כשהרבי שאל: "איך אצל רעייתך השבר התאחה מהר ואצלנו לא"
שבוע שעבר הזכרתי בטור זה את הפסוק: "והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד באו האהלה" - בו נזכרתי כשהיו מביטים ביראת הכבוד אחר הרבי בבואו ובצאתו.
לפני כעשרים וחמש שנה היה מגיע פעם-פעמיים בשנה לבית חב"ד באילת יהודי מחסידי פולין, תושב אנגליה. הוא היה חובש שטריימל לראשו ולובש בעקיטש'ע. לבושיו לא הסגירו את הקשר שהיה לו לחסידי חב"ד ולתורתה.
כאשר התיידדנו והתוועדנו בבית חב"ד הוא סיפר לי שבמשך השנים היו לו הזדמנויות רבות לשתות בצמא הגיגים ממשפיעי ורבני חב"ד באנגליה והכיר אותם היטב. מפעם לפעם כשהיינו משוחחים, היה 'פולט' אמרה חב"דית ששמע מפי חסידים ובעיקר מפי החסיד המפורסם רבי יצחק דובוב ז"ל ממנצ'סטר.
אמרה אחת הזכורה לי ממנו: כתוב בתניא בפרק ו' "ואין הקב"ה שורה אלא על דבר שבטל אצלו יתברך, בין בפועל ממש כמלאכים עליונים, בין בכח... ולכן אמרו רז"ל שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה כו', וכל בי עשרה שכינתא שריא לעולם" - והכוונה היא שאפילו עשרה שאינם עוסקים בתורה, עצם ההתאספות של עשרה יהודים מביאה להשראת השכינה.
נשאלת השאלה: כיצד יתכן שהשכינה תשרה במקום שיהודים יתאספו ללא לימוד התורה, והרי עוון ביטול תורה הוא חמור ביותר, ואפילו על דברים בטלים בהיתר יש לעבור כף הקלע כדאיתא בפרק ח' בתניא?
ותירץ הרב דובוב שמדובר כאשר ממתינים לרבי שיכנס לבית המדרש לתפילה או להתוועדות. כאשר הרבי אמור להיכנס, בכל רגע יש לעמוד ולייחל לכניסתו ברצינות יתירה. עיון בספר לימוד ברגעים אלו נחשב לפגיעה בכבודו של הרבי. יש לעמוד כפי שעומדים לפני כניסת מלך בכובד ראש, כשהמחשבות נתונות רק להופעת הרבי ולקיים את הציווי "ולדבקה בו" - שכל הדבק בתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה ממש.
ועל הסיטואציה הזו נאמר שכל בי עשרה שכינתא שריא.
•
שמעתי בצעירותי שבהלוויתו של אחד החסידים באנגליה, ניגש הרב דובוב לאחר סתימת הגולל ואמר לנפטר את הנוסח שאומרים אצל חסידים שיעלה להיכל הרבי ושיתחנן [-אויסבעטן] לפניו על כל מה שצריך לבקש.
אחד הנוכחים, שהשתייך לחוגים שאינם קשורים לתורת החסידות, לגלג עליו בקול רם, ועל המנהג לבקש מהנפטר שילך לרבי. הרב דובוב הפטיר לעברו: "שפיל זיך נישט מיט פייער" [-אל תשחק באש].
לא חלפו ימים אחדים וביתו של אותו מלעיג עלה בלהבות על כל תכולתו.
•
השבוע יצאה לאור תשורה בחתונת משפחות משען ורוזנפלד בשוייץ. התשורה יצאה לאור על ידי היכל מנחם בראשות הרב יוסף יצחק הבלין, רבה של קהילת חב"ד ברמת שלמה, והיא עוסקת בנושאי חתונה.
בעמוד סו נכתב שם שהרבי היה מקפיד שכאשר מגיע חתן אל המניין ורוצים להימנע מאמירת התחנון, הרבי היה מבקש לראות את החתן ולפעמים גם לוודא שהוא מתפלל עם המניין.
זה מזכיר לי שבאחד מימי חודש אלול תשל"ט [או בתשמ"ב] התפללו מנחה בזאל הקטן ולאחר שמונה עשרה החזן אמר קדיש ללא אמירת תחנון, בגלל שנכח במניין חתן בשבעת ימי המשתה שלו. הרבי עשה תנועת יד של ביטול ושל אי שביעות רצון מאי אמירת התחנון. כיון שהחזן כבר אמר הקדיש, לא שבו לומר תחנון.
לאחר תפילת מנחה שקלו וטרו מה היתה כוונת הרבי כשסימן שאינו שבע רצון מאי אמירת התחנון. יש שאמרו שדעתו לא היתה נוחה מכך שבכל יום הביאו חתן לתפילה וכך לא אמרו [בחודש אלול] ימים רבים את התחנון.
