שבעים שנה מלאו להסתלקותו של הרבי הריי"צ מליובאוויטש זי"ע, אחד האנשים הבולטים שפועלם ואמרותיהם הפכו לחלק מהווי נשמתו של העם היהודי. הוא נסתלק בשנתו השבעים, ומתוכם כמה שנים שהיה חולה ומשותק, אולם דמותו היא קמאית והשפעתו הייתה כה רבה עד כי למעשה ניתן לקבוע כי הוא וחתנו ממשיך דרכו היו מן האנשים המשפיעים ביותר בעולם היהודי.

בנימה אישית, אבי ז"ל למד בישיבת חב"ד "תורת אמת" בירושלים כתשע שנים כשהייתה בנשיאותו של הרבי הריי"צ, ולפיכך הייתה בבתינו השראה של דמות ענק. אבי גם ראה אותו בילדותו בעת שביקר בירושלים בשנת תרפ"ט ודיבר אודותיו בהערצה רבה.

מופלאה הייתה הנהגתו של חתנו הרבי ממלא מקומו שבכל שנות הנהגתו הייתה לו התקשרות והתבטלות מוחלטת לחמיו. כל מה שיצא מפי חמיו הרבי היה מוחלט וקדוש ואין לערער על כך.

והרי דוגמה אחת, מני רבות:

בספריית אגודת חסידי חב"ד נמצא סידור הבעש"ט, הסידור האישי שבו התפלל הבעש"ט, הרבי הריי"צ מזכיר כמה פעמים שבסידור הבעש"ט, במקום "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה" בברכת המזון, כתוב "מידו המלאה הפתוחה הגדושה והרחבה".

הרבי עצמו היה חוזר פעמים רבות במהלך התוועדות "מידו המלאה הפתוחה הקדושה וכלשון בסידור הבעש"ט הגדושה והרחבה".

פעם אמר בהתוועדות, היה לי חשש לאחוז בסידור הבעש"ט לולא חותני ציווה אותי על כך בהזדמנות מסוימת.

מעשה בחוקר נוסחאות שרצה לראות במו עיניו את העמוד זה בסידור הבעש"ט, הוא שאל את הרבי שהסכים והורה לספרן הרב יצחק וילהלם לצלם עמוד זה כדי להראות לחוקר. הרב וילהלם פתח בדחילו את הסידור וחיפש את הדף של ברכת המזון אך למרבה הפתעתו לא היה שם שום תיקון כלל, הוא הודיע לרבי שאינו מוצא את התיקון עם המילה "הגדושה" (במקום "הקדושה"), תשובת הרבי הייתה החלטית: הרי הרבי הריי"צ אמר שכתוב והגדושה!

הרב וילהלם לקח שוב את הסידור ושוב לא מצא, ואז מצא שבסידור יש ברכת המזון, בתוך הגדה של פסח, מיד פתח שם ושם אכן היה תיקון בכתב יד "והגדושה".

הרבי צדק, אבל לפעמים פשוט אתה  לא במקום הנכון...

"החוזר" המפורסם הרב יואל כהן למד בישיבת תומכי תמימים בתל אביב בחיי כ"ק אדמו"ר הריי"צ, נפשו נקשרה בחיי רבו והוא יחד עם עוד 5 תלמידים החליטו לנסוע לניו יורק לרבי הריי"צ, הם קיבלו את אשרות הכניסה היא הויזה המיוחלת וגם ברכה מהרבי הריי"צ לנסיעה. בגלל זמני האשרות לא יכלו כל השישה לנסוע יחד. הם התחלקו לשלוש קבוצות של שני תלמידים בכל קבוצה. ר' יואל עצמו וחברו קיבלו אישור לעלות על האניה שיצא מתל אביב ביום י"א שבט תש"י וזכו בברכתו של הרבי הריי"צ.

דא עקא, יום לפני הנסיעה, ביום שבת קודש י' שבט תש"י הסתלק הרבי הריי"צ.

אנו מדברים על 70 שנה אחורה. התקשורת זרמה לאט. בבוקר יום ראשון עדיין לא ידעו בארץ על ההסתלקות. רבי יואל וחברו עלו על האניה בליווי חבריהם החסידים, אך מכאן נפרדו דרכיהם. החברים ירדו מהאוניה וכבר בנמל חיפה הגיע ההודעה דרך העיתונות על ההסתלקות, בעוד רבי יואל וחברו שבאניה אינם יודעים מאומה.

