כמה זמן אוכל כך לשהות,
בבית אחד בן ארבע קירות,
אין שום דבר לעשות,
אף לא לצאת להתאוורר בגינות.

המורה שולח אלפי עבודות,
צריך לכתוב ולמלא מחברות,
בין דפי קלסר העבות,
מסוכמות אצלי כבר הרבה עבודות.

בחוברת הגדולה שצריך למלאות,
שאלות רבות בה מופיעות,
אבל כיצד ניתן לחשוב ולחפש תשובות,
כשהמוח עייף וטרוד בדאגות.

•

אך שמא החופש הזה אינו גהינום עלי אדמות,
אולי זה גם זמן לצחוק וליהנות,
למרות הפחדים והחששות,
שבליבי מכרסמות ומטרידות.

אבא כעת בבית, אין יציאות,
אפילו לא לבית הכנסת, רק מעט לקניות,
יש לו עבורי זמן לרוב,
לשבת יחד, לדבר וללמוד.

סיכמתי עם אבא על שעות קבועות,
שבהן אלמד איתו בחברותא, בלי הפרעות,
חומש ומשנה, גמרא והלכות,
וכמובן, גם תניא וליקוטי שיחות.

•

אין לתאר את אותן התחושות,
שאני חווה וחש באותן השעות,
מיתרי נפשי חום ואהבה סופגות,
חוויה שלא חוויתי בכל החופשות הקודמות.

בדרך כלל שעותיו של אבא תפוסות,
כמעט תמיד, בבקרים ובלילות,
הוא שב מהעבודה בשעות מאוחרות,
כשאני כבר שוכב במיטה ועיני עצומות.

גם אחרי צהריים בשבתות,
כשיושבים בבית הכנסת הבנים עם האבות,
כשאני מתחיל לקרוא את השורות הראשונות,
עיניו של אבא כבר מנמנמות.

אך כעת, פניו מאירות,
הוא ערני, מסביר בחיות את הקושיות,
כל כולו איתי, קשוב לשאלותיי הארוכות,
רגוע ושליו, שפתיו מחייכות.

עיניו מלטפות,
עלי הן קורנות,
הוא מגלה לי את האש היוקדת של אהבה לתורה הקדושה ולמצוות.

זכיתי באבא הכי טוב,
שמשתוקק באמת ללמוד עוד ועוד,
רק מפני עיסוקיו בטרדות היומיומיות,
קשה לו לסדר שעות לימוד קבועות.

•

כעת אני מבין ללא שום ספקות,
בחופש אפשר באמת ליהנות,
גם בתוך הבית ניתן לבלות,
לכייף באמת, סיפוק אמיתי לחוות.

תאמינו לי, בחופש הזה גיליתי עולמות,
למדתי לכייף בין דפי הגמרא וסיפורי מעשיות,
קראתי סיפורי חסידים ומעשי פלאות,
על חסידים עובדי ה', דמויות ענקיות!

אני מודה לה' על כאלו מתנות,
חופש כזה, לא הופיע לי גם בחלומות,
יחד עם זה, לכל הדעות,
עדיף בוודאי בחיידר לשהות.

מליבי הסרתי כל דאגות,
אבא אמר לי מילים מעודדות,
"משיח מגיע ממש עוד שניות,
אין מה להיבהל מהצרות המשתוללות".

בליבי פנימה הולמות הזעקות,
"רבי!! עד מתי?!?! כמה אפשר לחכות??"
אך אני בטוח! הרבי עומד להתגלות!!
הביטחון והרגשות הללו, מדבקות!