הרבה שיעורים עברנו בשנה שעברה במשך החודשים הארוכים שמוסי שלנו התמודדה עם לוקמיה. היו אלו קורסים מזורזים, חדים ומטבע הדברים גם כואבים. הא והם לא היו פרונטליים, אלא אינטראקטיביים בעלי אמצעי המחשה מאוד ברורים.

היה קורס אחד על שמחה בשם "איך לשמור על שמחה גם במחלקה האונקולוגית".

היה קורס אחד על אמונה ובטחון ושמו "חשוב טוב, יהיה טוב".

היה גם קורס מזורז בזוגיות ושמו "לצלוח משברים יחדיו" וקורס נוסף בהורות ומשפחה בשם "ביתנו הוא מבצרנו – גרסת המציאות".

אבל הקורס המשמעותי מכל היה "החיים באי וודאות".

כשאדם מטופל בלוקמיה, אין לאף אחד מושג איך ייראה היום שלו, הוא לא יכול לתכנן שום דבר. בבוקר מרגיש טוב ואחרי שעתיים מרגיש רע. בבוקר בבית ובערב מאושפז. תשאל, לכמה זמן מאושפז? התשובה תהיה, בעוד שעה נבדוק ונדע. כך זה יכול להמשך שעות, ימים ושבועות.

אנחנו מתוכנתים לחיות לפי תכנון כזה או אחר ולפתע כשחיים בחוסר וודאות שכזה זה מאוד מאוד מבלבל ומערער. עד שאתה קולט שזה בדיוק השיעור, זהו הקורס המזורז. הו אז אתה מתחיל להכיל ולקבל, וכן, גם ללמוד. הלב מתאמן ומתרגל לאט לאט לקבל חוסר וודאות בחיוך, לא פעם זה כולל מבט כלפי שמיא.

יודעים מה מדהים? ככל שעוברים הימים והקורס של חוסר הוודאות מופנם, לפתע אתה מבין שחוסר וודאות איננו אי וודאות, אלא ״אי של וודאות״. כי ככל שאתה מפקיד בלב שלם את גורלך, זמנך, כספך וחייך באופן כללי בידי ה', הרי שעוצמה של וודאות ובטחון נכנסים ללבך ולחייך, ואז, אז אתה חי באי של וודאות.

•

זוכרים את יום שני השחור של ספטמבר 2008? היום בו וואלסטריט קרסה והעולם נכנס למיתון כלכלי.

אינני איש עסקים, אבל המשבר הזה השפיע ישירות גם עלי כמו על כל מי שעוסק בגיוס משאבים, שכן התורמים ניזוקו והתרומות בהתאם.

זוכר אני שיחה עם ידידים ששאלו, למה לדעתך נענע הקב״ה ככה את העולם? לא הייתה לי תשובה בשלוף, שזה טוב. אבל אח״כ כשצפיתי בסרטונים מרגעי המפולת ראיתי אנשים שמים ידיים על הראש וצועקים מבלי משים "או מיי גאד", ואז זה הבריק לי, אולי ריבונו של עולם רוצה פשוט לשמוע אותנו אומרים את זה יותר, וכשאין ברירה הוא נושף ככה ׳פוו׳ קטן לוואלסטריט ואז כולם צועקים במקהלה "אוו מיי גאד".

אין אתנו יודע עד מה, למה ומדוע החליט הריבונו של עולם להתקיף את העולם בחרדת הקורונה, אבל ברור כבר עכשיו שיש דבר אחד מרכזי שקורה כמעט לכולם, התוכניות השתבשו. הן עדיין משתנות ומשתבשות מרגע לרגע ממש.

אינני יודע איך ואם בכלל תתקיים מסיבת פורים בבאזל השנה. האם נוכל בכלל לשלוח משלוחי מנות? ילדיי שבארץ, האם יבואו לפסח הביתה? האם יהיו טיסות? האם המצות שלי מהארץ יגיעו?

אני חושב על אלו שסגרו לעצמם מלון באיטליה לפסח וכעת צריכים להתחיל לנקות  ולהכין את הפסח. ואלו שטסו לישראל לחופשה והם תקועים בבידוד בבית. ויש מי שמתחתנים בקרוב ואין להם מושג מה ואיך כמה ולמה?

אבל אולי, הקב"ה פשוט רוצה להעביר את כולנו קורס זריז, חד, כואב, אינטראקטיבי בעל אמצעי המחשה בשם "החיים באי וודאות"?

רק דבר אחד אומר לכם מנסיוני: שווה לפתוח את הלב ולהקשיב לקורס הזה, יש מצב שעוד תגלו שזה לא אי וודאות אלא "אי של וודאות".

שבת שלום.