והיו שאמרו שהרבי אולי שם לב שהחתן לא התפלל יחד עם הציבור, רק בא להיות נוכח עם הציבור - ואין בזה כדי לפטור את הציבור מהתחנון. ויש שניסו להסביר שהרבי לא חפץ שחתן שאינו מתפלל במניין זה באופן קבוע שיבוא רק כדי לפטור את הציבור מהמניין.
הכרעה בדבר לא היתה, אבל מאז לא עשו מאמצים להביא חתנים לתפילת המנחה כדי להימנע מאמירת התחנון.
•
השבוע נפטרה בשיבה טובה הרבנית מרת תמר ליווי ע"ה, אשת החסיד הבלתי נשכח, הרה"ג הרב בער'ל ליווי ז"ל.
זכיתי להתוועד עם הרב בער'ל ליווי פעמים רבות בחייו וכן לשוחח רבות עם רעייתו הרבנית תמר, וזאת בזכות הקרבה המשפחתית של רעייתי לבית וינפלד למשפחת הרב דן יואל ליווי, שם הנני מתאכסן בנסעי אל הקודש בביתם הפתוח, בניצוחה של רעייתו הרבנית מלכה שיינדל ליווי. זכיתי לסעוד בקביעות את סעודות השבת והחגים יחד עם הרב והרבנית ליווי ז"ל ושמעתי מהם על הקרבה המיוחדת שהיתה להם אל הרבי ואל הרבנית חיה מושקא ע"ה.
ידוע כי הרבנית ע"ה ברחה בכל מאודה מאור הזרקורים ומעולם לא הופיעה באירוע רב משתתפים. היו לה מספר מצומצם של ידידות שהיו מבקרות בביתה שברחוב פריזדנט בתיאום מראש. אחת מאותן בודדות שהיו מיודדות עמה היתה הרבנית תמר ליווי. היא היתה מבקרת את הרבנית בפריזדנט לעתים תכופות.
את הביקורים בבית הרבי היא היתה מתארת כחוויה רוחנית ואינטלקטואלית. לא היו אלו פגישות אקראיות ושיחות בטלות על הא ועל דא, כי אם שיחות מועילות ומדוקדקות. הביקורים היו רוויים בגינוני מלכות וכל מלה שיצאה מפי קודשה של הרבנית היתה שקולה, חדה ומבוררת.
ההתעניינות במה שקורה ובבני המשפחה היתה אמיתית ועצותיה והכוונותיה היו נאמרות בסמכותיות ומתוך הבנה עמוקה. אם היו עולים בשיחה דברים שלא היו לרוחה של הרבנית, היא היתה מיד פוסקת לדבר ונוצרת את לשונה וכך היה ניתן להבין שהנושא אינו לדיבור ועוברים לנושא הבא.
•
בשנת תשמ"ג קרה שהרבנית ע"ה הגיעה בערב שבת לספריה הצמודה ל-770 וכיון שהיתה נוהגת ב"כל כבודה בת מלך פנימה" היתה משתדלת שאיש לא יראה אותה ולא יבחין בה. באותו ערב שבת, כשהגיעה הרבנית, עמדו כמה תמימים סמוך לספריה וכאשר יצאה מהמכונית היא צעדה במהירות כדי לא להיחשף. תוך כדי שמיהרה, מעדה ושברה את רגלה (מאז הזהירו את התמימים לבל יעמדו ליד הספריה בימי שישי).
באותה עת שברה גם הרבנית תלמה ליווי את רגלה ונזקקה למנוחה ארוכה עד לאיחוי השבר. השברים המשותפים היו לשיחה בין השתיים והן היו מתעניינות בקביעות בשלומה של האחרת.
באחד הימים ראה הרבי את הרב בער'ל ליווי ושאל אותו: "איך זה שאצל רעייתך השבר התאחה כל כך מהר ואילו אצלנו האיחוי אורך זמן כה רב?"
יהא זכרה ברוך וצאצאיה ינוחמו במפעל המשפחתי הענק הלא הוא מערכת הכשרות של 'או קיי' בראשות הרב דן יואל ליווי, אותו ייסד האבא רבי בער'ל ליווי כאשר הרבנית תמר עומדת לימינו ותומכת בו בכל כוחה בנסיעותיו הרבות ובהעדרויותיו מהבית, ובזכותה הוקם המפעל הענק, המעסיק מאות משלוחי הרבי בכל העולם כולו ומליוני יהודים זוכים לאכול מכשרות מהודרת ביותר.
3
1
0
0
1
0
0
0
מאפשרים לכם לקבל
