ישבתי אתמול בנמל-התעופה שרמייטובו שבמוסקבה, בהמתנה שיפתחו את ה'גייט' לטיסה לישראל.

אם עד אז רעש ה"קורונה" עבר "לידי" רק בראש, כי לא הקדשתי לה יותר מידי מחשבה - כעת המהומה שלה החלה "לעבור לידי" גם פיזית. כל דקה חלפו על פני נוסעים מלוכסני עיניים, שמכלל הפנים שלהם ראו רק את העיניים המלוכסנות. את האף והפה הסתירו המסכות.

עד לאותה שעה ארוכה שישבתי שם אתמול, לא חשבתי שיש כל כך הרבה סוגים של מסכות, בצבעים ועיצובים שונים, בצורות שונות. ראיתי גם כמה מסכות מיוחדות לילדים, עשויות בצורות משעשעות של דמויות בעלי חיים.

כשאתה יושב כך ליד ה'גייט' במשך שעה ארוכה, ובמהלך הזמן חולפים לידך מאות פרצופים שכאלו, מטבע הדברים הם מעסיקים לך את המחשבה.

ברגע הראשון, הדבר מעורר מחשבות מטרידות, מחשבות על כך שכאילו הם מוגנים, הודות למסכות שהם חובשים, ואני, אולי, עם כל נשימה שאני מכניס לריאותיי, אני שואף כל מיני קורונות בלתי נראים...

המחשבה השניה אמרה, דווקא להיפך; את החיידקים שלהם, מה שהם הביאו איתם מהבית, מאזורי סין והסביבה, הם משאירים צמוד לפנים שלהם, בתוך המסכות, כך הם משאירים לנו לנשום אויר נקי יחסית, נטול וירוסים לא מוכרים...

כך או כך, המחשבה על האוויר שאנו נושמים, תפסה לה מקום. עד כמה הוא נקי או לא, ועל כך שלמרות שלא רואים כלום על האוויר, ייתכן והוא שורץ כל מיני עצמים בלתי נראים, שהכנסתם לריאות עלולה לגרום לנזק, ועל הצורך לנשום ולשאוף אויר נקי.

אוויר נקי, נטול חיידקים בלתי נראים, הפך למצרך מבוקש יותר מאי פעם. אם מישהו יציג פטנט המבטיח שהאוויר סביב כל אדם הוא "סטרילי" מחיידקים כאלו ואחרים, לבטח המניה שלו תעפיל לגבהים.

ואז, כמתבקש מאליו, נזכרתי בפתגמים שהרבי מביא ב"היום יום", האחד ליום י"א טבת, והשני ליום ט' בסיון:

ביום י"א טבת כותב הרבי (בתרגום מאידיש): "חיי האדם תלויים באוויר שמסביבו. בלי אוויר אי אפשר לחיות, ולפי סוג האוויר שנושמים, כך הם החיים.

"כאשר חיים באוויר של תורה ומצוות, אלו חיים בריאים. כאשר חיים באוויר של כפירה, אלו חיים בלתי בריאים, עם נטיה מתמדת לחלות במחלות מדבקות.

"הרפואה הכללית-בסיסית הראשונה לכך היא, לטהר את האוויר.

"המשימה של טיהור האוויר, רובצת על יודעי ספר ויודעי תורה. טהרת האוויר היא על ידי אותיות התורה. כשנמצאים בחנות, הולכים ברחוב, נוסעים ברכבת, ואומרים אותיות של תורה - מטהרים בכך את האוויר.

"על כל אחד מיודעי ספר ויודעי תורה, לזכור משהו בעל פה: חומש, תהלים, משניות, תניא, כך שבכל הזדמנות ובכל מקום, יוכל לחשוב ולומר האותיות הקדושות שבתורה".

וביום ט' בסיון הוא כותב (גם זה בתרגום מאידיש): "העולם זקוק לטיהור האויר. טהרת האויר היא רק על-ידי אותיות התורה. האותיות שבתורה הינן שמירה כללית ושמירה פרטית...

"קשה למצוא את הביטוי שיבטא את התועלת הגדולה ביותר, בעזרת ה' יתברך, בשמירה כללית ובשמירה פרטית שמשיגים בעזרת ה' יתברך על-ידי החזרה הסדירה של משניות, וחסרות המילים שיביעו את גודל נחת הרוח שיגרמו לבורא עולם ברוך הוא".

כשנזכרתי בפתגמים אלו, מצאתי לעצמי "מסכה" רוחנית לפנים, יותר טובה מאלו של המלוכסנים.

אבל זו לא רק "מסכה" לפנים שלי, זו לא "מסכה" שנועדה להגנה אישית, אלא זה "מטהר אויר", הגנה לסביבה כולה...

אולי בימים אלו, כאשר האוויר סביבנו קצת סמיך ומלא סימני שאלה, הראות עמומה קצת, העולם נמצא תחת עננה מכבידה - כאשר עם ישראל זקוק לתוספת תגבור של "ליהודים היתה אורה", בל נשכח שחז"ל אומרים "אורה זו תורה" - נוסיף בטהרת האוויר, נאמר, נחזור, נחשוב, בכל מקום אותיות של תורה, ובע"ה בקרוב ממש לכולנו יהיה "אורה ושמחה וששון ויקר" לא רק כמדרשו, אלא גם כפשוטו.