו בוידאו המלא: