פרשת ויקהל - אותה קראנו בשבוע האחרון - היא הפרשה האחרונה בה שמענו את שיחות הקודש של הרבי יוצאים מפה קדשו.

באותו שבוע, בשנת תשנ"ב, יצא גם הליקוט האחרון לפרשת ויקהל (נדפס בחלק ל"ו) העוסק באיסור הבערת אש בשבת. המלים האחרונות שכתב הרבי בליקוטי שיחות היא ההערה האחרונה באותה שיחה המסתיימת בשלושת המלים "להאיר את העולם".

מלים אלו חותמות את ה'תורה שבכתב' של הרבי המתפרסים על פני 39 חלקי הליקוטי שיחות והכל הולך אחר החיתום ומעניין לציין שאת המלים הללו הרבי כתב בהדגשה, כלומר במלים מודגשות!

אין כמו משפט זה כדי לסכם את עבודתו הקדושה של הרבי מגמתו ומשאת נפשו:

"להאיר את העולם!"

•

שבוע שעבר סיפרתי על החסיד רבי יצחק דובאוו ז"ל, שאדם לגלג עליו ואחר כך פרצה שריפה בביתו. והנה האירו את עיניי בפרטי הסיפור, השונים מכפי שכתבתי ומן הראוי לתקנם.

הסיפור אירע בהלוויתו של הרב דובאוו ז"ל עצמו. לאחר סתימת הגולל, ניגש אל רגבי העפר החסיד רבי נחמן סודאק ז"ל, השליח הראשי לאנגליה, ואמר לנפטר את הנהוג לומר אצל חסידים: שילך אל הרבי ויתחנן לפניו על כל הנדרש בעלמא הדין.

היה שם אדם שלא נמנה עם חוגי החסידים ולגלג בלשונו כנגד הרב סודאק על המנהג לפנות אל הנפטר ולבקש ממנו שילך אל הרבי.

הרב סודאק הפטיר לעומתו: "אל תשחק באש!"

וימים מספר לאחר מכן פרצה שריפה אצל אותו אדם שלעג ולגלג.

•

 בשבוע שעבר כתבתי שכאשר היה מגיע חתן אל הרבי לתפילות, היה הרבי מבקש לראותו, כדי לדלג על התחנון.

קיבלתי בימים אלה סרטון מהרב מענדי כץ ממיאמי ביץ' על אדם שאינו נמנה על ליובאוויטש, ר' אברהם ג'רמעיה, שמספר בסרטון, בקולו שלו, על היום שבו התחתן ועל אי אמירת תחנון במניין הרבי.

וכה הוא מספר (בתרגום מאנגלית): בשנת תשל"ד באתי בברית הנישואין. ביום חתונתי, כיון שהתגוררתי בקראון הייטס, הגעתי להתפלל מנחה ב-770. כשהגעתי אמר לי המזכיר הרב לייבל גרונר שאעמוד ליד דלתו של הרבי כשהוא יוצא לתפילה. הרבי יצא וכשראה אותי נכנס חזרה לחדרו והוציא את הסידור המיוחד, כדי שאתפלל בו מנחה.

נכנסתי לחדר הסמוך לזאל הקטן והתפללתי מנחה במתינות. בינתיים סיים השליח ציבור את התפילה ורצה לומר תחנון, והרבי חיפש אותי לראות האם אני נמצא בתוך בית הכנסת.

עמדתי באמצע שמונה עשרה, ולפתע אני מרגיש שאני נדחף ממקומי לעבר דלת בית הכנסת. סימנתי לזה שגרר אותי שאני באמצע שמונה עשרה. לא הספקתי לסמן לו ומצאתי עצמי נע לעבר הדלת ועומד בפתח בית הכנסת.

הרבי הבחין בי והורה לשליח הציבור שיאמר קדיש.

•

באותו סרטון הוא מספר שכאשר עבר אצל הרבי בחלוקת דולרים, בירכתי את הרבי ואמרתי לו: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" - והוספתי ואמרתי לרבי שבניו אינם רק הבנים הבילוגיים אלא גם התלמידים וכל עושי דברו בעבודת השליחות.

הרבי השיב לי יישר כח.

מאוחר יותר אמר לי המזכיר הרב גרונר שהרבי היה מאוד שבע רצון מברכתי.

•

לפני שנים רבות הגיע המשב"ק הרב מאיר הארליג לארץ הקודש ושהה ביום השבת בירושלים.

את תפילות השבת עשה בבית הכנסת חב"ד ברחוב חנה בשיכון חב"ד, ולאחר התפילה ביקשו ממנו הגבאים להתוועד עם הציבור, שהיה צמא לשמוע סיפורים ואירועים ממי שלא מש מד' אמותיו של הרבי כל ימי חייו. הרב הארליג נענה לבקשתם ובמשך כמה שעות סיפר סיפורים נפלאים והוראות ששמע מהרבי במגוון נושאים ותחומים.

