החביבות שבמספר 11 - ומה עם 12? / הרב מנחם מענדל רייצעס
לאחרונה הזדמן לי לשבות בירושלים עיר הקודש ת"ו (דבר שלא קורה הרבה), ובבוקר יום השבת נכנסתי לבית כנסת ירושלמי באיחור מסויים. ראיתי את הגבאי עומד על הבימה ושמעתי אותו מכריז "אלף דולר מפטיר"! ואכן, לאחר שלושה פעמים – "צום ערשטן מאל, צום צווייטן מאל און צום דריטן מאל" – נקנה ה'מפטיר' בסכום זה.
משהו היה נראה לי מוזר: האנשים בבית הכנסת (את רובם ככולם לא הכרתי קודם) היו נראים סתמיים, רובם זקנים ירושלמיים נחמדים ובאים בימים. אך מדוע שישלמו סכום כה גבוה על 'מפטיר' של שבת רגילה? חשבתי לעצמי: אולי הם לא מעודכנים בערך הדולר; אולי הם חושבים שהדולר עדיין שווה שקל וחצי (כמו שהיה לפני כשלושים שנה)...
עד מהרה התבררה לי התעלומה. הגבאי המשיך הלאה ומכר כיבוד נוסף, ואני שומע אותו מכריז: "צען דולר"! אחד המתפללים קם והכריז כנגדו: "אלף דולר"! – אז הבנתי מה קורה, והתברר לי שגם במכירה הקודמת (שנכנסתי באמצעה) לא היה מדובר ב-1000 דולר, אלא בסך הכל ב-11 דולר... [למי שלא הבין, כך מכונה המספר 11 בשפה האידיש].
מה לומדים מהסיפור הזה? – ראשית כל, לומדים שאסור לקבל החלטות על סמך פרטים חלקיים וצריך לוודא שאכן התבהרה התמונה כולה במילואה. ושנית, רואים כאן את מעלתו של המספר 11, שהוא נשמע ומצלצל כמו 1000...
•
בספרייתו של אבי מורי שליט"א קיים, כמו בכל בית חסידי, סט של 'לקוטי שיחות'. בשונה מהסט הרגיל של 'לקוטי שיחות' שבו יש מראה חיצוני אחיד לכל הכרכים, במדף ה'לקוטי שיחות' שבביתנו היה וישנו (ובעז"ה ימשיך כך) משהו לא אסתטי, לא מתאים: הכריכה של חלק יא שונה במקצת מהכריכות של שאר החלקים.
זאת למה? כאן עלינו לחזור אחורה 44 שנים, לשנת תשל"ו. ביום י"א שבט, יצאה קבוצה גדולה של 'שלוחים' שנשלחו על ידי הרבי לארץ ישראל, ארץ הקודש בשליחות היסטורית בעלת חשיבות רבה בתולדות ה'דור השביעי'.
נשלחו אז 11 שלוחים לעיר הקודש צפת (חלקם עם נשים וילדים), ועוד 11 שלוחים לעיר הקודש ירושלים. הרבי חילק לכל אחד מהשלוחים את כך י"א של 'לקוטי שיחות' שהופיע אז טרי מהדפוס, ומכיון שעדיין לא הספיקו לסיים את תהליך הכריכה - קיבלו השלוחים את הספר מהרבי בכריכה לא מושלמת. זו הסיבה למראה הפחות אסתטי שבספריית ביתנו שביסוד המעלה, לשם הגיע אבי מורי כהמשך ישיר של שליחותו לארץ הקודש באותה קבוצה.
חסידים דיברו אז על כך שהשליחות הזו כולה סביב המספר 11: הרבי שלח 11 שלוחים לצפת, ו-11 שלוחים לירושלים; הרבי נותן לשלוחים את כרך י"א ב'לקוטי שיחות' – שוב 11; והתאריך שבו יוצאים השלוחים גם הוא כל כולו 11: היום ה-11 לחודש ה-11 – י"א שבט.
