אם יש משהו שמערכת הבחירות המתגלגלת כבר יותר משנה חידדה לנו במיוחד, הרי זה את הקושי להצביע על אחד מהמועמדים, מימין ועד שמאל ובחזרה, ולהסכים שיש לו את כל הנתונים, את כל החבילה, כדי ללכת אחריו בעיניים עצומות.

כבר אלפי שנים האנושות מחפשת את הדרך הבטוחה והנכונה ביותר כדי למצוא את מנהיגיה. בדרך כלל היא גם טועה. עשרות שיטות ממשל שונות ואף משונות, חוקים שבאים הולכים, שליטים צמאי דם ומלכים מוגי לב. מלוכה, דיקטטורה, דמוקרטיה, בחירה ישירה ובחירה אזורית. רוב של קול ורוב מיוחס. ובסוף־בסוף, כשההיסטוריה מסתכלת לאחור, היא גורמת לכולנו לחוש אותה תחושה שמחדד הכי יפה נהג המונית שלנו: "תאמין לי, הם כולם אותו דבר. זה לא מנהיג זה".

ולמה למעשה זה כל כך מסובך? מה כבר יכול להיות כל כך קשה בלהיות מנהיג?

כדי לנסות לענות את התשובה, נסתכל על מודל מנהיגות קצת אחר, אולי הכי רחוק שיש מהזירה הפוליטית, שמציין בדיוק היום שבעים שנים. בתאריך העברי של יו"ד בשבט התמנה הרבי מליובאוויטש למנהיגהּ השביעי של חסידות חב"ד.

הוא לקח חסידות רדופה ומצולקת מהשואה ומהקומוניזם והפך אותה לאימפריה חובקת עולם של יהדות מאירה ביותר ממאה מדינות. כזו שגם מיליארד סינים שנעזרים בשליחי חב"ד מול וירוס הקורונה יודעים להעריך את ההקרבה ומסירות הנפש שלהם.

איך הוא עשה זאת? איך הצליח לגעת בליבותיהם של מיליונים ברחבי העולם, יהודים ושאינם, ולהניע אותם לחיות חיים משמעותיים יותר, וטובים להם ולאנושות כולה? איך גרם לאלפי אנשים, חסידיו־שליחיו, שחלקם כלל לא פגש בו מעולם, לעזוב את הכל ולהתמסר עם משפחתם להגשמת חזונו, גם במחיר של הקרבה אישית?

לאחר פטירת חותנו, האדמו"ר הקודם של חב"ד, נתבקש הרבי לקבל עליו את ההנהגה. הוא ידע והבין את המורכבות שטמונה בכך וברגע שניאות להפצרות הרבות הדגים לנו כבר מההתחלה מהי מנהיגות של אמת, או איך נראים חייו של מי שמנהיגות היא אצלו לא סיסמת בחירות אלא אורח חיים אמיתי של 24/7. מנהיג החותר ליעדים אפילו אם הם זרועים בקשיים ובאתגרים, מסמן חזון של יהדות נוכחת בכל רחבי הגלובוס, גם אם הוא נראה כמעט דמיוני, ובעיקר מעניק המון דוגמה אישית ועקביות לאורך כל הדרך.

כמו משה רבנו, המנהיג התנ"כי הראשון שממש היה צריך להוביל, פיזית, רוחנית ומנטלית, מאות אלפי אנשים אחריו, כמו דוד המלך, גם הרבי הרגיש וחשב על כולם: ממנהיגי מדינות, נשיאים ושועי עולם ועד לילדות וילדים בגן חובה. לכולם הוא נתן את התחושה שהם הדבר הכי משמעותי עבורו.

יתרה מזאת, הרבי עודד כל אחד להפוך למיני־מנהיג. כל אחד ואחת לפי הכוחות והיכולות שלו/ה: מנהיג של משפחתו, מנהיג במקום העבודה, אפילו מנהיגה בהפסקת עשר אם את במקרה תלמידה בכיתה ה'. יש לך את הכוחות, והחובה שלך היא לנצל אותם כדי להיטיב לכולם.

וזו מנהיגות שגורמת לך ללכת אחריה.