אחד מהנושאים שעלו פעם אחר פעם בשיחות הטלפון עם חברי הקהילה ואחרים בשבוע האחרון - היה העבודה שהשנה הרבה אנשים יחגגו את ליל הסדר שלהם לבדם, או לפחות במספרים נמוכים. ילדים לחוד והורים לחוד, בבידוד. בכדי למנוע את הפשטות נגיף הקורונה.

״איך נעשה סדר לבד?" שואלים אותי. "סדר פסח לא אמורים לחגוג עם כמה שיותר אנשים?"

חשבתי על זה המון, וכסוג של תשובה ברצוני לשתף אתכם בשיחה מאוד מעניינת שהייתה לי לפני בערך שמונה עשר חודשים.

הייתי בניו יורק. חבר שלי סימס לי שביתו באה בקשרי השידוכין. סימסתי לו בחזרה שאני באזור ואוכל להשתתף במסיבה, ואכן באותו לילה נסעתי למונסי להשתתף בשמחתו. במסיבה נתקלתי בחבר, הרב יוסי גייקובסון, מרצה מוכר וידוע שגר באזור. ידוע לי שהרב גייקובסון גדל ברחוב מונטגומרי בשכונת קראון הייטס, בליבה של קהילת חב"ד, ממש לא רחוק מביתו של הרבי מליובאוויטש זי״ע.

אגב הרבי מליובאוויטש, ישנו צד בחייו של הרבי שלא הרבה מודעים אליו ושלדעתי צריכים לדבר עליו. הרבי היה מנהיג עם רגליים לגמרי על הקרקע, וביחד עם הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא הנהיג חיים מאוד פשוטים. קשה להאמין אבל הרבי והרבנית שמרו בקנאות על פרטיותם.

הרב גייקובסון מרבה לשזור סיפורים על הרבי בהרצאותיו. שאלתי אותו באותה הזדמנות במונסי אם הוא אי פעם האיר את הצד הזה כדי להמחיש את גדולתו של הרבי. לדוגמה את העובדה שהרבי בחייו הפרטיים נמנע מכל גינוני הכבוד שכל כך מזוהים אצל אדמו"רים בשאר חצרות חסידים.

למשל שאלתי את הרב גייקובסון: "יצא לך אי פעם לספר על כך שבמשך שישים שנות נישואים הרבי והרבנית סעדו את סעודת השבת בעצמם בלי אורחים בלי משרתים? רק שניהם סועדים ביחד, מביאים את האוכל בעצמם, מנקים את השולחן, שוטפים כלים. אדם עם רבבות חסידים. איזה שיעור עצום בצניעות".

הרב גייקובסון עצר לרגע. חייך ואמר: ״יש לי משהו אפילו טוב יותר בשבילך. לפני שבועות מספר ערכתי סדנה לאמהות חד הוריות, בסיומה של הסדנה עודדתי את הנשים לשאול ככל העולה על ליבם. אחת מהנשים הרימה את ידה וזה מה שהיא שאלה אותי.

לפני כמה חודשים - היא מספרת - חגגנו את פסח. העניין הוא שאני ובעלי לשעבר עברנו תהליך גרושים מכוער. אחרי שנים של דיונים בבתי משפט בשאלת המשמורת על הילדים הגענו להסכמה שכל חג הילדים מבלים אצל אחד מאיתנו. יצא שבפסח הגיע תורי להיות עם הילדים. הייתי בעננים. ניקיתי את הבית לפסח והכנתי את החג באופן מושלם. זה הולך להיות פסח שלי עם הילדים רק אנחנו.

כל כך שמחתי על כך שהם יהיו אצלי, שספרתי לכל מי שרק היה מוכן לשמוע. למשפחה, לחברות, לשכנים...

ואז שעה לפני החג אני מקבלת טלפון מהגרוש שלי, שבו מודיע לי כי מסיבה מסויימת הילדים לא יגיעו אלי לחג.

כמעט התעלפתי מהשוק ומכאב הלב וגם מבושה.

הרי יכולתי להזמין את הוריי או מישהו מהשכנים, או לחלופין להזמין את עצמי אליהם. אבל כעת? הרי כבר סיפרתי לכל העולם שהילדים שלי באים לסדר. האמת היא שבנקודת הזמן הזאת כבר לא היה לי גם כן את הרצון או היכולת להיות עם מישהו בליל הסדר. הרגשתי מרוקנת לחלוטין.

אז ערכתי אז הסדר עם עצמי, לבד. מה אומר לך, זה היה הסדר הגרוע והמריר ביותר שחוויתי מעודי. פשוט ישבתי ובכיתי לאורך כל הערב. זה לא היה סדר פסח זה היה תשעה באב. לא הייתי צריכה מרור, חיי היו מרור. כן, לא החסרתי שום פרט בהגדה ואכלתי מצה, אבל כל הסדר לקח לי כעשרים וחמש דקות.

