אני חייב עדיין לסיים, עבור קוראיי, את סיפורה של ההתוועדות הסוערת בפרשת שמות תשמ"ג, בה  דיבר הרבי בסערת נפש על 'פרשת המקוה' ועל השריפה שאירעה באותו יום רביעי, שהביא למכירת 770 ולזירוז בניית המקווה, דרך שיחות מטלטלות שחדרו עמוק ללב עסקני השכונה.

הזכרתי את מה שאירע בהמשך ההתוועדות, כאשר סיימו לנגן ולפני שהרבי עמד להתחיל בשיחה נוספת, קם  ר' ישראל קוק-לאש, אורח מארץ הקודש, וזעק לעבר הרבי שלאחר שאלפי יהודים הניחו תפילין מאז מבצע תפילין וקבעו מזוזות - הגיע הזמן שמשיח כבר יבוא. הרבי הביט בו במבט נוקב מאוד וכולם נבהלו מה תהיה התגובה. כשסיים הכרזתו, פניו של הרבי התרככו קרוב לחיוך ואמר לו: "אמן, לחיים".

יתכן שזעקתו התמימה, היא זו שהביאה למה שקרה בהמשך ההתוועדות, לקראת סופה.

הרבי דיבר בכאב רב על אריכות הגלות ועל כך שגם בימינו אלה פרעה רוחץ בדמם של תינוקות של בית רבן, בכך שחינוכם של מאות אלפי ילדי ישראל בכל העולם נתון תחת קליפת פרעה. בדברו על כך הרבי לא הפסיק לבכות. כשמעיינים ב'תורת מנחם' באותה השיחה של פרשת שמות תשמ"ג, ישנן באחד הקטעים השמטות המצויינות בנקודות רבות. הנקודות הללו מסמנות את המקומות שבהם הרבי בכה על מר הגלות.

המניחים לא הואילו לכתוב שהיו בכיות באותה שיחה, וכמדומני שחשוב לציין עובדה זו, משום שהיא מוסיפה נופך לדברים המעוררים שנשמעו מפי קדשו של הרבי.

•

בשנות נעוריי התגוררתי בשיכון חב"ד בירושלים, והתפללתי בבית הכנסת המפורסם שברחוב חנה. שם הכרתי את הבחור השקדן זושא הורביץ, שברבות הימים הפך לאחד מרבניה המובהקים של היהדות החרדית והוא משמש כרב הקהילות החסידיות באלעד.

הוא היה יושב ולומד בבית הכנסת וגומע מסכת אחר מסכת. הוא למד בקול רם ובחיות מיוחדת, שעות רבות ללא הפסק. הוא היה מושא לקנאה אצל כל רואיו. אלא שהקשר בינו לבין תורת החסידות או לבין חצר חסידית כלשהי היה קלוש ביותר...

משמים גלגלו את הדברים שבשנת תשמ"ג אביו נזקק לעבור ניתוח בארה"ב, ומכל אחיו נבחר הוא להיצמד לאביו ולהיות לו לעזר ולאחיסמך. אכסנייתם היתה אצל אחיו הרב שמואל הלוי הורביץ מקראון הייטס.

הבחור זושא סייע לאביו וליווה אותו למרכז הרפואי ועמד לצידו בימי הניתוח וההתאוששות, וכמובן שניצל כל רגע פנוי לרכוש עוד ידיעות בלימוד התורה. אחיו הציע לו לנצל את שהותו בקראון הייטס, ולבוא ביום השבת להתוועדות של הרבי ב-770. בתחילה סירב, שכן הוא איננו חסיד חב"ד ומה לו ולהתוועדות חסידים.

אך ההפצרות של אחיו עשו את שלהן והוא הגיע להתוועדות. היה זה בשבת האמורה של פרשת שמות תשמ"ג. בהתוועדות הוא נעמד צמוד לאחיו שהיה לו מקום קבוע ומובחר אל מול פני הרבי. ממקום זה גם ראו את פני הקודש של הרבי היטב וגם שמעו היטב את קולו. לנגד עיניו של הבחור הירושלמי נפרש מחזה מרומם ועילאי. אלפי חסידים מקשיבים פעורי פה ובריכוז מוגבר לכל הגה היוצא מפי הרבי. והנה הוא שומע את הרבי בוכה על הגלות הקשה והארוכה. הרבי בוכה על גורלם המר של מאות אלפי תינוקות של בית רבן שלא זוכים לחינוך יהודי בסיסי.

