שום דבר לא הכין את רבקה דונין באותו בוקר, לפני שבע שנים, לידיעה המרעישה שתנחת עליה. "אבא שלי ע"ה הגיע אז מאנגליה לביקור בארץ", היא נזכרה השבוע בשיחה עם 'כפר חב"ד', "ואז לפתע, ללא כל הכנה מוקדמת, הוא סיפר לי שסבא, אבי אביו, היה הגיבור שלכד את אחד מהרוצחים האכזריים ביותר בתקופת השואה, רודולף הס ימ"ש".

רודולף פרנץ הס ימ"ש, שבזמן מלחמת העולם השנייה נחשב לאחד מבכירי המפלגה הנאצית שימש במשך שנים כמפקד מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ ושלח למעלה משניים וחצי מיליון יהודים אל תאי הגזים, השם יקום דמם.

•

רבקה, חסידת חב"ד בשנות הארבעים לחייה, אם לשבעה ילדים, המתגוררת בשכונת גילה הירושלמית, זוכרת היטב את אותם רגעים שבהם נודע לה, בפעם הראשונה בחייה, על גבורתו של סבה. "זו הייתה הפתעה מוחלטת", היא משחזרת. "כששמעתי מה סבא זכה לעשות, הייתי בהלם. לא דמיינתי גם בחלום הכי רחוק שלי שסבא הוא זה שהביא את אחד מהפושעים הכי גדולים בהיסטוריה היהודית, את אותו מלאך המוות, לדין. אני תמיד זכרתי את סבא כ'טיפוס' עדין. זה לא כל כך השתלב לי בדמותו, אבל אחר כך התחלתי להתעניין, לשאול שאלות. רציתי להבין מה בדיוק קרה ואיך הוא הצליח ללכוד את אותו רוצח נאלח".

ומה קרה אז באמת, שאחרי עשרות שנים של שתיקה החליטו לספר לך את הסוד המשפחתי?

"באותה תקופה התפרסם באחד מהעיתונים או האתרים, בצורה כזו או אחרת, פרטים שונים על אודות לכידתו של אותו הס ימ"ש. רק שחלק מהפרטים כפי שהובאו באותו מקום היו משובשים ומלאים בשגיאות, שמו של סבי הוצנע מהעלילה, ביחס למה שהיה צריך לקבל. זה מאוד הפריע לאבא שלי ולכן החליט לספר לי את הסיפור המלא, בדיוק מה היה".

•

באותה תקופה פרסמה רבקה אכן, בראשי פרקים, חלקים מסיפורו של סבה, בעיתון 'המודיע' באנגלית. מאז, חרף רצונה העז להשלים את המשימה ולהביא את סיפורו המלא של סבה לעם ישראל כולו, עניינים שונים טרדו את מנוחתה וגרמו לדבר להדחה עוד ועוד.

מצבו הבריאותי של בעלה, החסיד הנמרץ והבלתי נשכח ר' יוסף אליהו דונין ז"ל, שבמשך שנים ארוכות הפעיל את דוכן התפילין השוקק בשריד בית מקדשנו וזיכה אלפי יהודים בהנחת תפילין, החל להידרדר עד שנפטר והוא בן חמישים בלבד. אחריות רבה לגורל ילדיה הוטלה על כתפיה. כמו כן, בחרה רבקה להיכנס בכל כוחה לתחום החינוך ולהתעסק בו באופן רציני.

"בכל השנים הללו, רציתי בכל מאודי להכין כתבה נרחבת בעברית שתספר את סיפורו של סבי, אך, כאמור, זה לא הסתייע. הלוואי והייתי מצליחה לפרסם".

בשבועות האחרונים, שני אירועים דרמטיים, מבחינתה של רבקה, התרחשו - וגרמו לה לחשוב על העניין ברצינות יותר ולהירתם אליו במיוחד. "כשהתקיים אך לפני תקופה הטקס המכובד ב'יד ושם', בהשתתפות עשרות רבות של מנהיגי העולם, לציון שבעים וחמש שנה לשחרור אושוויץ - שמעתי שתי נשים משוחחות ביניהן ולא מבינות מדוע צריכים את כל הטקס הזה ומה המטרה בו. זה מאוד הפריע לי. כמו כן בליל שמיני של חנוכה אימה שלי ע"ה (כלתו של ר' קלמן לייב אברהמס. מ"ק) נפטרה. היה לי נורא קשה ואמרתי לעצמי שאחרי כל זה הגיע הזמן לפרסם את הסיפור של סבא ברבים, שאני חייבת לעשות את זה למרות כל עיסוקיי".

כלי התקשורת הכלליים המרכזיים בישראל - מי שעקב - פרסמו לאחרונה בצורה בולטת את סיפורו של הרב קלמן לייב אברהמס ע"ה, סבה של רבקה, שהוביל בתושייה רבה ללכידתו של אחד מגדולי המרצחים שקמו לעם ישראל. השבוע האחרון הגיש 'כפר חב"ד' את עיקרי הסיפור המיוחד, לצד קטעי יומן נדירים ותיאורים מיוחדים של ר' קלמן מאותם ימים, חלקם בפרסום ראשון, באדיבות המשפחה. COL מגיש את עיקרי הסיפור.

•

סיפורו של ר' קלמן לייב אברהמס ע"ה, מכל מקום שרק נסתכל עליו, רצוף בהשגחות פרטיות. אי אפשר שלא להתעורר ולהתפעל נוכח הגבורה שהפגין לכל אורך הדרך, ההתעקשות הלא מובנת מאליה, האחווה המיוחדת שהייתה טבועה בדמו לשארי בשרו שנטבחו על קידוש השם - ובעיקר הערבות הפשוטה לבני עמו, אהבת ישראל אמתית ומחזקת.

