תן וקח: כשהקב"ה שלח ליהודה ברקן איש על קביים ו-200 שקל
אין ישראלי שלא שמע על יהודה ברקן השחקן, המפיק והבמאי המפורסם של שנות השמונים בישראל.
בתחילת שנות התשעים, בתקופת מלחמת המפרץ, סרט שהוא הוציא לאקרנים לא הכניס. האנשים חששו לצאת מהבתים מפני הסקאדים שסאדם חוסיין שיגר, וכשסרט לא מכניס, הוא משאיר חובות.
יהודה ברקן נקלע לחובות של כ-24 מליון ש״ח, חלק מהם לשוק האפור, על כל המשתמע. במקביל עוד בעיות משפחתיות נחתו עליו ברצף וכל זה הוביל אותו למחשבה מעשית לסיים את חייו בעצמו, כך הוא מספר.
אבל היה שם רגע שהציל אותו. היה זה יום שישי, יהודה עסוק במחשבות של אובדנות ולפתע נקישה על הדלת. יהודה פתח ושם עמד אדם על קביים שביקש 200 שקלים בשביל לקנות את צרכי השבת למשפחה.
למה באת אלי? שאל יהודה.
והאיש ענה: חשבתי מי יכול לעזור לי, פתחתי דפי זהב של ׳נס ציונה׳, העיר בא אנו גרים, וכשהגעתי לאות ב׳ ראיתי את השם שלך. חשבתי, אתה ודאי איש עשיר, אתה הרי שחקן מפורסם, והנה אני כאן מבקש ממך מאתים שקלים, כדי שאוכל להניח אוכל על השולחן לילדיי בשבת.
מסתבר, שגם אם יש לאדם חובות של 24 מליון שקלים, עדיין יש לו מאתים שקל בכיס. יהודה נתן לו את הכסף והבין מיד את מה שהלב שלו הרגיש, שהאיש הזה הרגע הציל לו את החיים. הקב״ה שלח לו איש עם קביים ומאתים שקל כדי לומר לו שעדיין צריכים אותו בעולם, שיש מי שזקוק לו.
ובמילים אחרות: הוא נתן מאתים שקל וקיבל את החיים שלו בחזרה.
•
פרשת תרומה שנקרא השבוע מדברת על ציווי ה׳ למשה שיתרים את בני ישראל לצרכי המשכן. רק שבמקום לכתוב דבר אל בני ישראל ׳ויתנו׳ לי תרומה, נאמר ׳ויקחו׳ לי תרומה. לקחת ולתת לא בדיוק חופפים, הם אפילו קוטביים. למה אם כן נאמר ויקחו במקום ויתנו?
וזהו, כי ככה זה, כשנותנים בעצם גם לוקחים. כשאנו נותנים אנו מקבלים. ולא פעם, ומנסיוני לרוב, מה שמקבלים בעקבות הנתינה הוא הרבה יותר גדול, ערכי, מיוחד ומשמעותי ממה שנותנים. תשאלו את יהודה ברקן.
לא סתם את המילה ׳נתן׳ אפשר לקרוא משני הכיוונים.
שבת שלום,
מאפשרים לכם לקבל
