לפני מספר חודשים קיבלתי טלפון מעסקן פלוני אשר ביקש ממני לדבר בדחיפות עם בחור שנמצא בהידרדרות רוחנית גדולה, עד כדי כך שההורים שלו תפסו אותו שהוא בקשר עם ארגון "הלל". דיברתי עם הבחור והתחננתי לפניו שלפני שהוא עושה את הצעד הזה ח"ו שיבוא וידבר איתך.

פגשתי את הבחור - הוא היה בחור חסידי, לראשו כובע סאמעט ולבושו - חליפה ארוכה. וכך סיפר לי הבחור: "אם מה ששמעתי מהמשגיח שלי זה נכון אז אני לא רוצה להיות דתי.

ממשיך הבחור לגולל: "הייתי כל השנים עד גיל 16 בחור צדיק ולא יודע כלום מחיי, רק תורה וחסידות. לפני תקופה של כשנתיים בחור מהישיבה שלי סיפר לי מה שסיפר לי, אמר לי מה שאמר לי, לימד אותי מה שלימד אותי, וזה גרם לי ליפול.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הייתי נסער מאוד. אחרי שבוע של חיבוטי נפש אדירים פניתי למשגיח שלי ואמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו משהו אישי וחשוב מאוד.

סיפרתי למשגיח שלי בתמימותי על הנפילה שלי. בחיים לא אשכח את התגובה הראשונית שלו, הוא ישר התחיל להגיד לעצמו אויי געוואלד אויי געוואלד – 'אתה יודע מה כתוב על החטא הזה? שאין לו תשובה! כל מה שעשית עד היום לא שווה כלום. כל התורה שלך והמצוות הלכו לקליפות הטמאות'.

בכיתי בלילה במיטה שלי כמו שלא בכיתי בכל שנות חיי הצעירות. הזדעזעתי מהמציאות שבעצם אני לא שווה כלום, שאין לי מצוות ואין לי כלום, זה שבר אותי לרסיסים לגמרי.

לאחר תקופה חזרתי לעצמי בס"ד, התחזקתי ושוב חזרתי ללמוד רציני. אבל לאחר תקופה, לא יודע איך זה קרה לי, נפלתי שוב. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי עם נפשי ונשמתי, פחדתי פחד מוות לשתף את המשגיח שלי ולספר לו על הנפילה השנייה שלי. כך הסתובבתי עם מחשבות איומות שאלוקים כועס עליי ואני אבוד ואין לי תקווה וכל התורה והמצוות שעשיתי אי פעם הכול הלך לפח. בהתחלה היו לי הרבה ייסורי מצפון, אבל פתאום לאט לאט מייסורי מצפון התחלתי ממש לכעוס. אמרתי לעצמי: 'מה, אם זאת היהדות אני לא רוצה לקיים אותה'. אם חטאתי ובלי כוונה כי היה לי קשה ואני מנסה לעבוד על עצמי להשתפר ובכל זאת כל מה שעשיתי לא שווה, אז ממילא אני לא שווה כלום וממילא מה שאני אעשה אין לו שום ערך, אז אני לפחות אעשה מה שאני רוצה.

התחלתי לאט לאט להתחבר לחברים לא טובים, דרכם הכרתי את האינטרנט, עד שהחלטתי מה שהחלטתי מה לעשות עם החיים שלי".

הסתכלתי לתוך עיניו ואמרתי לו: "צר לי להגיד לך אבל מה שאמר לך המשגיח שלך זה שקר. לא יודע מאיפה הוא הביא את זה שכל המצוות שעשית וכל התורה שלמדת הכול לא שווה, זה שקר. כל נקודה הכי קטנה שעשית נשמרת לך ולא הולכת ריקם. אין כזה דבר. נכון, זה עוון שדורש תשובה. וגם על העוון הזה כתוב בספרים שמסבירים את הזוהר שיש כן תשובה.

אתה קדוש אתה טהור כל דבר הכי קטן שעשית ותעשה למען השם קיים לנצח.

הבאתי לו מכל מיני ספרים קדושים ציטוטים שיש תשובה וגם לעוון הכי חמור יש תשובה אין דבר העומד בפני התשובה. ובוודאי שחטא אחד לא יכול להרוס את כל הטוב שלך.

"אבל המשגיח שלי הוא נקרא אחד שמבין בחסידות ובספרי מוסר?" אמר הבחור. ושוב פתחתי לפניו ספרים שמפריכים מכול וכול את דברי המשגיח שלו. "האדמו"ר מסוכטשוב", אמרתי לו, "הבין בחסידות לא פחות מהמשגיח שלך, וגם הוא כתב בהקדמה לספרו 'אגלי טל' שלימוד הלכות שבת הוא תקנה ותשובה לחטא הזה".

הסברתי לו שאם אדם עשיר הפסיד מתוך מאה מיליון שקלים שיש לו עשרה מיליון שקלים, אז לכן הוא יפסיד את הכול?!

