אסופת מילים בלב שבור ומרוסק, עם הלקח מאיתנו בחטף הרב יהודה לייב ע"ה גרונר, מזכירו הדגול של כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו בכל שנות הנשיאות ועוד קודם לכך, בשל האוייב הבלתי נראה - הנגיף.

ראשית אקדים, לא איש כתיבה אנוכי. אך המילים שותתות מתוך הלב וברצוני לכתוב ולשתף את רגשותיי ממבט של אחד שהתפלל איתו באותו בית כנסת (שול) בעשור האחרון, כשההליכה כבר היתה כבידה עליו לצעוד מביתו למניין בשבתות בחדרו הק' של הרבי.

זכינו, והאוצר הזה התפלל איתנו וזכינו לשפע עצום של מנהגים וגילויים על הרבי ממקור ראשון. כאשר רב הנסתר על הנגלה.

כמובן שהיו גילויים וסיפורים בשפע, ודווקא לא על השנים שלפני ג' תמוז תשנ"ד, עת נסתר מענינו לע"ע זיו קדשו של נשיאנו, שחלק גדול מהקוראים יודעים עליו, אלא על הרב גרונר ב"חיי האזרחות" של אחרי ג' תמוז.

הרב לייבל גרונר, שהיה צמוד לרבי במסגרת עבודתו למעלה מ 40 שנה, ומיד אחרי ג' תמוז בלי לחשוב הרבה החל לטוס ברחבי העולם להתוועדויות וכנסים ממש עד לאחרונה, על מנת לתרום מהשפע העצום שהיה לו עבור הקהל הרחב.

ועל אף שבגילו בשנים האחרונות המלאכה כבר היתה מלווה בהמון מאמץ הוא לא היסס ולא האט מהקצב. כי בתור חסיד אמיתי ומקושר בלב ובנפש לרבי, הוא ידע שיש לו שליחות להנחיל את הידע הזה לדור הבא. והוא לא עצר.

ישנה אימרה ששמש / גבאי של רבי לא יכול להיות חסיד... אצל הרב גרונר זה פשוט לא עבד! בהתוועדויות הנושא המרכזי היה התקשרות לרבי, באופן שהוא הדגים בעצמו ובהנהגתו, כמו שאמר לנו תמיד: "לפני כל מה שאנחנו עושים, יש לחשוב מה הרבי היה אומר על כך, האם מתאים להתנהג כך או לא".

דבריו בהתוועדויות שלו - יחד עם הנסיון הוותיק - היו מלאים במרץ ובחום חסידי, כמו משפיע צעיר לימים באחת הישיבות של חב"ד. הן מבחינת היכולת להתוועד שעות ארוכות ללא הפסקה, והן מבחינת טון הדיבור שלו שלא תאם את גילו המתבגר.

דרך אגב אציין, שכשהיו מציעים ללוותו לביתו ולתמוך בו בעליה מה"שול" הממוקם על פינת רחובות קארול וסקנקטדי לכיוון ביתו אשר על רחוב פרזידנט, לא היה מסכים להטריח אנשים, לבד ממזגי אוויר קשים ומסוכנים כמו שלגים וכדומה.

•

הרב גרונר היה איש אמת וענווה. אף פעם לא החזיק מעצמו בגלל המעמד שלו, ולא היה מדבר על עצמו. הפעם היחידה בה דיבר כמשיח לפי תומו, הייתה כשהוא סיפר לנו שכשהיה החיידר הקטן - איפה שנהיה לימים חדר המזכירות של המזכיר הרב בנימין קליין ע"ה - וכשהיה בערך בגיל 6 למד שם עם מס' תלמידים נוספים והמלמד הרב זלמן גוראריה היה מדווח לרבי הקודם מידי כמה ימים מההתקדמות של התלמידים.

יום אחד הרב גוראריה עשה "מבצע" של אתכפייא וביקש מהתלמידים לראות כמה ימים הם יכולים בלי סוכריה על מקל, ובכל כמה ימים דיווח לרבי הקודם על התוצאות. אחר כך המבצע עבר להמנעות מגלידה ושוב דיווח, ואז ר' לייבל גרונר אמר לנו "מאז לא הכנסתי לפי גלידה עד עצם היום הזה.

כאשר החל להתפלל אצלינו בתדירות, ארגנו עבורו מקום מיוחד והזמינו עבורו כיסא מרופד כראוי לכבודו. הוא לא הסכים בשום אופן לשבת על הכסא הזה. הרב גרונר הזיז אותו שמאלה ולקח כיסא כמו שיש לשאר הקהל. לאחר שהמאמצים והשכנועים לא הועילו, אחד ממתפללי השול התקשר לאשתו תבלח"ט והתחנן שתסביר לו שהכיסא נקנה בגלל הסבל בגב והרגליים שלו וזה רק עבור הבריאות, רק אז הסכים לקבל.

אני נזכר איך בכל פעם שהרב גרונר היה רוצה לומר משהו שהקהל יקבל, הוא היה אומר בעדינות "אני לא רוצה ח"ו לתת מוסר, אלא רק אומר איך אני חושב שחסיד של הרבי צריך להתנהג". ובכלל, ההתוועדויות שלו היו מוחשיות והמון פעמים הייתי מרגיש שהוא מגביה ומהפנט אותי, עד כדי שהיה לוקח לי זמן מה כמו "לנחות" בחזרה לקרקע...

לפני בערך 3 שנים בהתוועדות של יו"ד שבט שנערכה בשבת, סיפר לנו את השתלשלות העניינים של פטירת הרבי הקודם בשב"ק, כאשר הוא היה נוכח בחצר 770 בעת שזה קרה.

הוא ירד לפרטי פרטים עם דיוקים וזיכרון מדהים להפליא, עד כדי שהרגשתי כאילו אני עצמי הייתי במעמד ההוא.

אלו היו סוגי ההתוועדויות שלו על קצה המזלג.

•

בנוסף לאישיותו המדהימה, הכרתי את הרב גרונר כאיש שו"ע אמיתי מקפיד על קלה כבחמורה.

והנה דוגמא קטנה:

על אף שבהתוועדיות אצלינו בשול יש שפע רב ב"ה, אף פעם לא נגע בכלום מבחינת כשרות, חוץ מעוגת ספוג שתהיה עבורו מייד עם הקידוש במקום סעודה.

ובנימה אישית, לבד משהפסדתי/נו ב'שול' אדם בקנה מידה כזה וצינור ישיר המקשר בין הרבי אלינו, אני מתאבל על כך שהפסדתי גם מישהו שהרבה פעמים ליווה אותי ואת משפחתי.

כאשר היו לי ולזוגתי תחי' שאלות וספיקות בנושאים שונים ורצינו לדעת מה הדיעה של הרבי בנושא, הייתי מקבל ממנו תשובה ברורה כולל כל ההסברים מסביב.

•

אני כבר מתגעגע לברכת ה"גוט שבת" שלו ביציאה מהשול עם החיוך הכובש.

בערב פסח זה (תש"פ) זכה וכל תושבי קראון הייטס, כאן צווה ה' את הברכה, יצאו מההסגר למרפסות ומדרכות בתיהם, ע"מ ללוותו בדרכו האחרונה לעולם שכולו טוב.

איבדנו אדם דגול, חסיד ומקושר אמיתי לרבי נשיא דורינו, מופשט מענייני גשמיות העולם, אך עם אחיזה במציאות.

אני משוכנע שהרבי לקח אותו ע"מ להכין אותו למעלה איך להיות מזכיר בזמן התגלות המשיח תיכף ומייד ממש! והקיצו וירננו שוכני עפר והוא בתוכם, אמן!!