יש שהוסיפו ושיערו, כי האותיות של המספר 11 – יו"ד אל"ף – יוצרות את ראשי התיבות של המלים א'רץ י'שראל – לשם נשלחו השלוחים; אבל האמת היא שהמספר 11 – יו"ד אל"ף – נחשב כמספר מיוחד במינו באופן כללי, וכפי שהתגלה בשנים המאוחרות יותר בדברים מפורשים שדיבר הרבי על מספר זה, ובפרט בקשר לחודש האחד-עשר – חודש שבט.
•
כדי לראות את יחודיותו של המספר 11 והקשר שלו עם הרבי, אין צורך לחכות עד החודש האחד-עשר – חודש שבט; אפשר לראות זאת מיד בחודש הראשון לחדשי השנה – חודש ניסן: לידתו של הרבי היתה ביו"ד אל"ף ניסן, היום ה-11 של החודש.
בשנת תשמ"ט – בשבת הגדול - דיבר הרבי בהרחבה על יחודו של יום י"א ניסן, והסביר בהרחבה כיצד המספר 11 מסמל יציאה מגדרי הטבע והעולם. המספר 10 מסמל שלימות "טבעית", ואילו 11 מראה על הקשר העצמי עם הקב"ה שלמעלה מכל ההגדרות.
באותה שיחה נאמרו ביטויים מפליאים על המספר הזה. הנה לדוגמא: "'אחד עשר' הוא ענין שלמעלה מכל מדידה והגבלה, מהותו ועצמותו יתברך שלמעלה מכל גדר ותואר כו', למעלה מגדר ספירות, ולמעלה גם מתואר 'אחד', וגם לא התואר 'יחיד' .. כי כל תואר יש לו איזה גדר, והוא יתברך למעלה מכל תואר וגדר .. אלא, כיון שאין ביכולת האדם לבטא ענין זה באופן אחר, מוכרח להשתמש בביטוי 'אחד עשר'"...
בשיחה של מוצאי שבת, אור לי"א ניסן, נוסחו הדברים כך: "ענין אחד עשר מורה על זה שלמעלה מגדר התחלקות, וכדי שלא להכנס לשקלא וטריא קראו 'אחד עשר' – שרק מציין שבא לאחר עשר".
בשנת תש"נ המשיך הרבי בכיוון זה ודיבר על מעלתו של חודש שבט כחודש האחד-עשר, והדגיש בהקשר זה את מעלת י"א שבט תשי"א – זהו היום שבו קיבל הרבי את הנשיאות של 'דור השביעי' באופן רשמי ואמר את המאמר "באתי לגני" – שיש בו את המספר 11 בצורה משולשת: גם במספר היום, גם במספר החודש וגם במספר השנה.
בשיחות הקודש של השנה האחרונה שבה זכינו לשמוע את הרבי (תשנ"ב), ניכרת ובולטת במיוחד החיבה הגדולה למספר אחד-עשר וכל מה שקשור בו. זכורה במיוחד היא השיחה שבה דיבר הרבי על יום ההילולא של הרבנית נ"ע – כ"ב שבט – וביאר בהרחבה את מעלת היום, בכך שמלבד מעלת החודש כולו – חודש שבט – שהוא החודש האחד-עשר, הרי היום הכ"ב הוא "אחד עשר בכפליים" (פעמיים 11 = 22). כדאי לעיין בשיחה בפנים ולראות את התוכן העמוק שמכניס הרבי במספר זה.
•
הדברים עד כה הם די ידועים וכבר נידונו בבימות שונות. ברצוני לציין נקודה שיש בה מן החידוש בנושא זה של חביבותו של המספר אחד-עשר – והיא: לאחר שראינו כי 'אחד עשר' הוא מספר של שיא השיאים, "למעלה מכל מדידה והגבלה" - כיצד 'נלמד' את המספר הבא, המספר שנים-עשר? מה הוא כבר יכול להוסיף?...
