בעומדנו בסמיכות ליום הגדול והקדוש - יוד שבט - יום בו אנו מחזקים את המפעל האדיר של בתי הספר של רשת אהלי יוסף יצחק אותם טיפח הרבי בהתמסרות אין קץ, אני נזכר בסיפורים המלמדים את הישועות והנפלאות שליוו את מנהלי בתי הספר בימי ה'בראשית' וההקמה.

אבי מורי הרב צבי אייזנבך ז"ל הקים יחד עם חבריו בשעתו שני בתי ספר בירושלים - האחד הוא 'עיר גנים' והשני כונה בשם 'אזבסטונים'.

הרבי היה דורש ממנו, כמו גם מאחרים, לכתוב על כל פרט ופרט מהנעשה.

הוא היה מקדיש זמן רב לכתיבת המכתבים ובהם היה מפרט ככל הניתן את התמונה בכללה וברזולציה הגבוהה ביותר - והרבי היה עונה על כל מכתב ומכתב.

במכתבים אלו היה מעיר לפעמים על פרטים שנראו אולי שוליים, אבל הם לימדו על שימת ליבו הק' לכל פרט ופרט. פעם העיר הרבי על מיקומן של תמונות בתוך תמונת מחזור... אלו תמונות להעלות ואלו תמונות להוריד.

באחד ממכתבי הרבי הוא כותב לאבי:

"מאשר הנני קבלת מכתבו מט' אד"ר עם המצורף אליו, וכן נתקבל מכתבו מלפני כשבוע, ובטח גם להבא ימשיך בכתיבה, ותהיה הכתיבה באופן מפורט, שהרי הענינים דורשים כתיבה באופן כזה. ויהי רצון שתשרה הצלחה גדולה בכל הענינים אודותם כותב והצלחה מופלגה".

התחושה של מנהלי בתי הספר הייתה שהרבי הופך עולמות בעליונים ובתחתונים כדי לקדם את בניית בתי הספר, ולהסיר את כל המהמורות והקשיים שבדרך, כדוגמת עמוד האש ועמוד הענן שהלכו לפני מחנה ישראל המוכרים לנו מפרשת השבוע.

•

את חיבתו המיוחדת לבתי הספר הללו ניתן ללמוד מכך שלמחרת שמחת תורה תשי"ט הרבי שלח חמשה מברקים לארץ הקודש - לכל אחד מחמשה בתי הספר שנפתחו באותם הימים בערי ישראל. היה זה מברק נדיר בן שורה אחת וגם אבי ז"ל היה מבין החמשה שקיבלו אותו - וזה לשון המברק:

אסרו חג סוכות תשי"ט

אייזנבך ועוזריו -

"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".

•

באחד הימים, לאחר שהוקם בית הספר 'עיר גנים', היתה דרישה מצד ד"ר גולדשמיד, מנהל אגף החינוך התורני במשרד החינוך, שיהיה מנהל מוסמך עם תעודה מתאימה. אך למרות שחיילי הרבי נרתמו לכל משימה אפשרית, מרישום הילדים לבתי הספר ועד לשמש כמורים בכיתות, חסרה להם תעודת הוראה. שכן, הם עדיין לא למדו ונבחנו על לימודי הוראה.

הרבי הורה שכולם ילמדו וייגשו למבחנים, אך הדבר ארך חודשים רבים.

הרב אהרן מרדכי זילברשטרום, שהיתה בידו תעודה רשמית, לא יכל להתמנות כמנהל בית הספר 'עיר גנים', משום שהיה אז מנהל בית ספר 'שדות מיכה' בירכתי ירושלים.

משרד החינוך דרש בתוקף כי לבית הספר יהיה מנהל מוסמך והודיע כי הוא מוציא מכרז לניהול בית הספר וכל אחד יוכל להגיש את מועמדותו. החשש היה שבראש בית הספר, שהוקם בעמל ויזע רב, יעמוד אדם שהוראותיו של הרבי לא יעמדו אל נגד עיניו.

עסקני חב"ד נכנסו לפעולה וניסו להניא את משרד החינוך מלהגיש מכרז, אך הוא עמד על שלו ואף נודע כי הוא מייעד אדם מסויים לתפקיד. סופו של דבר המכרז פורסם והיה צריך להגיש מועמדות עד לתאריך מסוים בשעת הצהריים.

אבי ז"ל כתב לרבי את כל אשר נעשה.

בהגיע היום המיועד, הגיע לירושלים הרב דוד חנזין ז"ל, שעמד אז בראש הרשת, ובהתייעצות מהירה הוחלט כי הם ילכו למשרד החינוך וידברו על לב הממונים להשהות לפרק זמן נוסף את המכרז, עד שיימצא האיש המתאים.

