כמו בכל שנה, גם בליל פורים תש"פ – נטש יו”ר כחול לבן בני גנץ את המגעים הפולטיים והגיע לקריאת המגילה ולשמחה שעורך הרב שלמה ליפש, שליח חב”ד ורבו של היישוב כפר אחים בבית הכנסת המקומי.

גנץ מקפיד להגיע לקריאת מגילה בבית הכנסת, גם לאחר פטירת אביו ואמו, ולהתיישב בכיסא שהיה שייך לאביו נחום ז”ל.

גנץ עצמו צייץ אחרי קריאת המגילה: “כבכל שנה, קריאת מגילה בכפר אחים באותו בית כנסת בו אבי ז״ל נהג להתפלל. מתרגש כל פעם מחדש לשבת בכסאו. חג פורים שמח לכולם!”

אח”מ נוסף שנכח בבית הכנסת הוא שר החוץ ישראל כ”ץ, גם הוא בן כפר אחים ותושב היישוב עד היום. כץ, שומר מסורת, מקפיד להגיע בשבתות ובחגים אל בית הכנסת.

השניים נפגשו לפני התפילה, לחצו ידיים וברכו האחד את השני בברכת ”פורים שמח”.

•

הקשרים בין משפחת השלוחים ליפש לבני גנץ לא החלו השנה. הסיפורים שנציג כאן נשזרו כבר לפני 10 שנים, בכתבה נרחבת במגזין ‘כפר חב”ד’, אבל מתהלכים בישוב מפה לאוזן.

כבר בחורף 2011, דיברו די בקול על הקשרים של הרמטכ”ל הנבחר, בני גנץ, לחב”ד. כבר אז היו מי שכינו את הרב ליפש –  ‘רבו של גנץ’.

בני גנץ  ספג בבית הוריו הרבה חמימות למסורת. בשנת תשנ”ט, כשהחל הרב שלמה ליפש לכהן כרב היישוב, החלו להיווצר הקשרים החמים בין השניים.

נחום גנץ ז”ל, אביו של בני, הכיר את חב”ד עוד מתקופת עבודתו כמנהל המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית. במסגרת תפקידו ביקר לא אחת בכפר חב”ד וגם סייע למקימיו.

הרב ליפש נוהג לכנותו “החב”דניק של המשפחה”. ולא בכדי.

נחום האבא נוהג היה בימי חודש אלול לצאת אל היישוב הסמוך – באר טוביה, כדי לתקוע שם בשופר בבתי הספר ובגני הילדים.

כשקודם בני הבן לדרגת תת-אלוף הוא כבר התגורר בראש העין, אבל אבא נחום ביקש ממנו ‘לעשות קידוש’ לכבוד הרגע המרגש בכפר אחים. וכך היה.

מאז, בכל קידום שלו בתפקיד, בני עצמו כבר ערך קידוש, מבלי שאבא ביקש. קידוש, פלוס השתתפות בכל התפילה.

וכך, למרות שעזב את כפר אחים, המשיך גנץ לשמר את הקשרים ‘הרוחניים’ המיוחדים שלו עם המקום, ועם רב הכפר.

עם פטירת האב, המשיך  גנץ את המסורת. מעת לעת הוא מגיע ליישוב בחגים ובשבתות, יושב על מקומו של אביו בבית הכנסת, ובעצם ירש את הכינוי של אבא, ‘הרב של המשפחה’. לזכרו של האב נוהגת משפחת גנץ לתרום מידי שנה מגילות ומשלוחי מנות למתפללים.

הם אף רכשו מגילה מהודרת עבור בית הכנסת.

הנה עוד סיפור (מ’כפר חב”ד’): היה זה בהגיע בנו של גנץ למצוות. אביו הביא אותו בכל יום שישי מראש העין עד לכפר אחים, מרחק של עשרות קילומטרים, כדי שילמד שם את קריאת ההפטרה אצל הרב ליפש. גנץ היה יושב בבית הרב בעת השיעור, וגם לאחריו משוחח עם הרב בדברי תורה וחסידות.

כשנבחר לתפקיד הרמטכ”ל, נצפה בבית הרב ליפש כשהוא מניח תפילין.

•

עוד אנקדוטה משעשעת הקשורה ביחסים בין שני בני היישוב: עוד לפני שהוכרז על בחירתו של גנץ לתפקיד הרמטכ”ל, כבר רמז השר כץ, כשהגיע לתפילת השבת בבית הכנסת, כמו בכל שבת, כי או-טו-טו יוכלו התושבים לשמוח. הוא רמז בכך למינוי הצפוי של בן הכפר לתפקיד היוקרתי.

חודשים אחדים קודם לכן, כשהממשלה הודיעה על מינויו של יואב גלנט לתפקיד, הודיע גנץ על פרישתו מהצבא – וכנהוג אצלו, גם ערך קידוש, לכבוד פרישה.

אלא שהרב ליפש אמר לו אז: ‘בקרוב תערוך עוד קידוש’.

וכך היה.