באותה שעה ובאותו רגע הוא הפנים ובמוחו נקבעה התובנה: הנה הוא עומד לפני מנהיג ישראל. הוא הכיר היטב את אדמו"רי ירושלים, שכל כולם התאמצו לחנך ולגדל דורות ישרים, אך כל אחד מהם הרגיש אחריות בעיקר כלפי חסידי חצרו ומשפחותם. כאן הוא חזה במראה בלתי מוכר בעליל. יושב יהודי בברוקלין וליבו דואב על כלל ישראל. ולא בהבעת עמדה והזכרתם בלבד של אותם ילדים, אלא כולו מזועזע עד דכדוכה של נפש ממצבם הרוחני.

זעזוע זה מניע את אלפי החסידים לצאת ולפעול בקרב אותם ילדים ולהשקותם ממי הדעת הטהור.

הוא ראה לראשונה אדמו"ר שעיקר דאגתו נתונה תחילה לעם ישראל בכל מקום ואילו הדאגה לחסידיו היא משנית, לאחר אחריותו ואכפתיותו לכלל ישראל.

התוועדות זו גרמה לו למפנה של מאה ושמונים מעלות ביחסו לגדלותו של הרבי ולתורת החסידות. בימים הספורים שעדיין נותר בניו יורק הוא הגיע להתוועדויות של משפיע הישיבה הרב שלמה זרחי וישב בקרב התמימים עד אור הבוקר, כשהוא שותה בצמא את הנאמר.

כשחזר לארץ הקודש הוא כבר היה אדם אחר, ומשנה לשנה הוא חיזק והידק את הקשר לרבי ולהוראותיו ונעשה חסיד ומקושר לכל דבר וענין.

כך זכו קהילות הקודש החסידיות באלעד לרב חסידי המכיר היטב את תורת חסידות חב"ד ומשפיע לכל שומעי לקחו מטל אמרתה.

•

בשולי הדברים אסיים בהרגש חסידי לכבוד שבעים שנה לנשיאות הרבי.

מבלי משים לב, אנו צמודים אל הרבי זה שבעים שנה, המחנך ומגדל אותנו בדרכו המיוחדת. מאז כינונה של תנועת חב"ד לא זכו החסידים לרבי אחד שירעיף עליהם שבעים שנה ברצף ללא הפסקה. בדרך כלל נשיאות של כל אחד מרבותינו נשיאנו הסתיימה עם הסתלקותו ושרביט ההנהגה עבר לבא אחריו. ואילו אנו זכינו לרצף של שבעים שנה.

בלקוטי שיחות חלק כה עמוד 373 מספר הרבי שפעם שאל את הרבי הקודם על הנהגה מסויימת של אדמו"ר הצמח צדק בחיי חיותו של חותנו אדמו"ר האמצעי (שכן כידוע לאדמו"ר האמצעי ולצמח צדק היו סגנונות שונים בחסידות ודרכים אחרות בעבודת השם).

הרבי הקודם ענה לרבי בשלילה מוחלטת באומרו שכל עוד שאדמו"ר האמצעי היה נשיא לא היתה הנהגה אחרת כי נשיא יש רק אחד!

לא קלים היו המעברים בין רבי אחד לבא אחריו. שמעתי פעם מהמשפיע הרב שלום פלדמן שסיפר שפעם חסידים סנטו בחסיד ר' דוד הורודוקער על כך שאינו "עובר" כראוי מהרבי רש"ב לרבי הקודם.

לשמע טענתם זלגו דמעות מעיניו של ר' דוד ואמר: "אינני יכול לשקר!"

נדרשה קבלת עול מיוחדת באותם תקופות של המעברים בין רבי אחד לרבי אחר ורק גדלותם של רבותינו נשיאנו שאבה את כולם להתדבק בהם כראוי.

אנו, בדור השביעי, נחסך מאיתנו כל מעבר שהוא וזכינו שרבינו הקדוש מוליכנו קוממיות זה שבעים שנה ללא הפסקה. עד בוא ינון לאורים ותומים ולהשבת השכינה לציון.