למעשה, המקור הראשון בתורה שבו בולט המספר אחד-עשר בצורה מפורשת, הוא בפרשת קרבנות הנשיאים, שהקריבו את קרבנותיהם ב-12 הימים הראשונים של חודש ניסן. שם נאמר: "ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר". [אגב, חסידים ראו כאן רמז ליום הולדתו של הרבי, ראש בני ישראל, שהרי "אשר" אותיות "ראש"].
בפירוש האבן-עזרא מתייחס לפירוש המלה ה'מוזרה': "עשתי עשר" – והוא מביא בשם אחד מהמדקדקים הקדמונים, ש"עשתי" פירושו על שתי, כלומר: אחד עשר בא לפני שתי עשר – ולכן נקרא בשם "עשתי עשר", על שתי עשר. האבן עזרא דוחה פירוש זה, בטענה שהיה צריך להיות הפוך: הרי לא אחד עשר בא על שנים עשר, אלא שנים עשר הוא שבא ומבוסס על אחד עשר!
האבן עזרא עצמו מפרש פירוש אחר למלה "עשתי", ומסיים במלים: "והוא סוד גדול"; ובכל מקרה, לומדים אנו על קשר ויחס בין המספר אחד-עשר למספר שנים-עשר, ובתורת הרבי מתפרש יחס זה ששנים-עשר הוא ה'מקבל' של אחד-עשר:
המספר 12 מבטא את גדרי העולם, שכן מה שמגדיר את העולם הוא ההתחלקות למקום ולזמן, וגם במקום וגם בזמן אנו מוצאים את המספר 12: בזמן – השנה מורכבת מ-12 חדשים, ובמקום – יש את המושג הידוע "י"ב גבולי אלכסון".
וכך מנוסחים הדברים בשיחת ש"פ תצוה תשנ"ב: "גמר חנוכת המשכן הוא בי"ב ניסן, לאחרי אחד עשר בו – שגם הדרגא הכי נעלית דאחד עשר בניסן נמשכת ומתגלה בגדרי העולם (ביום הי"ב, י"ב חדשים וי"ב גבולי אלכסון)".
לפי זה עולה לכאורה, כי המספר 11 הוא הנעלה ביותר, הוא השיא והפיסגה; ענינו של המספר 12 הוא - להמשיך ו'לחבר' את ה"אחד עשר" הנעלה עם גדרי העולם הנחותים.
הרבי מבאר דבר זה במפורש לגבי י"א וי"ב ניסן, אולם כשנמשיך את הקו הזה נוכל לפרש זאת גם ביחס לחדשי השנה: חודש שבט, "בעשתי עשר חודש", הוא הסמל של השלימות הנעלית ביותר שאין למעלה הימנה; חודש אדר, החודש ה-12, ענינו הוא 'בסך הכל' לקחת את מדרגתו הנעלית של חודש שבט ו'לחבר' אותה עם מציאות העולם.
ואכן, הדברים כמעט מפורשים באותה שיחה (ש"פ תצוה תשנ"ב), שם נותן הרבי הסבר מקורי למה שנאמר על חודש אדר שאז "בריא מזליה" – המלה "בריא", מוסבר שם, היא נוטריקון של בר י"א; "י"א – רומז על העצם דישראל שקשור עם בחינת 'אחד עשר' (י"א), 'אחד' שלמעלה מעשר ספירות; ו'בר' הוא מלשון גילוי, היינו, שבחינת הי"א היא בגילוי"! זהו הרעיון של חודש אדר, החודש הי"ב – לגלות את הענינים של חודש שבט, בר י"א.
•
וכאן נחשוף דבר נפלא שממחיש יותר מכל עד כמה חזקה מעלתו של המספר 11 בעיני הרבי, והוא מתחבר עם מה שפתחנו בו – השלוחים ששלח הרבי לארץ הקודש.
דיברנו קודם על הקבוצה הראשונה של השלוחים שיצאה לדרכה בי"א שבט תשל"ו. בהמשך לה נשלחו עוד שתי קבוצות בשנים תשל"ז-תשל"ח, גם הם הגיעו בתחילה לצפת ולירושלים, ומשם התפזרו לאט לאט (בהתאם להוראת הרבי) בתפקידים חשובים ומשפיעים בכל חלקי הארץ, מיסוד המעלה שבצפון ועד אילת שבדרום, ומטבריה שבמזרח ועד חיפה שבמערב.
