הבעל שם טוב יצא פעם עם קבוצה מתלמידיו למסע. הם עצרו ליד בית קטן, הבעל שם טוב דפק בדלת וביקש להתארח כי הם נתקעו בדרך.

היהודי ששמו היה משה קיבל אותם במאור פנים והזמין אותם לשבת ולאכול.

לאחר הארוחה המשיכו לדבר בדברי תורה. ואז כבר נהיה לילה והבעל שם טוב הציע שיאכלו שוב ואז ביקש אם אפשר לישון אצלם.

למחרת אכלו שוב ארוחות בוקר, צהריים וערב, ושוב נשארו לישון.

משה לא מתלונן ונותן להם את כל מה שיש בבית. אחרי ארבעה ימים, הבעל שם טוב הודה לו מאוד על האירוח ויצא לדרכו עם תלמידיו - ולהפתעתם אפילו לא נתן לו שום תשלום.

מיד עם צאתם, פנה משה לאשתו ואמר לה: איזו זכות יש לנו שזכינו לארח אנשים רעבים בביתנו כמה ימים ועשינו חסד גדול.

האשה מיד אמרה לו: אמנם זו מצווה אבל עם מצוות קשה ללכת למכולת, אין לנו אוכל לתת לילדים.

נעמד משה בפינה ופנה ה' בתפילה: "רבונו של עולם, אתה יודע שאני לא אוהב לבקש הרבה, אבל בשביל אשתי והילדים תן לי משהו שלא יהיו רעבים".

מיד כשגמר את תפילתו הוא שומע דפיקות בדלת. עומד שם איוון שפעם גר בשכונה ומבקש ממשה שיתן לו לשתות.

משה מסביר לו שאין לו כלום בבית. איוון מוציא מטבע זהב, נותן למשה ואומר: "לך תקנה לכם אוכל ולי שתיה ונשב ביחד".

משה רץ בשמחה וחוזר עם אוכל למשפחה ושתיה לאיוון. למחרת איוון חוזר ואומר: היה מאוד נעים אתמול, קח שוב מטבע ונחזור על זה.

אחרי כמה ימים איוון אומר למשה: במקום שאני כל יום יביא לך מטבע, בוא תראה איפה כסף שלי, תבנה לי בקתה לידך ונחיה ביחד. מאותו יום רווח למשה ולמשפחתו.

עבורו עוד כמה חודשים ויום אחד איוון מת ומשה ירש את כל הרכוש הגדול.

הוא קנה סוס ועגלה טובים והחליט לנסוע לבעל שם טוב. כשהגיע, אמר לו הבעל שם טוב: "אתה לא זיהית אותי כשהייתי בביתך עם תלמידיי, דע לך שראיתי בעיני רוחי שנגזר עליך להיות עשיר, אבל היתה רק בעיה אחת - שאף פעם לא ביקשת. לקחתי על עצמי עבודה קשה, לרוקן לך את הבית עד שלא תהיה לך ברירה. כשסוף סוף התפללת הגיע לך השפע שחיכה לך".

•

בפרשת השבוע מסופר שעם ישראל רואים את המצרים רודפים אחריהם והתחילו לצעוק אל ה'.

הצעקה הזו לא כל כך מובנת: הרי ה' הבטיח להם שיביא אותם לארץ והם ראו עכשיו את הנסים הגדולים שעשה להם, אז אם הם מאמינים בה' אין סיבה לצעקה ותפילה, הרי הוא יקיים את הבטחתו. ואם הם לא סומכים עליו - מה התועלת בתפילתם?

על השאלה הזו עונה רש"י ש"תפשו אומנות אבותם". אומנות זה התעסקות קבועה של אדם. זה לא משהו שלפעמים הוא עושה, אלא זו הרגילות שלו. אבותינו אברהם יצחק ויעקב היו מתפללים בצורה קבועה כאומנות, לא רק כשהיתה להם בעיה.

עם ישראל תפסו אומנות אבותיהם: הם התפללו מהלב, בגלל הצורך להיות קרובים לה'. ברור שהם האמינו שה' יביא אותם לארץ כפי שהבטיח, אבל ברגעים מיוחדים אלו בהם הם חווים את הנסים והנפלאות - הם הרגישו צורך להתקרב לה' ועשו זאת באמצעות התפילה.

מכאן אנחנו צריכים ללמוד על כוחה של תפילה. עלינו להתרגל להתפלל לא רק כשחסר לנו משהו, אלא כעיסוק קבוע של קשר בינינו לבין הקב"ה ובטוח שכשנתפלל - ייתקבלו תפילותנו ונקבל הרבה שפע.

יהי רצון שתתקבל תפילת כל עם ישראל שיבנה בית המקדש ונזכה לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.

שבת שלום