'הרב', היא שאלה אותי, 'עשיתי את הדבר הנכון? יצאתי ידי חובה? אפשר בכלל לקרוא למה שעשיתי סדר פסח?'"

בשלב הזה הרב גייקובסון עצר לרגע את סיפורו ושיתף אותי, כי לפעמים הרגעים הכי מעוררי השראה בנאומים אינם מוכנים מראש. הם מתנה מהבורא. אתה יכול להתכונן במשך שעות. אבל ההשראה פשוט נופלת לחיקך. אני כמרצה הבנתי אותו היטב.

ואחרי ההקמה הזו המשיך הרב גייקובסון בסיפורו.

"'גבירתי היקרה', השבתי לה, בשנת 1988 הרבנית, רעייתו  של הרבי מליובאוויטש נפטרה, הוא נותר לבדו. ילדים למרבה הצער לא נולדו להם. היא נפטרה בחודש פברואר כך שחודשיים לאחר מכן הגיע פסח. כל שנה הרבי והרבנית ערכו את הסדר ביחד, אבל בשנה הזאת הרבי ערך את הסדר לבד.

אני נזכר בילד צעיר בשם ארי הלברשטם שלימים נרצח באופן טרגי במתקפת טרור על גשר ברוקלין בשנת 1994, שהוא ניגש אל הרבי אחרי תפילת ערבית של ערב פסח ובשם אמו הזמין את הרבי אליו הביתה לליל הסדר. משפחתו של ארי גרה ממש מעבר לפינה. הרבי חייך אליו, הודה לו על ההזמנה אבל סירב בנימוס, את הסדר הוא יערוך לבדו במשרד שלו ב-770, אמר.

הייתי אז בחור ישיבה, המשיך הרב גייקובסון, כך שאני זוכר את הסיפור. הרב גרונר מזכירו האישי של הרבי הציע להשאר עם הרבי לעריכת הסדר אבל הרבי שלח אותו הבייתה אל אישתו וילדיו.

כך יצא שהרבי מליובאוויטש, המנהיג שבזכותו כל כך הרבה יהודים חגגו את הסדר כולל חיילים בצבא הגנה לישראל בחזית - חגג את הסדר לגמרי לבדו. וכמו שהגמרא פוסקת כשאין אף אחד איתך בליל הסדר אתה שואל את ארבעת הקושיות לעצמך ואז עונה אותן לעצמך...

חלק מאיתנו בחורי הישיבה, לא הלכו הבייתה באותו לילה, חיכינו על הרחוב מחוץ לחדרו של הרבי, ואכן לאחר כמה שעות יצא הרבי מחדרו נר בידו האחת וההגדה בידו השניה לקבל את אליהו הנביא לתפילת שפוך חמתך. לאחר מכן הוא נופף לנו בידו הקדושה וחזר לחדרו להמשך הסדר - לבדו.

הוא יכול היה לו רק רצה לערוך סדר עם 10 ,100 ,1000 או 10.000 אנשים. הוא דאג בעצמו לסדרים המוניים ודאג אישית לך שמאות אלפים יערכו את ליל הסדר מקטמנדו לאלסקה, מסן פרסינסקו לניו זילנד, אבל בסופו של יום את הסדר של עצמו ערך לבדו. הוא לא היה צריך אף אחד להיות איתו כדי להתקרב לקב"ה. הוא לא חיפש מעריצים ולא אומרי הן, הוא ישב לבדו וחי מחדש את יציאת מצרים.

הייתי רק בן 15, סיים הרב גייקבוסון, ולמרות גילי הצעיר העציבה אותי העובדה שלרבי לא היה אף אחד לערוך איתו את הסדר. למה הוא לא הזמין אף אחד לליל הסדר? אני חושב שהיום אחרי ששמעתי את הסיפור שלך גיליתי את התשובה - אני מרגיש שהרבי, כמנהיג יהודי אמיתי רצה לתת כח לכל אלה שיאלצו לחגוג את הסדר לבדם. הוא רצה להראות להם שהסדר הבודד שלהם חשוב משמעותי ואמיתי. 

•

בשבועות האחרונים כשהקורונה מתפשטת בעולם והמציאות של הבידוד הופכת עובדה קיימת - הסיפור הכל כך נוגע ללב הזה על הרבי מליובאוויטש לא יוצא לי מהראש.

השנה כשכל כך הרבה אנשים, יותר מבכל זמן אחר בהסטוריה של עם ישראל יערכו את הסדר שלהם ללא משפחתם תהרס לגמרי חויית החג? החרדה תרחף באוויר וכולנו נחשוב לעצמינו - אפשר לקרוא לזה ליל סדר? 

ואני חושב שהסיפור של הרב גייקובסון על הרבי מליובאוויטש משנת 1988 עונה על השאלה. הוא מוחק את הספיקות שאולי יהיו לנו על החוייה השונה כל כך, אחרי הכל זה אם היה טוב מספיק לרבי מליובאוויטש, תאמינו לי הסדר שלנו יהיה מושלם!