ומנהג טוב קבעו לעצמם השלוחים, להתאסף פעם בשנה בכינוס משותף, בכל פעם בעיר אחרת. הרבי חיבב עד מאוד את ה'כינוס' השנתי ודיבר עליו בשיחות הקודש פעמים רבות.
גולת הכותרת שביטאה את יחסו העמוק של הרבי ל'כינוס השלוחים' הזה, היתה מכתב מיוחד שנשלח בכל שנה לכינוס. לא מדובר במברק קצר אלא במכתב ארוך, שחלק ממנו היה די זהה ברוב השנים – ברכות והנחיות בקשר לכינוס ולשליחות, וחלקו האחר היה תמיד חדש ומקורי: הרבי היה מתייחס לפרטים ה'קטנים' הקשורים בכינוס הספציפי של שנה זו, כמו התאריך, שם העיר, ואפילו הכתובת המדוייקת.
אחד הפרטים שהרבי התייחס אליהם היה מספרו של הכינוס. בכינוס הרביעי, לדוגמא, ציין הרבי: "הרביעי – אשר בלשון הכתוב: יהיה כל פריו קודש הילולים להוי'"; ובכינוס החמישי: "החמישי – אשר בלשון הכתוב: תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו"; בכינוס השביעי כתב הרבי: "השביעי – וכל השביעין חביבין"; ובכינוס השמיני הדגיש את הקשר ל'שמיני עצרת': "השמיני – מספר המזכיר ומעורר על תכונות השמיני, אשר על בני ישראל לעשותו עצרת תהיה לכם".
בכינוס העשירי ציין הרבי: "העשירי – ומקרא מלא דיבר הכתוב 'העשירי יהיה קודש'"; ובכינוס האחד-עשר: "האחד עשר – ומקרא מלא דיבר הכתוב 'אחד עשר יום מחורב'".
'כינוס השלוחים' האחרון שהמשתתפים בו זכו לקבל מכתב חדש מהרבי התקיים בחודש מנחם אב תנש"א, והוא היה הכינוס השנים-עשר. כדי לחסוך מזמנו היקר של הרבי, הכינו טיוטה עם הנוסח מהשנה הקודמת, והכינו מקום ריק לפרטים המיוחדים שהתחדשו בשנה זו. כך השאירו מקום לפיסקא שמתחילה במספר הכינוס: "הי"ב", והרבי מילא במקום המתאים את המיוחד שבמספר זה.
מה באמת כתב הרבי על מספר שנים-עשר? הרבי לא ציטט לשון של פסוק או מאמר חז"ל המתייחסת למספר שנים-עשר, אלא הפנה את הזרקור דוקא למספר אחד-עשר! וכך כתב (ניתן לראות צילום מכתב יד קדשו המצורף):
"הי"ב - המזכיר ומעורר וממשיך השפעת כל אחד עשר כינוסים שקדמוהו והיה בהם גם הכנה, הכנה רבתי לכינוס זה".
הווי אומר: כאשר מבקשים מהרבי לציין את היחודיות במספר 12 – מחבר אותו הרבי עם ה-11; ענינו של הכינוס הי"ב – הוא שהוא ממשיך את השפעת "כל אחד עשר כינוסים שקדמוהו"!
הדברים משתלבים היטב עם מה שהזכרנו, בגודל החביבות והמעלה שרואה הרבי דוקא במספר "אחד עשר", עד שגם ה"שנים עשר" אינו אלא המשך של ה"אחד עשר"; לכינוס ה-13 כבר לא זכינו לקבל מכתב מהרבי, ועל כן את הרעיון של מספר זה נשאיר ל"תורה חדשה" שתתגלה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.
בהיר ומלא מקורות!
תודה רבה לך, ולכם.
0
0
מאפשרים לכם לקבל