בין היתר שמעתי ממנו את הסיפור דלהלן:

"אבי מורי, הרב מרדכי הארליג, שימש כאב ואב"ד בשכונת קראון הייטס, והרבי היה נעזר בו בעניינים רבים הקשורים לרבנות.

פעם שלח הרבי אל האבא זוג נשוי שהיו להם בעיות קשות בשלום-בית, כדי לטפל בהם. אבא התמסר אליהם והזמינם אליו לפגישות רבות. הם היו באים פעמיים או שלש בשבוע והטיפול בהם נמשך כשנתיים.

לאחר זמן התקשר הרב חדקוב לאבא ואמר לו שהרבי מבקש שיבוא אליו ליחידות. כשנכנס, שאל אותו הרבי מה המצב אצל אותו הזוג, והוא סיפר לרבי בפרוטרוט את כל מהלך הפגישות עמם. הרבי שאל אותו: מה יש לעשות לדעתו? ואבא ענה שלפני עניות דעתו אין מנוס מכך שעליהם להתגרש, משום שכל השיחות לא הועילו ועדיף שיתגרשו מאשר חוסר השלום ששורר ביניהם.

כשהרבי שמע את המלים הללו הוא ניתר מכיסאו ושאל בקול נחרץ: 'הרב הארליג! האם הייתם בחתונה שלהם?' ענה לו 'כן'.

שאל הרבי: 'האם שמעתם שאמרו בחופה ברכות בשם ומלכות?' וענה 'כן'. והרבי זעק: 'אם כן, איך אפשר לשבור דבר שעשו עליו ברכה בשם ומלכות?' אבא התחיל להתפלפל ולומר לרבי הסברים שונים על כך שלפעמים הגט הוא עניין חיובי ומועיל, אבל הרבי מיאן לשמוע את הדברים.

הרבי אמר לו: 'כבוד הרב הארליג, עכשיו כבר 3:00 לפנות בוקר, ואנשים רבים עוד מחכים בחוץ ואין זמן לפלפולים. אם תרצה להתפלפל בזה תכנס בהזדמנות אחרת. אבל מה שחשוב עתה הוא, שחס ושלום לשבור דבר שעשו עליו ברכה בשם ומלכות!".

•

ידוע הדבר שיש שתי גישות שונות בין גדולי ישראל האם להתיר גירושין כשנראה שאין מוצא. היו מגדולי ישראל שסברו שאם אין שלום בית, עדיף שיתגרשו ואילו הרבי נקט תמיד בגישה השניה שאין לאפשר בשום אופן גירושין ויש להפוך כל אבן בדרך להשלים בין בני הזוג וכפי שהדבר משתקף ממכתבי הרבי וממענות שונות.

הדבר המעניין הוא שהרבי מנמק את שלילת הגירושין בנימוק שכמדומני הוא יחודי ושמור רק לרבי: "אסור לשבור את השבע ברכות ואת ברכות הקידושין שנאמרו בשם ומלכות!"

•

אתוודה ואומר: כששמעתי את הסיפור מפי הרב מאיר הארליג, פקפקתי מעט באמינות פרטי הסיפור, שכן מעולם לא שמעתי שהרבי ינמק את שלילת הגירושין בנימוק של 'שבירת הברכות'. אך מה מאוד שמח ליבי כאשר לאחר זמן מצאתי את הדברים מפורשים וכתובים בלקוטי שיחות.

בחלק ל"ח בעמ' 189 ובעמ' 190 ישנם שני מכתבים ובהם נכתב:

מענה לאשה שרצתה להתגרש ושחושבת שאין זה זיווגה האמיתי: "החתונה הייתה כדת משה וישראל, ז' ברכות וכו'"

מענה לאשה שרצתה להתגרש מבעלה, שלהי אדר תנש"א: "נישאו כדת משה וישראל, בשבע ברכות בשמו של השם, וכו".

בשני המכתבים הללו הרבי מזכיר את הברכות שברכו בחופה בשם ומלכות כעילה שיש לשמר את הברכות.

•

במשך השנים שמעתי מהרב מאיר הארליג סיפורים מרתקים נוספים וחלקם מן הקודש פנימה והוא אוצר בלום, שמן הראוי לדובב אותו ולשמוע ממנו דברים היסטוריים למען ידעו הדורות הבאים ולא ייעלמו בתהום הנשיה. יזכהו הקב"ה באריכות ימים ושנים טובות וערניות.

•

בשולי הדברים ובצל הקורונה ה' ירחם על עמו ישראל, ולאחר פרשת ויקהל שבה היתה ההתוועדות האחרונה, מהרהר אנכי אילו הרבי היה ממשיך להתוועד עד היום, האם הרבי היה ממשיך להתוועד? האם היה מגביל את כמות הנוכחים? אולי בכלל, הרבי היה ממגר את המגיפה עוד בטרם הגיעה לעולם? כנאמר "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך".

אוי רבי.