נזכרתי היום במעשה שמספר הרב ישראל גייקובסון בספרו "זכרון לבני ישראל (פרק י"ב), על שריפה שאירעה ל"ע בליובאוויטש לפני 103 שנים, וחשבתי לשתף בו את הקוראים על מנת למצוא את המסר לזמננו, כאשר האש אכלה ר"ל "בקצינים שבמחנה":

"בקיץ תרע"ז פרצה שריפה בליובאוויטש. זה הי' בבוקר, ואני הייתי אז במקוה. גם הי' אז במקוה הרה"ח ר' אברהם דוד פויזנער מקלימאוויטש.

כששמענו בפעמון שיש שריפה, יצאנו מהמקוה במהירות וראינו שהעשן הולך וגדל. נראה היה לנו שזהו מהבתים של אברהם ליאדיער והלאה (ובאמת הי' בשורת הבתים שכנגדן), ואשר האש הולכת לדרום (ובאמת הלך לצפון), וא"כ יש סכנת השריפה גם לדירתו של הרא"ד פויזנער, שהיתה בשכונת מורד העיר, סמוך למקוה... 

 ... רצתי לדירתי וראיתי שהשריפה כבר התחילה לאכול את הגג של בתינו ולא הי' בגדר להציל יותר, ואחי שלמה צבי שומר את תיבת הכרים והכסתות שלנו. ראיתי שכמה בחורים באו לעזור לנו . . זה התחיל להציל את המנורה (היינג לאמפ) ולא הי' יכול להסירו, וזה חפץ להוציא שופלאד מהקאמאד (מגירה מהארון) ולא יכל, ואת הספרים לא הצילו.

אצלי היו ספרים וכתבים, ובבית הסמוך עמדו שני קלאזעטס מלאים ספרים של הר"ר אלחנן דוב מאראזוב, והכל נשרף".

כמו כן ידוע הסיפור על המ"צ בליובאוויטש בימי ה"צמח צדק", שאצלו הפקיד הצ"צ חלק מכתביו, ובזמן השריפה ל"ע, דאג להציל את כלי ביתו, ומה'כתבים' שכח! והקפיד עליו הצ"צ מאד.

בקיצור לזמננו: כאשר משתוללת שריפה יש להתמקד בדברים העיקריים ולא הטפלים. הנה דוגמא להמחשת הדברים.

בבית הכנסת הגדול במוסקבה בשנות השלושים, שלט ללא עוררין ראש הקהל, שהיה "מוסר" גדול. מפעם לפעם היה נואם בפני המתפללים, ובמיוחד לפני תפלת 'יזכור' שהיא כידוע התפלה היחידה כמעט שעליה שמרו זקני עמנו בברית המועצות. וכך, כאשר בית הכנסת הענק מלא מפה לפה, נשא מיודענו בפני קהל האלפים את דברי החכמה הבאים (ציטוט מתוך "הגחלת" עמ' 67):

"רבותי! אנו עומדים כעת לפני הזכרת נשמות, שעה שאנחנו מעלים את זכרם של היקרים והחביבים לנו. כרגיל, הרי זה מכאיב מאד כשאנחנו מאבדים את קרובינו, שאיתם יחד חיינו והיינו קשורים אליהם במשך שנים. קורים גם מקרים, שקרובינו נעדרים מאתנו לא בגלל מיתה טבעית, כי אם עקב מחלות מדבקות, מבלי שנדע גם כיצד קרה הדבר. מובן מאליו שעובדות כגון אלו מכאיבות ומצערות ביותר. לפיכך, כשאנו מזכירים כעת את נשמות המתים – נקבל על עצמנו להשתדל בכל כוחנו למנוע מחלות מדבקות. נתאספנו כאן קהל רב ובהזדמנות זו, באופן מיוחד, עלינו לשמור על כל כללי הסניטריה, לשמור על הנקיון, לא לירוק על הרצפה. בדרך זו נימנע ממחלות מדבקות וממילא לא נצטרך להזכיר מתוך צער וכאב אבדות נוספות"...

על המצב המחריד בימים נוראים אלה ניתן להביט בדרך כל הארץ. להיות מקורקעים, לא לחלום חלומות, פשוט לשמור על הבריאות בהקפדה יתירה ולהתפלל שלא להיכשל באי מילוי אחת ההנחיות, ולהניח להוזים להזות על משיח.

אבל אפשר גם אחרת:

זה מתחיל מהרמב"ם שאומר בהלכות תענית, שצוטטו כמה פעמים בשיחות של הרבי, על כך שאסור לחשוב שצרה פלונית קרתה במקרה ובוודאי חובה לתקן משהו ולהתכונן למ(י)שהו.. וחלילה לא לחשוב שזהו דבר שקורה בדרך הטבע אחת למאה שנה..

וזה ממשיך בכך שאנו מחזקים את אמונתנו בדברי הרבי נשיא דורנו בשנות הממי"ם בפרט, שכל האירועים שקורים בזמננו הם הכנה לביאת המשיח.

באחת היחידויות לברי-מצוה הרבי התבטא שהעולם מזדעזע לקראת בואו של משיח צדקנו. אני זוכר היטב את הציטוט באידיש.

