המשפיע הרב מיכאל טייב: היכן הוא ה"ערבים זה לזה" שלנו?
א גוטן מועד.
אני רוצה לדבר על דבר שהוא ממש בגדר צו השעה.
אחים חברים, חסידי חב"ד אנחנו. יש נושא שאנחנו תמיד תמיד מסבירים אותו בכל מקום, בכל התוועדות והרבי דיבר עליו כל כך הרבה פעמים.
שואלים אותנו כחבדניקים אין ספור פעמים למה אתם נוסעים לחור הכי גדול בעולם רק בשביל שעוד בחור יהודי יגיד שמע ישראל, יניח תפילין. והתשובה הכל כך ברורה שלנו: אנחנו, עם ישראל, כולנו ביחד ערבים זה לזה.
הבחור שמניח תפילין בברילוצ'ה ארגנטינה במקום הכי נידח בעולם הוא מדליק אור קטן שיכול להאיר את כל העולם.
תפקידינו להגיע למקום הנידח ביותר וליהודי הרחוק ביותר מיהדות כי אנחנו בסירה אחת.
ופתאום, עכשיו כשמגיפת הקורונה ניחתה עלינו, אנחנו רואים פה במוחש את אותו עניין.
כולנו בסירה אחת במלחמה מול הנגיף שמתפשט במהירות ובצורה כל כך מסוכנת שאנחנו אפילו לא חולמים עליה. אנחנו כולנו בסירה אחת עכשיו, כמו שאנחנו דואגים להגיע עד לנקודה הכי רחוקה, אפילו בשביל יהודי אחד! כי היהודי הזה יכול לעשות את השינוי, כך עכשיו כולנו צריכים לחשוב ולהרגיש שכל אחד מאיתנו הוא חלק מעולם מלא.
והנקודה היא: אני שומע ורואה על עשרות מניינים שקורים ממש ברגעים אלה בקהילות חב"ד, חלקם בפשטות ללא שמירה כלל על הכללים.
ואני זועק: הזו הדוגמה שאנחנו מראים? כשזה נוגע לפיקוח נפש לא חשוב לנו להיות ערבים זה לזה, אלא כל אחד דואג לעצמו ליראת שמים שלו? כל אחד מאיתנו, שלא שומר על הכללים, פוגע בכולנו. כל אחד שחושב שעכשיו הוא צריך להילחם על מניין או על קריאת התורה שכל הרבנים כולם הורו בדיוק ההיפך, הוא זה שפוגע ומחבל וגורם לפיקוח נפש.
תמיד אנחנו מביאים את המשל מהנוסעים שנסעו בסירה, ואחד מהנוסעים קדח חור בסירה, כששאלו אותו מה אתה עושה, הוא אמר: זו בעיה שלי לא שלכם.
אחים יקרים, זו הבעיה של כולנו! תיזהרו, אל תסכנו, כל אחד מכם אחראי לא רק לעצמו, הוא אחראי לכולנו! ואם הוא לא אחראי, הוא פוגע בכולנו.
בברכת חג שמח.
מאפשרים לכם לקבל
