פתיחה - לא לפחד, ללמוד מתושבי גוש קטיף

תושבי "גוש קטיף" מלמדים את כולנו פרק באמונה ובטחון בבורא:

שנים אחדות שצלפי האויב ממטירים על ראשיהם ימים ולילות אלפי טילים ופצצות, קרוב לששת אלפים במספר, והם שלווים ורגועים! ממשלת ישראל מחליטה לעקור אותם מבתיהם והם ממשיכים בשגרת חייהם בלי להניד עפעף!

אין ספק, שלוּ בכוח אמונתם בלבד, הם לא ייעקרו מבתיהם! בפרשתינו מלמדת התורה שלאמונה ובטחון בבורא, כוח אדיר לרוקן ולחסל את האויבים.

מכאן מסר ולימוד לכל אדם:

המטלות שהטיל עלינו הקב"ה לא תמיד קלות, לעיתים קיימות הפרעות והתנגדויות קשות, הפחדות ואיומים, מאויבים או ממצוקות נפשיות אישיות-פנימיות המטרידות את האדם;

נדרש מהיהודי לא רק לבצע את המטלות בפועל, אלא גם להיות שליו ורגוע ובטוח בעת הביצוע, למרות החששות והסכנות העומדים מנגד. אדם בעל אמונה יוקדת ומוחלטת בבורא בקיימו מטלה אלוקית סמוך ובטוח בה' ואין לו כל פחד ודאגה.

לא סוכני הביטוח ולא חומות המגן יצילו אותנו, אלא אך ורק אמונה בה'.

מהפך קיצוני מעשי ונפשי

בפרשתינו אנו קוראים על הפחד שאחז בישראל בעת צעדתם במדבר לארץ, כי למרות שחרורם ממצרים, מצבם במדבר לא היה פשוט כלל ועיקר:

לא היתה תחושת בטחון ויציבות בדרך הטבע, עתידם לוֹט בערפל, ללא בית קבע למגורים, ללא מאגרי מזון, קיומם תלוי בשרשרת ניסים על-טבעיים: מן למזון, באר מרים למים, עננים למגורים וכו', עתה נדרש מהם לבצע מהלך על-טבעי לא פחות - להכנס לארץ ולכובשה;

בארץ גרו עמים עזים וחזקים, עריהם מבוצרות ומוקפות חומות אדירות, אפילו משה הכיר בעוצמתם והזהירם מלנסות לכבוש את הארץ ללא צו ה' - "אל תעלו .. ולא תנגפו לפני אויביכם .. כי העמלקי והכנעני שם לפניכם, ונפלתם בחרב".

נדרש מעם ישראל לבצע מהפך מעשי ומחשבתי קיצוני - עם שהורגל מאות בשנים לדרך חיים מסויימת במצרים ("הדגה אשר נאכל במצרים .. הקישואים .. האבטיחים גו'") לשנות אורח חיים לחלוטין:

מאנשים שחיו כל ימיהם בדרך טבעית, תחת קורת גג עם מקור מחיה קשה אך זמין, לחיות בחיי היום יום באמונה ונסים בלבד; מאנשים שהיו כנוּעים תחת אדוניהם המצריים, להפוך עצמאיים ולנהל אורח חיים עם גבורה וחוסן נפשי אישי; מעם נשלט על-ידי המצריים לעם כובש ושולט; מאנשים שלא אומנו לאחוז בנשק מלחמה ולא צברו נסיון קרבי לעם שנדרשת ממנו לבצע משימה קרבית ראשונה במעלה, כיבוש ארץ מבוצרת וחזקה.

לצורך זאת הם זקוקים לעוז ותעצומות נפש אדירות - מאין הם שואבים זאת?

"ואתם אל תיראו"

במילים קצרות של יהושע בן-נון וכלב בן יפונה, המופיעות בפרשתינו (במדבר, יד,ט) הם מלמדים ומדריכים איך להתמודד עם מצוקות ופחדים, ותמצית דבריהם - אמונה:

אַךְ בַּיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם, סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם.

אין כאן טיעונים שכליים, אף לא טקטיקות ותכסיסים, לא נאומים מרתקים, אלא הכרזה קצרה חדה וברורה: מי שאינו מורד בה' אין לו להיות בשום חרדה ופחד, גם לא ממטלות הכי קשות והכי לא טבעיות!

בַּיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ - מי שאינו מורד בה' אין לו מה לפחד משום דבר, אף לא מעם הארץ החזק והאדיר. כי לא בכח הטבע יצאנו ממצרים, יד ה' עשתה עמנו נפלאות, וה' הבטיח לישראל לגרש את הגויים מן הארץ.

כִּי לַחְמֵנוּ הֵם - כשם שלחם הוא מוצר אפוי ומוכן לאכילה ללא עבודה ומאמץ, כך בכח האמונה והבטחון בה', נבצע מעשינו ונצליח להדוף את אויבינו בקלות וללא מאמץ.