זו גם התשובה לשואלים: מאין לך/לכם שזה קשור למשיח? – כי כך לימד אותנו הרבי בנוגע לכל האירועים שקרו בשנים האחרונות; כל-שכן שכך הוא ביחס לאירוע בקנה-מידה עולמי, שכמוהו לא היה מאה שנה; ושמצד השלכותיו על האנושות בכללה – בשל שינויים שחלו בעולם מאז – הוא עולה בהרבה על דברים דומים שאירעו בעבר במאות קודמות.

המסקנה מכך היא, שהקטסטרופה הזאת - ר"ל - הינה בעיקרה ענין רוחני לגמרי, ומי שכל תפלתו היא רק שהמגיפה תיעצר ותו לא – אינו אלא חכם... כי הקב"ה היה יכול גם שלא להתחיל את כל המגיפה, ומאחר שזה רצונו, וקרה מה שקרה, אנו חייבים להשתדל ולהבין (גם אם אין בידינו לדעת בדיוק, רק בכללות, כנ"ל מהרמב"ם) מה רוצים מאיתנו;  איך מתקנים את דרכינו ומתכוננים לאלתר לגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו! וחשוב מאד שהמסר יישמע גם מאלה שאינם חשודים באמונה מופרזת במשיח...

[אגב, ניתן להניח שכל ההבטחות על "חזרה לשגרה בצורה מדורגת", לאחר הפסח, הן דברים שגם האומרים אותם אינם מאמינים בהם, כי הדבר אינו נראה באופק. ויה"ר שיהיה הכל בחסד וברחמים].

לכן, בתוך כל ההנחיות של פרנסי העדה על הזהירות בשמירת הבריאות וכו', לכאורה יש להדגיש (לא כאיחול וכדבר נוסף, אלא כעניינם העיקרי של פרנסי העדה) את מה שנדרש מאנ"ש ברוחניות, גם כדי לבטל את הצרה, אבל בעיקר כדי להתכונן לגילוי משיח צדקנו. ואם מדברים על ההיתר לצאת מהבית לדברים חיוניים – יש לפרש לאנשים פשוטים כמונו שישנם דברים חיוניים ביותר שניתן לעשות בתוך הבית: ללמוד חסידות במתינות ובעמקות כהכנה לתורתו של משיח, ולהכנת הלב ל"לב בשר" שיינתן בנו אז, ולהתפלל כראוי.

בכלל, ניתן לקבוע בוודאות כי מי שרגיל בלימוד החסידות בקביעות, ובתפלה בפירוש המלות וכו', יוכל לנהל את חייו הגשמיים בתקופה זו בצורה הרבה יותר טובה (על ידי בטחון בה' וכו'), ממי שזנח את לימוד החסידות מאיזו סיבה שתהיה.

 [ומצד המקבלים – יהי רצון ששמירת ההוראות של פרנסיה הרוחניים של עדתנו הק' תישמר באותה אדיקות מופלאה, גם כאשר לא מדובר בנושאים הקרובים ללבם. וק"ל].

ובפרט בעמדנו בסמיכות לשביעי של פסח, הקשור עם הגילויים דלעתיד לבוא, שאנו מקוים שיקרו עתה בזמננו תיכף ומיד ממש, בודאי שזה הזמן "לחזור לראש הדף" ו"להיכנס" לתומכי תמימים וללמוד חסידות (פסח'דיקע חסידות, ובפרט אלו שנאמרו באחש"פ) על מנת שהדברים ישפיעו עלינו באופן מיידי, כי הזמן קצר!

*

בעמדנו בח"י ניסן יש למצוא קשר לגילוי משיח, והוא, שבשטר מכירת חמץ שהיה הרבי עורך (ביום שהוא (בערך) באמצע, בין יום הולדתו ליום הולדת אביו נ"ע) – היה חותם באופן נדיר ויחידאי בשמו ושם אביו. וכפי שנתפרסם – כך חתם (לדוגמא) בשטר מכירת חמץ האחרון בשנת תנש"א: "(שמו הק') בהרב הרה"ג והרה"ח וכו' ר' לוי יצחק שניאורסאהן".

אף שהסיבה היא משום שכך מקובל – לחתום בהזכרת שם האב (פלוני ב"ר פלוני) – אבל אולי הדבר גם קשור לכך שזהו פסח, זמן הגאולה וההכנה לגאולה העתידה על ידי "מלך מבית דוד", ובענין זה נוגע להזכיר את אילן היוחסין, החל מאביו נ"ע.

*

נקודה נוספת לסיום:

יש גם לחשוב על כך שבוחנים את תגובתנו למצב המיוחד. תגובה לא חבדי"ת מצד חסידי חב"ד תעמוד בעין הביקורת ביום מן הימים, בעיתונות או בספרים שיספרו על התקופה (אם כי אנו מקוים לצאת מן הגלות תיכף ומיד); ומרובה מידה טובה – כאשר חסידי חב"ד כולם כאחד יעבירו מסר של בטחון בהקב"ה, והתחזקות בהכנה לגילוי המשיח – זה יהיה משהו שיהדהד מקצה העולם ועד קצהו, ויהיה בעצמו לימוד זכות גדול על כל בני ישראל – להיוושע בעז"ה ברפואה שלימה, ובגילוי משיח תיכף ומיד ממש.