לאחר כמה שבועות של הפלגה הגיעו לניו יורק ושמעו את הבשורה המרה. הם חככו בדעתם מה לעשות. אולי לחזור לארץ. שאלו את חתנו של הרבי שכונה אז הרמ"ש, שעדיין סירב לקבל על עצמו את הנהגת נשיאות חב"ד, והוא אמר להם, "אם חמי הרבי הריי"צ אישר ובירך את הנסיעה, והוא ידע מה שהולך להיות, זאת אומרת שהוא רצה שתהיו בישיבתו ותבואו על אף ההסתלקות"..

הם אכן נשארו וכל השאר היסטוריה...

הגבאי לא מוצא חן בעיני

בכפר חב"ד גר יהודי שזכה לשמור תורה ומצוות במסירות נפש בברית המועצות תחת המגף הקומוניסטי, זהו המשפיע הרב מיכל וישצקי, בנו של המשפיע הנודע הרב משה וישצקי.

ברוסיה עסק בהפצת יהדות במחתרת ולאחר שבשנת תשכ"ז יצא מרוסיה והיגרו לארצות הברית החל להתעסק עם משלוחי חבילות ומזון ובגדים ליהודי רוסיה.

הוא היה עובר מבית כנסת לבית כנסת, מספר למתפללים על מצבם הקשה של היהודים שם והם היו מרימים תרומה עבור אחיהם השוהים מעבר למסך הברזל.

יום אחד הגיע לרובע ברונקס בניו-יורק. באחד מבתי-הכנסת מצא רק יהודי זקן ושפוף, שישב  בפינה ולמד. עד מהרה התברר לו, שזהו רב בית-הכנסת. הרב הציג את עצמו בשם משפחתו: הרב רבינוביץ. ר' מיכל ביקש לשוחח עמו, והרב הובילו לשולחן המשמש  ל'סעודה שלישית'. הרב התיישב בפינת השולחן ור' מיכל התיישב בראש השולחן.

באותו רגע קפץ הרב ממקומו, וביקש מאיש-שיחו לעבור לשבת על כיסא אחר, באומרו: "על הכיסא הזה איש אינו יושב". הדבר הפליא את ר' מיכל, והוא שאל לסיבת הדבר. "אם יש לך פנאי, אספר לך", אמר הרב והחל בסיפורו: 

"נולדתי בפולין, למשפחת רבנים חסידית. כשפרצה המלחמה, הצלחתי להימלט אל מעבר לגבול הרוסי ושם פגשתי קבוצה גדולה של חסידי חב"ד, שמגמת-פניהם הייתה סמרקנד שבבוכרה. ראיתי את  גודל מסירותם לתורה ולמצוות והתקשרתי אליהם בלב ונפש.

"המלחמה תמה. התגלגלתי בכמה מקומות, עד שבשנת תש"ט הגעתי לניו-יורק. הואיל ושמעתי רבות על הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש, הלכתי אליו ונתקבלתי ל'יחידות'. הרבי התעניין מאוד במצבם של החסידים, וכאשר סיפרתי לו על קשייהם ועל סבלותיהם, בכה בכי רב.  הרבי שאלני מה בדעתי לעשות בארצות-הברית. 'כל ימי הייתי רב', אמרתי 'אך כאן איש אינו צריך רב כמוני ולכן מן-הסתם אחפש עבודה בבית-חרושת'.

'לא', אמר הרבי, 'מכיון שאתה בן תורה עליך להישאר במסגרת של תורה ולכהן כרב'. 

חיפשתי משרת רבנות ולא מצאתי. חזרתי אל הרבי, אך הוא עמד על דעתו. לבסוף הגעתי לבית-הכנסת הזה, שמתפלליו דוברי יידיש, ומצאתי חן בעיניהם. "באתי אל הרבי ושאלתי אם לקבל את  ההצעה. השיב הרבי: 'בית-הכנסת הוא בית-הכנסת, והוא אכן מתאים אבל השמש איננו מוצא חן בעיני'.

שאלתי מה לעשות אפוא, והרבי חזר על דבריו. כך בשלישית. לבסוף אמר לקבל את ההצעה. ולחזור שוב בעוד שבועיים.

"התקבלתי לרב, ואז התחלתי להבין את דברי הרבי. השמש היה יהודי עטור זקן ארוך ומעמדו היה איתן עקב שנים שלא היה רב בבית הכנסת, אבל גיליתי שפיו וליבו אינם שווים. והוא אכן מירר את חיי. לאחר שבועיים באתי ל-770 ביום ראשון י"א שבט בבוקר ואני רואה לווייה גדולה, מתברר שהרבי הריי"צ הסתלק, ובעצם הוא הזמין אותי ללוויה שלו כשאמר לשוב בעוד שבועיים.

