הרב משה אורנשטיין

למרות שחלפו 30 שנה, כל מי שנכח במעמד, הדבר עדיין חי בליבו. הוא לא ישכח זאת לעולם. שבת פרשת ויקרא, ה' ניסן תש"נ.
זה היה שבוע רווי בגילויים. עשיר בחוויות. באמצע השבוע התקיים מעמד מיוחד למרגלות מדרגות 770. שאיבת 'מים שלנו' ע"י הרבי. מצידו של הרבי היה זה "סדר עבודה" שלם, כאשר כל התמימים עומדים מסביב על ספסלים ופירמידות ומנגנים בהתרגשות "אלי אתה".

חוויה נוספת מרגשת הייתה לשבת בהתוועדות ב' ניסן ב-770, ולפתע לקבל מחדר הרבי תפוזים כהשתתפות בהתוועדות... במהלך השבוע התקיימה אף חלוקת המצות לנציגי כל מדינות תבל, ועוד ועוד.

אבל שום דבר לא הכין אותנו להתוועדות של השבת. זו הייתה חוויה מסוג אחר לגמרי. זה היה מטלטל. 
התברר שמספר ימים קודם לכן, "רב" מבני ברק דיבר סרה על אלו מבני ישראל שחסר להם בתורה ובמצוות. הוא "איחל" להם דברים שהם היפך הברכה חלילה. 

הוא לא לקח בחשבון, שיש להם אבא שלא יעמוד מן הצד.
זכיתי לשהות אצל הרבי כארבע שנים. מעולם לא שמעתי כך את הרבי בהתוועדות. אף פעם לא ראיתי את הרבי כואב כל כך. לא שמעתי את הרבי מדבר בטון כה גבוה. לא ראיתיו כך מיוסר. הרבי נע כל העת על כסאו מצד אל צד, ואת עוגמת הנפש לא ניתן לתאר.

לא אשכח כיצד לפת הרבי את שתי ידיו בחוזקה וממש טלטל אותם כשזעק: כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו של הקב"ה... הזעקה הזו עדיין מהדהדת באוזניי. דברי הרבי בשיחה, יכול כל אחד לראות בעצמו. חשוב מאד. 

תורף העניין: בהפטרת השבוע (ויקרא) אומר הנביא ישעיה: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". הסביר הרבי, גם אלו שהם בבחינת 'עם', מלשון 'גחלים עוממות', שלא ניכרת בהם כל שלהבת בוערת, אף לא גחלים, גם הם עמו של הקב"ה. גם הם, בעצם מציאותם מספרים את תהילתו של הקב"ה. חלילה לדבר בגנותם. חלילה לדבר בהם סרה.

למעלה משעה דיבר הרבי בהתרגשות עזה על מעלתן של ישראל, ולא פסק להרעיף ברכות עד בלי די על כל בני ישראל בכל מקום שהם. לרגע חשת כאילו אתה בערב יום כיפור; גם לאחר שסיים עם הברכות ושב לדבר מעניין לעניין באותו עניין, הוא לא חדל כל העת לשוב ולהרעיף עוד ועוד ברכות על עמו ישראל.

למחרת, בחלוקת הדולרים, כאשר נשאל הרבי ע"י השדרן מר עודד בן עמי לגבי הדברים שאמר אותו רב מבני ברק, הגיב הרבי כי הוא כבר הגיב לדברים בהתוועדות של שבת, ואילו יחזור עתה על הדברים ייאלצו הממתינים בתור להמתין עוד שעה... 

שדרן 'קול ישראל' עודד בן-עמי, בביקורו אצל הרבי

אגב, דברים אלו הגיעו רגע אחרי דברי הרבי אל השדרן, כי במשך הרגעים עד ביאת משיח, צריך שהשיטה של שמיר היא שתוביל את הממשלה בישראל, דברים שסתמו את הגולל על "התרגיל המסריח" של פרס והשמאל. ואין כאן מקומו.

עוד 'אגב' אחד. לאחר השבת, ב- 4:45 לפנות בוקר, הוכנסה לרבי להגהה רשימה מאותה שיחה, על מנת להכניסה לעיתונים. בשעה 6:00 בבוקר יצאה כבר השיחה מהרבי מוגהת.

באותם חודשים הסתובב ב-770 יהודי תלמיד חכם מבני ברק, כבן חמישים. כבר 30 שנה בכולל. בשל נסיבות לא נעימות (שלא היו תלויות בו), הוא נאלץ לשהות בניו יורק. הוא התאכסן בבורו פארק, והגיע הרבה לבקר ב-770. זה התחיל בסקרנות והמשיך במין חיפוש אחר אמת כנער מתבגר.

היו לי הרבה שיחות איתו לתוך הלילה. למדנו המון שיחות של הרבי יחד. בעיקר שיחות של נגלה. היו בחורים נוספים ששוחחו איתו ארוכות. במשך תקופה הוא אף הגיע בבקרים לשיעוריו של ר' יואל שי'. אבל הוא לא נדבק. היה לו קשה לקבל את ההערצה הבלתי מסויגת כלפי הרבי. פעם הוא התבטא בפניי: לעולם לא אוכל להבין זאת.

הוא הגיע הרבה לשבתות. היינו מספר בחורים שחילקנו בינינו את העול לסידור מקום עבורו להתוועדות. משימה שהיא סיוט... בהתוועדות זו המשימה נפלה בחלקי. הוא עמד/ישב בסמוך אליי.

כשהרבי סיים את השיחה, והקהל החל לנגן ניגון של שמחת תורה, הוא לחש לי: הבנתי הכל... 'נפל לי האסימון'... הרבי, כך הוא מסביר לי, הוא אבא הרואה בעיניו כיצד קבוצת ילדים מציקה ומאיימת להכות חלילה את בנו אהובו והוא איננו מסוגל להכיל את האירוע... הרבי זועק זעקת אב: "אל תעז להרים את הידיים על הבן שלי...".  

הרבי עודד את השירה בחוזקה, כאשר לפתע נעמד מלוא קומתו והחל לעודד את השירה, משל היה עכשיו שמחת תורה. הרבי הסתובב לכל ד' רוחות 770, ועודד את השירה בשתי ידיו הק' במרץ רב משך זמן ארוך. 770 היה כמרקחה. רבים עלו על הספסלים והקהל לא ידע את נפשו. 

הייתה תחושה חזקה כי הרבי מבטל עתה דינים וקטרוגים. הדבר השתלב עם אחד הפנינים שדלפו מחלוקת הדולרים של אותו שבוע, דברים שאמר הרבי לאשה שעברה לפני הרבי והתייפחה בבכי על בעיה קשה אליה נקלעה: "למה את צריכה לבכות? את יכולה לעשות טוב יותר עם צחוק ושמחה..".