בגמ' במסכת חגיגה ט"ו. כתוב: "יצאה בת קול ואמרה, 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר', ועקב כך הוא התייאש שיזכה לחיי העולם הבא. וכתב על כך המהרש"א שם, שאחר לא היה צריך להקשיב לבת קול מכיוון שאין לך דבר שעומד בפני התשובה".

כלומר, שאפילו אם אדם שומע בת קול שאין לו סיכוי, אין לו להשגיח בכך, שאין שום יאוש בעולם כלל.
הרבה בחורים מתנהגים לפעמים כאילו הם שמעו כזו בת קול: "חוץ מפלוני", "לי כבר אין סיכוי", ועל זה אנחנו צריכים כל הזמן לעבוד, להחדיר לעצמנו שאין שום יאוש בעולם כלל.

הבחור שתק ולא אמר מילה ופתאום הבחור החל לבכות בכי עז שגרם גם לי להוריד דמעות מעיניי.

•

מה אני אגיד לכם כמה חשוב מה שאנחנו מוציאים מהפה שלנו.

אבל בעיקר השחור-לבן הזה. כמה חשוב לא לחנך בצורה כזו, לא לחנך שאם אתה לא לומד אז אתה לא שווה כלום.

כותב השורות, מרדכי רוט

פגשתי בחור לפני שבוע ויש לו לצערנו ראש חלש, הביטחון העצמי שלו מרוסק לגזרים והכל בגלל שחינכו אותו שאם הוא לא לומד רציני אז הוא לא שווה כלום, די עם השחור לבן הזה. אם אתה לא עושה כך וכך אז אתה לא שווה כלום וכל מה שעשית לא שווה כלום. הבחור מתהלך בעולם בהרגשה ובאמונה שהוא אפס. כמה זה כואב הדברים האלו.

היה אצלי פעם יהודי שהיו לו הרבה בעיות בזוגיות שלו. ובסוף התברר שהבעיה שלו הייתה הסתכלות שחור לבן, אין אמצע. אם אשתו לא בדיוק עשתה בדיוק מה שהוא חלם ופינטז אז כל מה שהיא עשתה לא שווה כלום. ובסוף גם התברר שסגנון החשיבה הזה הוא גם עושה על עצמו, שאם הוא לא מרגיש שהוא מאה אחוז בסדר בכל דבר שהוא עושה אז הוא לא שווה כלום. כי זה בעצם מה שההורים שלו חינכו אותו שאין אמצע. אין 90 אחוז, אין שמונים אחוז, אין חמשים אחוז, יש רק מאה אחוז אחרת הכול לא שווה כלום.

אין אישה מאה אחוז, אין גבר מאה אחוז, אין ילדים מאה אחוז. אין כזו מציאות, פשוט יש הסתכלות על החלקים הטובים והמאירים. והחוסר שיש לא יכול להרוס לעולם את החלקים הטובים והנפלאים שישנם.

המשפטים הכי מסוכנים שיכולים פשוט להרוס נשמות של ילדים, או קשר בין בני זוג, הם המשפטים הבאים: "לא שווה כלום מה שעשית". "אין לך כפרה על מה שעשית". "לא שווה כלום מה שתעשה".

נפגשתי עם אדם בגיל הארבעים לערך, לפני תקופה. ומה שהוא סיפר לי זה היה אחד הסיפורים העצובים ששמעתי בחיי.

אם לא הייתי שומע קצת בקול אבא שלי אז הוא היה אומר אתה יכול להתנועע וללמוד עד מחר על הסטנדר בישיבה, אם אתה לא שומע בקול אבא שלך במאה אחוז אז כלום לא שווה מכל מה שאתה לומד ומתפלל. כל פעם שרק קצת לא הייתי שומע בקולו אז הוא היה מבטל לגמרי את כל מה שאני עושה. כך נכנס לי בראש שאם אני לא אשמע כך וכך אז הכול לא שווה כלום ואני כלום וכל המציאות שלי זה כלום.

את המשפטים האלו הוא היה אומר גם לאימי: "גם אם תאמרי פרקי תהילים מהבוקר ועד ליל זה לא שווה כלום רק עד שתתנהגי בהתאם".

אתם יודעים מה האדם הזה מרגיש בליבו הוא מהלך בעולם הזה כבר ארבעים שנה והוא מרגיש בתוך ליבו שהוא אפס, שהוא כלום. הוא לא מרגיש שום סיפוק בכל דבר רוחני שהוא עושה. ליבו חלל בקרבו.

אז לעולם אל תקשיבו לאדם, מי שזה לא יהיה, שיגיד לכם את המשפטים האלו, לעולם.

כל דבר הכי קטן שאתם עושים שווה אין סוף בעיני השם יתברך וגם אם טעיתם וגם אם תטעו ותיפלו כל חייכם בדבר מסוים האם שווה לאבד את הכול בגלל משהו אחד?!

אז אם אתם רוצים לחיות טוב עם עצמכם, עם בני הזוג שלכם, עם הילדים שלכם, עם הסובבים אתכם אל תגידו את המשפטים האלו לעולם.

שנזכה לראות את האור שיש בנו ובאנשים שמסביבנו.

כל טוב לכל עם ישראל הקדושים.

לתגובות: [email protected]