משעשע: הבחור חזר מ`קבוצה`, האמא כותבת טור מהבידוד

אחרי 3 ימים של תחינות הגיע איש נחמד שלקח לו 1/2 שעה להתלבש במראה אסטרונאוט ואני בטוחה שהאדים שהצטברו במסכה בילבלו אותו. אחרת איך יצא אחרי מספר ימים שבעלי מאומת ואני לא⁉ בעלי, שעד אותו הרגע טען להגנתו שהוא חולה ולא יכול לעשות כלום קיבל אימות חוקי וסגר את עצמו בחדר עד ערב פסח...

בעקבות ידיעות מאומתות מהשטח, שלחתי את הבת והחתן לעשות קניות לפסח. רק עם ישראל יכול להתבודד ב'סופר קטן' באלפיו במרחק 2 מטר אחד מהשני ועם מדפים ריקים!

אפרופו קניות ב'סופר', זו הפעם הראשונה שחברת האשראי לא התקשרה לשאול אם אני צריכה הלוואה לקניות של פסח...

הבן שאותו ביקרנו התקשר יומיים אחרי שעזבנו להודיע שהרבנים, מצד חינוך לכיבוד הורים לא רצו לסתור את נבואות הזעם של אמו הפולנייה, כלומר אנוכי, והם החליטו לשגר את כל התמימים חזרה לארץ כדי לעזור בנקיונות הפסח.

טיסה ישירה במחירי אל על, כאילו לא ניתן להעביר רק לרגע את 1414 לבידוד בדרום אמריקה ואת כל התרמילאים לבידוד ב- 770... והופס, באופן תמוה וללא כל התייעצות איתי לגבי התנאים המבודדים שברשותי למנקה המדופלם, העזרה שלי הובלה ישירות מהמטוס למלונית הבידוד בדן ירושלים.

עכשיו כשאצטרך קיצור תורים בנתב"ג אדע למי בחב"ד צריך לפנות. ה'תמים', באופן תמים לחלוטין מתעקש להמשיך ולהשאר שם עד שערב פסח יהיה מאומת...

הישיבה-בוחער, ישיבה גדולה, היה מבועת שכל הנקיונות יפלו עליו אז הוא מבודד את עצמו מאימת האימות בקומה השנייה של הבית. מעניין שהמטבח על שלל מקרריו תנוריו וארונותיו נמצא דווקא להכעיס בקומה הראשונה. נווווו בטח האדריכל היה גבר...

הקטנה הבינה מה קורה והחלה לפתח סימפטומים... כל פעם שהזכרתי ניקיון כאב לה הגרון נוראאאא, הראש מאודדד והאף התחיל לדלוף. נאלצתי לבודד אותה בחדר עם אימות אמהי פולני שזו דרגת חומרה בפני עצמה.

הילדה שנותרה לצידי שומרת מרחק של 2 מטר שבאופן מפתיע זה גודל המטבח וגם בחדרים אי אפשר לעזור כי כולם מבודדים... והארונות במסדרון צמודים לבידוד... וכמובן יש לימודים דרך הטלפון. ראו מלל זה כאימות גורף לכל המורות שבתי הקפידה להשתתף בכל שעור טלפוני שקיים.

עכשיו כבר כל המבודדים רוצים סטנדרט של מלון דן. אז אני מקבלת טלפונים לנייד מכל הקומות והחדרים עם רשימת בקשות. נראה שגם ה'תמים' שבמלון דן ירושלים מתבלבל לפעמים ומחייג אלי בטעות במקום לשירות חדרים...

בצר לי קראתי שוב לאסטרונאוט ממד"א שייאמת לכולם שהם חייבים לנקות. האסטרונאוט הגיע, סוף סוף היתה אטרקציה בשכונה. הרי כולם מבודדים במרפסות מוחאים או מוחים או אמהות מנקות...

רק עזב מד"א, הגיעה הניידת. לוודא שאף אחד מאיתנו לא ברח בטעות מהבידוד. כמעט מכרתי כרטיסים לשכנים לאטרקציה, הרי צריך לכסות את הכרטיס של התמים באל על... הבעל והילדים הבטיחו טלפונית, בהן צדק, לשוטרים שאף אחד, אבל אף אחד ממש! לא ישכנע אותם להוציא את האף מהחדרים ושלחו אותי לשער לנופף לשוטרים כעדות שיש עוד מנקה אחת בבית.

אחרי כל זה יש לי שאלה אחת שמטרידה אותי: מישהו יודע איך משפחה בהסגר אמורה לפנות את האשפה? אולי מלון דן ישלחו גם אלי שירות חדרים?

כל הפרטים כאן מאומתים, מבטיחה!
תודה לכל הדורשים בשלומנו ולכל העוזרים.
אמא בהסגר.