את ישראל זלמנוביץ' ז"ל הכרתי לראשונה בשנות הממי"ם כתלמיד בתלמוד תורה חב"ד ברחובות בעת שהיה מורה שלי והטמיע בי כילד את יסודות לימוד הגמרא המסייעים לי עד היום בלימוד הגמרא. ישראל היה אז אברך צעיר שהגיע עם משפחתו מקרני שומרון להתגורר ברחובות, ומהר מאוד הפך לדמות חינוכית אהודה בקהילת הצעירה והמתפתחת בעיר.

המפגש הבא שלי עם ישראל היה כ-15 שנה מאוחר יותר, בעת שבאתי בקשרי השידוכין עם תבלחט"א רעייתי, אחייניתו של ישראל. בבירורים לפני הפגישות ביקשו לשמוע גם את ישראל, כמי שהכיר אותי בצעירותי, וישראל בירך בחום על השידוך.

קשה לכתוב על ישראל בלשון עבר. ישראל היה הלב והמרכז של המשפחה המורחבת. בכל התכנסות ושמחה משפחתית ישראל היה מנווט את הערב, מנחה, חוזר שיחה של הרבי או סיפור חסידי ותמיד בחן ובנעימות. ממנו למדתי כי תמיד צריך שיהיה "משהו מוכן בראש" ואף פעם לא להיתקע לא מוכן. מאז אני מקפיד בכל תחילת שבוע שיהיה לי רעיון או ווארט חסידי בראש שתמיד אוכל להשתמש בו באם אדרש.

בשיחות הרבות שלי עם ישראל, שגלשו לעיתים לשיחות על הנעשה והקורה בחב"ד, הקפיד תמיד ישראל לעצור את השיחה בעת שהיה נשמעת ביקורת או זלזול חלילה ברבנים. עם כל חוש הסקרנות והרצון לדעת מה קורה בחב"ד, כבוד רבנים היה אצלו קו אדום, והוא לא רצה לשמוע חלילה ביקורת או לשון הרע על רבנים.

ישראל השקיע רבות בחינוך הילדים והייתי מרבה להתייעץ איתו לא פעם. ישראל הקפיד שלא להכניס לביתו אינטרנט מכל סוג שהוא. זכורני שבאחד הביקורים שלי בביתו, עלה איתי ישראל לקומת הגג וביקש ממני כ"מומחה לאינטרנט" לבדוק האם מישהו מילדיו יכול חלילה לגלוש באינטרנט דרך ה- Wi-Fi של השכנים...

הטורים השבועיים ב-COL

לפני כשנתיים וחצי חלה ישראל במחלה קשה, ל"ע, ונאלץ להפסיק את עבודתו בחינוך. ישראל שהיה תמיד רגיל להיות בעשייה בלתי פוסקת לא היה רגיל לשקט שפתאום נכפה עליו, וכך עלה הרעיון של טורים שבועיים בחינוך שיפורסמו באתר COL.

ישראל נשאב לעניין והטורים העסיקו אותו מתחילת השבוע, בליקוט רעיונות וכתיבתם, עד לשלב העריכה ופרסומם באתר. גם בימים שחזר מטיפולים קשים וכואבים לא וויתר ישראל על כתיבת הטורים ותמיד התעניין כמה אנשים קראו אותם, איך התגובות, ומה אפשר לשפר בהם. בגלל שישראל הקפיד שלא להכניס לביתו אינטרנט הדבר היה מורכב יותר, והוא היה מעביר את המאמר לאחד מבני המשפחה, שהיה שולח לי את הטורים מידי שבוע למייל.

בני משפחתו העידו כי בכל פעם שהיה מתפרסם טור שלו באתר היה הדבר עושה לו כל כך טוב. היה לו למה לקום בבוקר, והיה היה חושב על זה כל השבוע.

למעלה מ-40 מאמרים של ישראל פורסמו באתר, כשהאחרון שבהם לפני כשנה מאז מצבו הבריאותי הלך ודעך למגינת כולם.

אני מעלעל בתכתובות ווצאפ שלי עם ישראל ומתרשם מהמסירות הגדולה שלו לטורים אלו, וכך כתב לי בין היתר במרוצת התקופה בה פורסמו בטורים באתר:

"אודה, זו הפעם ראשונה שאני כותב ומתעסק בדברים ובכתיבה מעין זו. מקווה שיעבור את ה"מסך" ויהיה לתועלת הכלל ולבריאת כולם. תודה רבה על העידוד בימי הרת גורל שאני עוד מצוי בהם. אני מצידי, רואה בכך עיסוק מאתגר. מעבר לכל, הדבר מעסיק אותי... ומשכיח דברים... ישר כוח על הסבלנות. אתה שותף יקר להחלמתי המהירה והתמידית. החיית אותי! אני מעריך את המאמצים שלך!"

"הטור מעסיק אותי ב"ה וגורם לי לעבור על שיחות של הרבי (לא מעטות) וזה שכרי. אודה על האמת שאפילו אני מופתע  .... מתוך צניעות! השבוע הייתי מאוד חלש אחרי הטיפול.. באופן חריג לא עלינו... אני החלטתי שלא אוותר וכתבתי טור... תודה רבה על העזרה וסיוע הגורמים להגבהתי מעל המציאות היום יומית, הלא כל - כך קלה.... ההתעסקות בכתיבה מרפאת אותי בגשמיות ורוחניות. אני סומך עליך במאה ואחד אחוז... גם ביום שישי אחר חצות, אתה מוצא את הזמן, להדליק 'אורות" של כוח ותעצומות".

בכל שיחה שלי עם ישראל הוא היה מדבר על החיזוקים הרבים שהוא מקבל מהרבי, על האמונה והביטחון שלו שהוא יתרפא וישוב לאיתנו, ועל הניסים שיקרו. לצערנו הרב מצבו הלך והחמיר, הוא הפסיק עם כתיבת הטורים ל-COL , אך האמונה החזקה שלו נשארה חזקה ואיתנה כסלע.

בהלוויתו נפרד ממנו רב קהילת חב"ד ברחובות הרב מנחם מענדל גלוכובסקי שביקש ממנו שילך ישר אל הרבי ויבקש את הגאולה. אני בטוח שישראל כבר שם, עומד מול הרבי ודורש את הגאולה, עומד ומתפלל על עם ישראל, ועל משפחתו העניפה, על 13 בניו ובנותיו, חתניו וכלותיו, על הנכדים והנכדות, וכמובן על תבלחט"א האישה המסורה, ועל חמותו שכולם תמיד דאגו לו, אהבו אותו, ומחכים בכל רגע להתראות איתו מחדש.

ישראל, ממך למדתי הרבה דברים המלווים אותי יום יום בחיים, אזכור אותך תמיד, ואנצור לעד את השיחות הרבות שלנו, את העצות והתובנות לחיים שלמדתי ממך!