ימים סוערים בתולדות חסידות חב"ד בדור השישי והשביעי.

מה הסיכוי שילד שנולד בעיר קטנה ברוסיה הלבנה, היישר אל תחילת המפכה הקומוניסטית שסחפה אחריה המונים והורידה מדרך הישר מיליוני צעירים מבני עמנו,  יצלח אותה בשלום וישלים את מסכת חייו בגיל תשעים ואחת כיהודי ירא ושלם?

מה הסיכוי שהילד הזה, שאביו נרצח על ידי הנאצים הארורים ושהוא בעצמו נאלץ להתגלגל מעיר לעיר כדי לשמור על אמונתו ועל ערכיו, יזכה יום אחד לצאת מרוסיה ולעמוד בראש מוסד שיצמיח ויחנך אלפי תלמידות, ברוח התורה והחסידות?

ומה הסיכוי שהילד שבינתיים גדל והיה לאיש, וזמן קצר לאחר נישואיו הופרד באכזריות מאשתו הטרייה ונשלח חזרה אל מאחורי מסך הברזל למאסר ממושך במחנה עבודה, יזכה לשוב ולהצטרף אליה מצידו השני של הגבול ויחד איתה יקים משפחה מפוארת עם שנים עשר ילדים ויותר ממאה נכדים ונינים (בלי עין הרע), כולם חסידים לומדי תורה ויראי אלוקים?

מה הסיכוי? בדרך הטבע, אפסי כמעט.

ובכל זאת, בניגוד גמור לכל סיכוי טבעי והגיוני, זה פשוט קרה. על כך ועוד פרטים רבים ומרתקים על ימים סוערים בתולדות חסידות חב"ד  בספר שלפנינו, הסוקר את פרקי חייו של מנהל 'בית רבקה' בצרפת עשרות שנים, הרה"ח ר' בערל ע"ה גורעוויטש. הספר נערך ע"י הרב זלמן רודרמן ויוצא לאור על ידי המשפחה.

בספר 'תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית' מופיע העתק של דו"ח שנשלח בשנת תרצ"ב מרוסיה לפולין, אל כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, ובו מופיעה הערכה קצרה על כל בחור שלמד באותה עת בתומכי תמימים. ליד שמו של התלמיד בערל גורביץ' מופיעה מילה אחת בת שלוש אותיות: יקר.

מכתב הרבי הריי"צ על הבשורה שר' בערל גורביץ' הגיע ללודז'

כמה שנים מאוחר יותר, בשנת תרח"צ, שימש ר' בערל מגיד שיעור בחסידוּת לקבוצת נערים בסניף תומכי תמימים בברדיטשוב. סיפורם של הנערים שנאסרו בעיצומה של התוועדות לרגל כ"ד בטבת יום ההילולא של האדמו''ר הזקן, מופיע בספר בפרוטרוט. הנערים שנתפסו עמו נשלחו לבית יתומים וחולצו ממנו כעבור זמן קצר. ר' בערל לעומת זאת נותר במאסר, קרוב לשנה תמימה.

בט"ו במנחם אב תש"ו נשא ר' בערל לאישה את רעייתו מרת חנה לבית פעווזנער. ימים אחדים לאחר נישואיהם נסעו בני הזוג ללבוב, מתוך כוונה להבריח את הגבול. הם לא העלו על דעתם איזה אסון עומד להתרגש עליהם בתוך זמן קצר. כארבעה חודשים בלבד אחרי שהתחתנו, הופרדו זה מזה. הרעיה הצעירה המשיכה, בעל כורחה, לצידו הפולני של הגבול, ואילו הוא, ר' בערל, נשפט ונדון למאסר ממושך במחנה עבודה.

כל תקופת היותו במחנה מסר ר' בערל את נפשו על קדושת השבת, על אכילת מזון כשר בלבד ועל מצוות נוספות ככל שהתאפשר לו לקיימן. לימים עתיד הוא להעלות על הכתב את זיכרונותיו מאותה תקופה אפלה.

בתקופה הראשונה שלו בצרפת עסק ר' בערל בהרבצת תורה לצעירי החסידים הפליטים. זמן קצר לאחר מכן הוצע לו לקבל את משרת הניהול של בית הספר לבנות, בית רבקה, בעיירה יֶער הסמוכה לפריז.

לאחר שכתב על כך לרבי נשיא דורנו וקיבל את הסכמתו ועידודו, החל ר' בערל למלא את התפקיד. הוא עשה זאת במסירות עצומה, כאשר המוסד והתלמידות מוצבים בראש סדר העדיפויות שלו, הרבה לפני צרכיו הפרטיים ואפילו לפני צורכי בני ביתו.

ר' בער'ל גורביץ' ע"ה, לומד רמב"ם

קרוב לשישים שנים שימש ר' בערל בתפקיד 'המנהל'. זה היה תוארו וגם שמו בפי התלמידות והצוות, והוא עשה זאת ביד רמה. במרוצת השנים הרבות הללו זכה לאין ספור הוראות והדרכות מאת הרבי, בתחומי החינוך, הניהול והעסקנות הציבורית. טעימה משמעותית ממאות המכתבים שכתב ר' בערל לרבי ושקיבל מהרבי בחזרה, מוגשת בספר, יחד עם תולדות חייו המרתקים.