בעיצומה של המלחמה, בסביבות שנת ה'תש"ב הצטרף אברהמס למשטרה הצבאית הבריטית כאיש מודיעין. את משימת חייו המדוברת אולם, לכידתו ועצירתו של הרוצח הס ימ"ש, ביצע רק כארבע שנים מאוחר יותר, בעיצומה של שנת ה'תש"ו.

לגרמניה הגיע אברהמס כבר חודשים ארוכים קודם לכן, יחד עם עוד קבוצת אנשי מודיעין בריטיים. המטרה הייתה להתחקות אחר פושעים נאצים. בתחילת שנת תש"ו הצליחו אנשי הצבא הבריטי ללכוד את רעייתו של הס והביאו אותה לחקירה שאותה הוביל אברהמס. החקירה הייתה מתישה ונמשכה חודשים ארוכים. רעייתו של הס שיקרה לכל אורך הדרך וטענה שוב ושוב כי אינה יודעת כלל היכן בעלה נמצא.

"לסבא שלי היה ברור בכל שלבי החקירה", מספרת רבקה, "שאותו הס חי ושרעייתו אכן יודעת איפה הוא מסתתר. מהמכתבים ששיגר סבא לסבתא עולה כי הם היו שני חיילים שחקרו את רעייתו של הרוצח. אינני יודעת בוודאות אם החוקר השני היה יהודי גם הוא או שלא. מה שכן, החוקר השני ככל שאני מבינה כן נטה להאמין לאישה, ורק סבא התעקש שוב ושוב שהיא משקרת".

רק בתום מאות רבות של שעות חקירה, נשברה רעייתו של הס והודתה כי אכן בעלה חי ושהוא מתחבא בחווה כלשהיא בגרמניה. אל החווה, כך לפי מה שמסתמן מהמסמכים, הגיע אברהמס רק יחד עם החייל-החוקר השני, בכדי ללכוד את הס, אולם להערכתה של רבקה הם לא היו לבד. "יתכן מאוד, כך אני חושבת וכך גם מסתבר בהיגיון פשוט, שאליהם התלוו חיילים בריטיים נוספים שסייעו להם".

הס נלכד במהירות בחווה, עודו לבוש בפיג'מה. בתחילה הכחיש את זהותו וטען שמדובר במישהו אחר, אולם גם כאן לא ויתר הסב, פשפש בגופו של הס ומצא עליו את טבעת הנישואין שבה השם "רודולף" היה חקוק. בהמשך אף הובא החשוד בפני קבוצת ניצולים ששהו במחנה אושוויץ והללו אישרו את זהותו באופן מוחלט.

חודשיים וחצי לאחר לכידתו, בכ"ד באייר של שנת תש"ו, נמסר הס לידי הפולנים, וכעבור כמעט שנה, בניסן תש"ז נידון למוות בתלייה. העונש הוצא לפועל כשבועיים לאחר מכן. בכל השנים מאז, עד לפני זמן קצר ממש, כמעט ולא נודעו פרטי הלכידה.

•

במכתב ששיגר לרעייתו יומיים בלבד לאחר שלכד את הס, סיפר אברהמס ברמזים על המבצע שהוכתר בהצלחה, אולם עדיין לא חשף את הפרטים המלאים. "הימים האחרונים", כתב אברהמס לרעייתו, "היו דחוסים בהרבה התרגשות ועבודה לחוצה. אחרי חודשים של עבודה סובלנית היה לנו 'סקופ' גדול שאולי תקראי עליו בעיתונים די בקרוב. אני לא יכול להגיד לך יותר מזה, רק שאנחנו עובדים אל תוך הלילה".

רק אחד עשר ימים מאוחר יותר, בכ"א באדר א' של שנת תש"ו, גילה אברהמס לרעייתו את האמת: "לאחר תפיסתו של רודולף הס, אנו חשים כי הגענו לנקודת השיא. כל עבודתנו בימים האחרונים התנהלה סביבו. הס היה הפושע השטני ביותר בכל ההיסטוריה האנושית. הנרי (ככל הנראה החייל השני שהתלווה אל אברמס) ואנוכי עבדנו על המקרה הזה במשך כחמישה חודשים. כעת זה סיפוק גדול שתפסנו אותו סוף סוף".

בהמשך המכתב מתאר אברהמס את ימי החקירה המפרכים שעברו עליו עם הרוצח לאחר לכידתו. "החקירה שלו", כותב אברהמס, "הייתה חוויה שלעולם לא אשכח. היא נערכה כשלושה ימים ושני לילות רצופים. ללא שינה. האווירה הייתה מוזרה ולא מציאותית. שמענו אותו מתוודה שהוא פיקח באופן אישי על רציחתם בתאי הגזים ושריפתם של יותר משני מיליון וחצי בני אדם - בעיקר אחינו היהודים".

במכתב אחר לרעייתו, מספר אברהמס על אחד מחבריו, פאול, שסייע לו לבצע זיהוי ודאי של מפקד מחנה הזוועות: "שניים או שלושה ניצולי מחנות הצטרפו לצוות שלנו. פגשתי את חברי פאול, שבמשך חמש שנים היה במחנות. זה נס שהוא נשאר בחיים. הוא רזה מאוד, אפילו אחרי כמה חודשים שאנו מטפלים בו הוא חלש מאוד. אפשר להבין את מה שהוא חושב על הגרמנים".

• לעילוי נשמת יהדות אלכסדריס בת זאב ע"ה. הכתבה המלאה פורסמה השבוע ב'כפר חב"ד'