סיכויים גדולים להצליח במשימה לא היו, שכן הם היו נחושים להצניח אדם משלהם למכרז אך מוצא אחר לא היה נראה לעין. השניים, אבי והרב חנזין, יצאו לדרך למשרד החינוך ובליבם תפילה עמוקה שברכת הרבי תחלצם מהמצוקה.

בדרכם אל המשרד, חלפו ליד בית הרפואה 'ביקור חולים' ובאחת מפינות הרחוב הם פוגשים שם, למרבה ההפתעה, את הרה"ח ר' יוסף מרטון ז"ל, שהיה אז בשנותיו הראשונות לאחר התקרבותו לליובאוויטש. הרב חנזין שאל אותו האם יש לו תעודה מתאימה לשמש כמנהל בית הספר, שכן ר' יוסף מרטון היה בוגר הטכניון בחיפה. תשובתו היתה חיובית, אך הוא הבהיר להם שמבחינתו, ניהול בית ספר אינו עומד כרגע על הפרק והתפקיד לא מלהיב אותו בלשון המעטה.

הבולדוזרים של הרבי יהיו האחרונים שיתנו לו לחמוק בשעת חירום שכזו. ההפתעה שבאה להם מן השמים, רק האיצה בהם ליטול אותו בידו ולהובילו בכל כורחו להגשת המכרז. זכור לטוב אותו האיש ר' יוסף מרטון, שקיבל עליו את הדין בקבלת עול מוחלטת והצטרף אל השניים.

כשהגיע למשרד החינוך, לא היתה להם ברירה, שכן חסיד חב"ד הוא המתאים ביותר לנהל מוסד חב"די והוא נרשם כמנהל בית הספר. וכל השאר היסטוריה...

מכאן נסללה דרכו של הרב יוסף מרטון לעיר גנים ולשדה החינוך של הרבי, בה המשיך עשרות שנים והעמיד מאות תלמידים לתפארת, כשהוא מנצל את כשרונותיו המוזיקליים ואת ידי האמן שלו כצייר מחונן, לטובת מוסדות הקודש של הרבי.

בתי הספר שבהם עבד, היו נראים ויזואלית מפוארים ביותר, דבר שהוסיף ערך מוסף למוניטין שלהם.

•

מקרה נוסף שאבי ז"ל היה מגדירו כ'הנהגה בעש"טית' התרחש בתקופה ההיא, כפי שהועלתה על ידו בכתב:

"בכלל ידוע שהרבי היה מזכיר רבות את הרבי מהר"ש בהקשר להנהגתו הפלאית והנסית כדוגמת הבעש"ט ("אבעלשמסק'ע הנהגה") ולא פעם הרבי היה בוכה בהתוועדויות כשהזכיר זאת מבלי שיבינו פשר בכייתו.

"מהרבי מהר"ש היתה יראה נוראה כי ידעו שצריך להיזהר אפילו מהבל פיו. כך גם בשנים הראשונות לנשיאותו היה לחסידים פחד עצום ויראה נוראה מהרבי וחבל שכיום לא מטמיעים זאת מספיק לצעירי הצאן. כל מי שרק התחיל את צעדיו הראשונים בהתקשרות לרבי ידע עד כמה צריך להזהר מכל צעד לא נכון. וזאת משום שבעצמנו ראינו סיפורים לא פשוטים מהרבי, תוך כדי העבודה בשדה החינוך.

"באותם השנים שהוקמו בתי הספר של הרשת בירושלים ובסביבתה התעוררה בעיה מצד אחד הפקידים שהעיבה עלינו מאוד והיה חשש ממשי שאותו פקיד מסכן את הפעילות הנמרצת. הפקיד ישב בוועדה מחוזית ועסקני חב"ד מצאו דרך לעקפו ולהעביר את התיק לידי המשרד הראשי שמעליו. הסיכום היה שכאשר התיק יגיע לידי יו"ר הוועדה ימצאו פתרון הולם.

"אותו פקיד החליט בעיקשות בלתי מוסברת וברוע לב נדיר שאינו משחרר את התיק מידיו, והוא הודיע כי ילחם בכל הכוח בעניין. באופן מוזר הוא ניתק קשרים אפילו עם חברי ילדות שלו שבאו לדבר על ליבו בעניין זה. הרבי היה מעורה בכל הפרטים וליוה את הפרשה שארכה יותר משלוש שנים. הגיע יום פקודה והיה נראה שאין מוצא והענין יסתיים בכי רע, וכתבתי על כך לרבי כל התקופה בפרוטרוט.

"הרבי לא הגיב על כך מעולם, אך לאחר כמה ימים מעת כתיבתי האחרונה לרבי, נודע לנו שהבעיה נפתרה באופן שמימי, ויהי לפלא".