חזרתי לברונקס והמשכתי לכהן כרב הקהילה שהלכה והתפתחה על אף הצקות הגבאי שהציק לי. בשבת אחת ראיתי אותו מדליק אורות בבית-הכנסת, והקמתי קול זעקה. מאז החל לרדוף אותי ולמרר את חיי יותר ויותר. הקהילה אמנם הייתה מרוצה אבל הגבאי נלחם נגדי בגלוי ובסתר.

כאשר הגיעו מים עד נפש נסעתי ל-770 ונכנסתי אל הרבי מליובאוויטש ממלא מקומו של הרבי הריי"צ ושאלתי אותו מה לעשות, הוא אמר לי עוד לפני שהספקתי לספר לו את דברי חמיו הריי"צ: "הרי חותני אמר לך שבית הכנסת הוא בית הכנסת, ורק השמש לא מוצא חן בעיניו, לכן עליך להמשיך לכהן ברבנות ובאשר לתעלולי השמש, צריך לדאוג שלא ימשיך בתפקידו".

דברי הרבי הפליאו אותי ביותר, הרי פגישתי עם הריי"צ הייתה ביחידות ולא סיפרתי על כך לאף אחד ומהיכן ידע הרבי?

שאלתי את הרבי כיצד ניתן לדאוג שהגבאי יפסיק ואמר לי הרבי שיש עובדות או מעשים לא טובים שהוא עושה וכשיתפסו אותו 'על חם', הוא אכן יפוטר.

 "חזרתי לברונקס. לאחר תקופה הלכתי לבית הכנסת בשעת לילה וליד בית-הכנסת פגשתי את נשיא הקהילה. נכנסנו יחד פנימה, ולעינינו נגלה מחזה מדהים: השמש ניצב ליד קופות-הצדקה ועסק בריקון תכולתן אל כיסיו. מובן שעקב כך פוטר מתפקידו.

 "חלפו כמה שנים וצרה חדשה התרגשה עלינו - בית הכנסת היה בעבר אטליז. בעל האטליז התעשר ועבר לרחוב המקביל ומכר למתפללים את האטליז, כדי שיוכלו להרחיב את בית-הכנסת. אלא שמטעמים מסוימים, לא נכתב חוזה מסודר ויום אחד בא הבעלים ותבע להחזיר לו את המקום. התנהל משפט, והוא זכה."

 "מיהרתי אל הרבי ושאלתי מה לעשות. הרבי חייך ואמר: 'אינך חסיד. מורי וחמי אמר לך שבית-הכנסת הוא בית-הכנסת ואם כך, לא יתכן לעשות מבית הכנסת - אטליז'.

"הגיע יום הביצוע של פסק הדין. תמיד היית מגיע לבית הכנסת בשעה שש בבוקר, באותו לילה חלמתי חלום מדהים. ראיתי את הרבי הריי"ץ יושב בראש השולחן הזה ולידו ישב הרבי. הריי"ץ חייך אלי ואמר: "בית הכנסת הוא בית כנסת ולעולם לא יהיה אטליז". התעוררתי ונבהלתי לגלות שהשעה כבר שמונה!

"רצתי כל עוד רוחי בי לבית הכנסת ושם כבר היה 'שמח'. שוטרים גררו ספסלים וקהל גדול התגודד סביב. לפתע נשמעה יללת אמבולנסים. הם עצרו ליד האטליז. נגשתי לשם וראיתי את בעל האטליז שוכב על הארץ מחוסר הכרה.

התברר, שבמהלך פינוי המקום התנתקה הנברשת הכבדה של בית הכנסת ונחתה הישר על ראשו. העלו אותו על אלונקה ואז התעורר האיש מעלפונו, הבחין בי ואמר: "אני מודה! אני מודה! מכרתי את האטליז. תגידו למשטרה שיעזבו את בית הכנסת".

"מאז", סיים הרב רבינוביץ' את סיפורו, "אין איש יושב על הכסא בראש השולחן עליו ישב הרבי נשמתו-עדן.

*

תודה וברכה לידידי הרב החסיד אליהו שוויכה מנהל בית חב"ד בצפון תל אביב ורב קהילת "שער הרחמים" על העזרה הרבה בנפש חפצה.