הרה"ח התמים ר' יעקב יוסף רסקין ז"ל, מתלמידי תומכי תמימים בליובאוויטש, ביקר בבית חיינו ביו"ד שבט שנת העשור. תפלת שחרית של יום ההילולא התקיימה ככל הנראה בשאלאש למטה, שהרי הרבי היה הש"ץ והקהל היה גדול מהרגיל אז.

חוש ההתקשרות שהיה טבוע בר' יעקב יוסף, וזכה להנחילו לבניו, הביאו לעקוב בסוף התפלה אחר התהלים שהרבי קרא בו. היה זה ספר תהלים מזדמן שנטל הרבי (או שמסרו לו) מן השולחן הסמוך. [ניתן לראות שהתהלים הוקדש לע"נ יהודי שנלב"ע כמה חודשים לפני כן, בשנת תשי"ט, והגבאים הטביעו עליו את החותמת של: "בית המדרש דליובאוויטש"].

מיד כשיצא הרבי, חטף ר' יעקב יוסף  את התהלים, ומיהר לקנות ספר תהלים אחר לבית המדרש, ואת התהלים הזה הטמין באמתחתו. לאחר מכן, התיישב ורשם עליו בחביבות יתירה עדות למשמרת:

ב"ה יו"ד שבט תש"כ ברוקלין
בזה התהלים אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, ואני זכיתי לקחתו תיכף לידי, וקניתי תהלים אחר חדש והחלפתי ע"ז, וע"ז באתי עה"ח [=ועל זה באתי על החתום]. יעקב יוסף רסקין שו"ב.

בערב אחד בחודש אלול, באחת השנים שבין שנת תש"כ לשנת תשכ"ה, נערכה חגיגת בר מצוה לאחד מילדי אנ"ש, הנקרא יהודה לייב לוין. כידיד המשפחה, העניק הרי"י לחתן הבר-מצוה דבר יקר במיוחד, הלא הוא ספר התהלים דנן... ולחתן כתב כך:

ב"ה. 
להבחור התמים הנחמד מר יהודה לייב שי' לעווין
ליום מלאת י"ג שנה וכניסתך לעול המצוות, נא לקבל תשורתי תהלים שבו אמר תהלים כ"ק אדמו"ר שליט"א
ויהי רצון מאבינו שבשמים שתאריך ימים ושנים ותצליח בלימודיך בנגלה ובחסידות לרוב נחת להוריך שיחיו, וחזקת והיית לאיש באנשים. בברכת שנה טובה ומתוקה, יעקב יוסף רסקין, שו"ב ומוהל בראשל"צ

נראה כי ספר התהלים אבד לבעליו ו'הסתובב' בבית הכנסת [ואולי אף הגיע איכשהו ל-770]. בשנת תשכ"ה, בשבת קודש ו' תשרי נסתלקה הרבנית חנה ע"ה. חסיד אלמוני [בכפר או ב-770] שהיה נסער ונרגש, העלה את תחושותיו על ספר התהלים שנקלע לידו, וכה רשם עליו ברטט: 

לעילוי נשמת 
הרבנית הצדקנית מרת חנה ב"ר מאיר שלמה
נפטרה ו' תשרי ה' תשכ"ה. שבת שובה בעלות המנחה, פרחא נשמתה לעילא.

ספר התהלים המשיך להתגלגל בכפר חב"ד, שם מצאתיו בין השנים תשד"מ-תשמ"ו, במבנה הגניזה ששכן בין עצי האקליפטוס שליד המקוה הישן.

כשהייתי תלמיד ב-770 הראיתי פעם את התהלים לבנו - הרה"ח ר' דוד רסקין ז"ל, מנהל הישיבה.

הוא נהנה מאד, ואני נהניתי לראותו כך... אך לא יהודי-חייל כר' דוד יעצור ויתעניין יתר על המידה כיצד הגיע הספר לידי; הוא הסתפק בדקה אחת ומיד פנה לעסוק במטלה חשובה מזו.