למרות שגם לאויבים יש "צל", כלומר "כוחות הגנה והצלה": הן כוחות פיזיים - כלי מלחמה והגנה, והן כוחות רוחניים - אנשים כשרים, כמו "אִיוֹב" שחי בארץ כנען וזכותו הגנה עליהם, או מִמַלאכים ושרי מעלה של הגויים המגינים עליהם בשמים, יתירה מזו, אומר רש"י, גם "צלו של המקום" עליהם, והראיה שהם חיו בארץ שנים רבות והתחזקו והתבצרו כו', כי כוחות ה' וניצוצי קדושה חיים ומקיימים את כל הברואים, גם את הגויים;

לכן ממשיך הפסוק ואומר סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם - בעת שיצאו ישראל ממצרים הוסרו כל מגיני האויבים [כפי שמספרים חז"ל שאיוב שגר בארץ כנען והגן עליהם - מת].

ויתירה מזו "לחמנו הם" - הכוחות האלוקיים וניצוצי הקדושה שהגנו עליהם הועברו לישראל, שהם "כאבן שואבת כל הניצוצים המחיים .. ומעתה אין מקום לירא מהם כאומרו אל תיראום".

וַיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם - כל כוחות ההגנה הרוחניים שלהם "אתנו", לכן אל תפחדו.

רבינו בחיי מסביר שבדברי יהושע וכלב על הלחם והצל הם רמז לשתי המצוות של מצה בפסח (לחם) וסוכה בסוכות (צל), שבזכותן סרו הכוחות מהאוייבים וישראל זוכים בשמירת ה', כענין שכתוב בתהלים (קכא) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך", לכן "אל תיראום".

*

היחס לאויביי ישראל

את יחס חז"ל לגויים למדים מהדין בנוגע לגוי ששחט בהמה, שלדעת הרמב"ם במעשהו טימא את הבהמה ולדעת הראב"ד היא לא טמאה והיא כבהמה שמתה מאליה.

סיבת המחלוקת, מסביר הרגאטשווער, נעוצה ביחס לגויים: לדעת הרמב"ם יש להם כוחות טומאה רוחניים שליליים, לכן בשחיטתם הם פוגמים ומטמאים, אבל לדעת הראב"ד הם בבחינת "העדר", ללא שום כוחות רוחניים, לכן בשחיטתם אינם מטמאים, והבהמה כמו שמתה בעצמה.

עם שני אלו מתמודד הפסוק: "אך בה' אל תמרודו ואתם אל תיראו" - כשהיהודי דבק בה' ממילא אין לו מה לפחד מהגוי המאים, שכן הוא מגלה שבאמת ובתמים מציאות הגוי היא "העדר" ואין בו כוח לפגוע ביהודי. "סר צלם מעליהם וה' אתנו" - לטענה שיש להם כוחות טומאה ("צלם"), הרי הקב"ה יסיר את אותם כוחות, ויציל אתנו.

*

אחרית דבר - מלחמת המפרץ בימינו

בימי טרום מלחמת המפרץ הפרסי, בשנת תשנ"א, כשהחלו להשמע תופי המלחמה ואויבי ישראל הפריחו איומים מחרידים על העם היושב בציון, אז נשמע ברמה קולו של הרבי: התורה הבטיחה שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם, "ה' דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".

אחר חצות הלילה השני של המלחמה נשמעה צפירת אזעקה ברחבי הארץ, חרדה אחזה בציבור, אנשים אצו בבהלת-מוות למקלטים ולחדרים האטומים, כשלפניהם מסכות האב"כ המפורסמות. אימת מוות שרתה בכל פינה, שמועה לא-נכונה עשתה כנפיים: "טילים כימיים קטלניים נחתו בארץ".

בשעה מפחידה זו, ניעור אחד החסידים בידי רעייתו בבהלה - "טילים נופלים בארץ" - והחסיד נענה ואמר: "נו מה, הלא הרבי ציטט מהפסוק שאין מה לדאוג בארץ", והתהפך החסיד לצדו השני והמשיך בשינה רגועה ושלווה.

ביטחון בה' ולא בחברות ביטוח

זו תמצית הציווי להלכה למעשה של "ואתם אל תמרודו אל תיראו", לא רק בימים ההם אלא גם בזמן הזה. ביטחון אישי בה', שלווה ומרגוע ללא סוכני ביטוח, ללא חומת הגנה ממעצמת-על, אמיתית או שקרית.

חזקו ואמצו תושבי גוש קטיף. ה' עמכם.

מקורות, פרשני המקרא: רש"י רמב"ן. אבן עזרא. אור החיים. רבינו בחיינו. לקוטי שיחות חלק חי, עמוד 161.

תגובות והערות יתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]

גוט שבת!